חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – ייסורי העקרות ושורשם

קשים הם יסוריו של מי שלא זכה לילדים. אמרו חכמים (נדרים סד, ב): "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת", שנאמר (בראשית ל, א): "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". ולא באו חכמים ללמדנו זאת, אלא כדי שידעו אנשים עד כמה גדול צערם של חשוכי ילדים, ויבקשו עליהם רחמים שייפקדו (תוספות שם). גם בני זוג שזכו לילד אחד או יותר, ומייחלים לעוד ילד ולא זוכים, עלולים להיות עצובים מאוד, ובמיוחד כאשר הם זוכים לחיות בסביבה שבה מקובל להקים משפחות גדולות.

השאלה היא מה פשר הייסורים הללו. האם יש בהם עונש על חטאים, וכדי לזכות בילדים חובה על האדם להתעורר בתשובה, או שמא כך נקבע בגורלו עוד בטרם נולד, ואין להטיל עליו את האשמה בייסוריו.

התשובה מורכבת מאוד. לעיתים הייסורים נובעים מחטאים ולעיתים מהגורל ולעיתים משילוב של חטאים וגורל. לעיתים התשובה והתפילה יועילו ולעיתים לא, והדבר תלוי בגורמים רבים לאין ספור. נתחיל לבאר:

אמרו חכמים (מו"ק כח, א): "חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא". 'חיי' הוא מספר שנות חייו של האדם, 'בני' – מספר ילדיו, 'מזוני' – פרנסתו. כל אלו נקבעים על פי מזלו של האדם בעת לידתו ולא על פי זכויותיו. והראיה לכך, שרבה ורב חסדא היו שניהם צדיקים, ובעת עצירת גשמים תפילות שניהם היו נענות. רב חסדא חי תשעים ושתיים שנה, ורבה חי ארבעים שנה. בביתו של רב חסדא היו ששים חתונות, ובבית רבה ששים מקרים של שכול. בבית רב חסדא היו עשירים ואף את הכלבים האכילו בסולת חיטים, ואילו בבית רבה היו עניים, ואף לחם שעורים זול לא נמצא להם תמיד לפי צורכיהם. כיוצא בזה אמרו חכמים (קידושין לט, ב): "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" (בזה העולם אין), כלומר: שכר המצוות ועונש העבירות אינו משולם בעולם הזה החולף, אלא בעולם האמת הנצחי.

מזל נקרא בלשוננו גורל, וכשם שידוע כיום, שבעת יצירתו של האדם נתרקמה מפתו הגנטית, שקובעת אם יהיה גבוה או נמוך, חכם או טיפש, בריא או חולה, מכוער או יפה. מעין זה אמרו חכמים שבעת לידתו נקבע מזלו לעניין "חיי, בני ומזוני".

אמנם לכאורה נחלקו בזה חכמים (שבת קנו, א), שלדעת רבי חנינא יש מזל לישראל, ולדעת רבי יוחנן אין מזל לישראל. אולם בארו המפרשים, שהכל מודים שהמזל משפיע מאוד, והכל מסכימים שלעם ישראל, יותר משאר האומות, יש לעיתים כוח לשנות את המזל על ידי תפילה ומעשים טובים. המחלוקת היא האם זה דבר שכיח שיהודי יכול לשנות את מזלו, או שרק במקרים יוצאים מהכלל הוא יכול לשנות את מזלו (עי' תוס' שבת שם, וריטב"א ור"ן מו"ק שם).

משמעות העניין היא, שלכל אדם ישנו ייעוד מסוים, ולפי ייעודו נקבע מזלו. לעיתים לצורך הגשמת ייעודו טוב שיהיה עני ומסובל בייסורים, ולעיתים טוב שיהיה עשיר ובריא. לעיתים הגורל נחרץ, וכל מה שיעשה האדם, לא יצליח להימלט מגורלו, זולת במקרים נדירים מאוד. ולעיתים הגורל אינו מוחלט, ואזי על ידי עבירות יטה אותו לרעה ויסבול ייסורים, ועל ידי זכויות יזכה גם בעולם הזה ליותר ברכה. לעיתים הייסורים מזככים את האדם ומצילים אותו מרעה גדולה יותר, ואזי דווקא אם יהיה צדיק יזכה בייסורים. בכל אופן, כל עוד העולם אינו מתוקן מבחינה מוסרית, יהיו בו אנשים שיסבלו מייסורים, ועל ידי ההתמודדות עם הייסורים העולם הולך ומזדכך מבחינה מוסרית.

מבחינה מסוימת ייסורי העקרות שונים משאר הייסורים, מפני שבלידת הילדים יש מצווה, ולכן הצדיקים מתאמצים יותר לשנות בזה את הגורל, ולעיתים זכות המצווה מסייעת להם. למרות כל זאת,  מצינו צדיקים גדולים שלא זכו לילדים.

אחרי ההקדמות הללו נוכל ללמוד על הדרך הראויה להתמודד עם ייסורי העקרות.

תפריט

דילוג לתוכן