חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ג – המותר והאסור בדין זה

כפי שלמדנו, האיסור הוא שישא הסריס בת ישראל, אבל מותר לו לשאת גיורת ושפחה משוחררת (משנה יבמות עו, א).[2]

עוד למדנו, שהאיסור אינו חל על מי שנעשה סריס בידי שמיים, כגון שנולד סריס. אלא שנחלקו לגבי מי שנעשה סריס בעקבות מחלה. לדעת הרא"ש, אסור לו לבוא בקהל, מפני שבני האדם שותפים בגרימת המחלות, על ידי מאכלים שאינם בריאים או זיהום הסביבה, ואם כן גם סריסות זו נעשתה על ידי אדם. ולדעת הרמב"ם ורוב הראשונים, גם מי שנעשה סריס עקב מחלה, נחשב כנעשה סריס בידי שמיים ומותר לו לבוא בקהל. וכן נפסק להלכה (יש"ש, משכנות יעקב, ברכ"י, פת"ש ה, ז; מהרש"ם, ערוה"ש ה, יח).

יסוד חשוב למדנו מדין זה, שאף שמצוות עונה היא יסוד הנישואין, ולכן ההלכה היא, שהמקדש אשה על מנת שלא יתחייב במצוות עונה, קידושיו בטלים (שו"ע אה"ע לח, ה; לעיל א, 2). במקרה שמחמת אונס אין אפשרות לקיים את החיבור, כמו במקרה של סריס, ניתן ליצור ברית נישואין שמבוססת על הקשר הנפשי והמחויבות להיטיב זה לזה.[3]

האיסור הוא שגבר שעבר סירוס ישא בת ישראל. אבל אשה שעברה סירוס, כגון שעברה ניתוח להסרת הרחם, רשאית להינשא לישראלי (חינוך תקנט, אוצה"פ ה, א, א). אמנם למי שלא קיים עדיין מצוות פריה ורביה, אסור לשאתה, הואיל והוא מבטל בכך את מצוותו (לעיל ה, ח).


[2]. אסור לכהן לשאת גיורת, אבל כהן שהוא פְצוּעַ דַּכָּא או כְרוּת שָׁפְכָה דינו כישראל ומותר לשאת גיורת לאשה (יבמות עו, א; שו"ע אה"ע ה, א). לרוב הפוסקים שאר דיני כהן חלים עליו, ולכן אסור לו לשאת גיורת גרושה, והוא אוכל בקודשים ועולה לדוכן. כ"כ מאירי, בית שמואל ה, א, בית מאיר, מנחת חינוך רסט. אמנם לדעת חלקת מחוקק ה, א, אבד ממנו דין כהן, ומותר לו גם לשאת גיורת גרושה, ואינו עולה לדוכן, ואינו אוכל בקודשים, ורק בתרומה מותר לו לאכול, שאפילו עבדי כהנים אוכלים בתרומה. ראו ערוה"ש ה, ו.

[3]. יעויין לעיל ב, 3, שבכלל מצוות עונה גם ליטופים וכל מה שמשמח, ומן הסתם מצווה לסריס לעשות למען אשתו את כל מה שמשמח אותה, ובכלל זה גם לשמח אותה מבחינה גופנית כפי יכולתו. וגם אם נאמר שבלא החיבור גם כל מה שמצטרף אינו בכלל חובת עונה מהתורה – יש בזה חיוב מצד מצוות ואהבת לרעך כמוך.

תפריט

דילוג לתוכן