חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – איסור סירוס

מגמת הבריאה להוסיף חיים בעולם, כפי שנאמר בסיום פרשת הבריאה: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלוֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית א, כח; וכן א, כב; ח, יז; ט, א; ט, ז). כהמשך לכך אסרה התורה כל פעולת סירוס בזכר, בין באדם ובין בבעלי החיים, שנאמר לגבי הקרבנות (ויקרא כב, כד): "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה', וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ". ממה שנאמר "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" למדנו, שבנוסף לכך שאסור להקריב קרבן זכר שאחד מאיברי ההולדה שלו נפגעו, אסור גם לעשות פעולה שפוגעת באחד מאיברי ההולדה של אדם או בעל חיים, והעובר על האיסור – חייב מלקות. ואע"פ שנאמר וּבְאַרְצְכֶם, למדו חכמים מפי השמועה שאיסור התורה חל גם בחוץ לארץ (שבת קי, ב; רמב"ם איסורי ביאה טז, י).

שלושה חלקים יש באיברי ההולדה של הזכר, הביצים שבהן הזרע נוצר, צינור הזרע, והגיד שהוא איבר החיבור עצמו. כיוון שכל פגיעה קשה באחד מהם מסרסת, הרי היא אסורה מהתורה. גם המסרס אַחַר מסרס עובר באיסור, לפיכך, אם בא אחד ומיעך את הביצים עד שאינו יכול ללדת, ובא שני וכרת אותן, והשלישי חתך את צינור הזרע, והרביעי ריסק את הגיד, והחמישי כרת את הגיד, כיוון שכל אחד מהם עשה מעשה של סירוס, כל אחד מהם עבר באיסור תורה שעונשו מלקות (שבת קיא, א; שו"ע אה"ע ה, יא).

גם שתיית סם שגורם לסירוס אסורה, שנאמר בפסוק הבא (ויקרא כב, כה): "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם", הרי שכל השחתה של היכולת להוליד אסורה (שבת קיא, א; שו"ע אה"ע ה, יא). אלא שהואיל וסירוס זה נעשה בעקיפין, רבים אומרים שאיסורו מדברי חכמים. ויש אומרים שאיסורו מהתורה, אלא שהואיל ואינו פוגע באופן ישיר באיברי ההולדה, אין עליו עונש מלקות.[1]


[1]. יש אומרים ששתיית סם הגורם לסירוס אסורה מהתורה. כ"כ ריא"ז, העמק שאלה קה, ט. וכ"כ נתיבות לשבת ה, ז, בשיטת רמב"ם ושו"ע. ולפוסקים רבים אסורה מדברי חכמים. כך דייק יראים סי' שמב ממה שהתירו שתיית כוס של עיקרין בזקנה ועקרה. וכ"כ רשב"א שבת קי, ב, מאחר ולא אסרה תורה אלא פגיעה בגוף איברי ההולדה. וכ"כ מאירי; חת"ס אה"ע א, כ; חזו"א אה"ע יב, ז; יבי"א ח, אה"ע יד.

יש אומרים שלצורך ספק הצלת נשים או קטנים מאדם שמועד לאנוס, ובמקרים רחוקים אף לרצוח, מותר לסרס אותו סירוס גמור שאסור מהתורה (שו"ת מנחם משיב ב, יח). ואם הסירוס הוא באופן כימי, כיוון שהוא זמני, איסורו מדברי חכמים, וברור שמותר לעשותו לשם מניעת אונס וניאוף גם במצב שאין חשש של סכנת נפשות (עי' יד יהודה ה, יא-יב, עמ' 431; שו"ת אשר חנן ו-ז, סב). סירוס כימי נעשה כיום על ידי הזרקת הורמון נשי (אסטרוגן) או מתן תרופות נוגדות להורמון הזכרי (אנדרוגניות). סירוס זה מונע אפשרות לעבר אשה, ומפחית מאוד את הדחף המיני, והשפעתו זמנית.

תפריט

דילוג לתוכן