חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – ההשתדלות בתשובה תורה וגמילות חסדים

מצווה על כל זוג שמתקשה בקיום מצוות פרו ורבו, לפעול בכל הדרכים הרפואיות המקובלות כדי לזכות בילדים. בתוך כך עליהם להאמין שהכל בהשגחה פרטית מאת ה' לטובה, כדי לתקנם ולזככם, להרבות את אושרם בעולם הזה ובעולם הבא, וכדי שיזכו על ידי כך להועיל לתיקון העולם.

אמרו חכמים (ברכות ה, א): אם רואה אדם שייסורים באים עליו – יפשפש במעשיו, שאולי על ידי תיקון מעשיו יסורו ממנו. פשפש במעשיו ולא מצא עוון מיוחד – יבדוק אולי חטא בביטול תורה, ועל ידי התחזקותו בלימוד תורה יגשים את ייעודו וינצל מייסוריו. ואם מצא שגם את מצוות תלמוד תורה הוא מקיים כראוי, בידוע שייסוריו הם ייסורים של אהבה, כלומר ייסורים שנועדו לתועלת הכלל, לתיקון העולם וזיכוכו.

בכל אופן, גם כאשר הייסורים באו בעקבות חטאים או ביטול תורה, כאשר האדם זוכה לתקנם, לא רק לעצמו הוא מועיל אלא לעולם כולו. לפי שהעולם נידון אחר רובו, "עשה מצווה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" (קידושין מ, ב).

אמרו חכמים (ר"ה יז, ב): "גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם". ולא רק לתיקון עוונו היא מועילה, אלא שלעיתים נגזר על אדם שלא יזכה לילדים בשל חטאי הדורות הקודמים, ועל ידי תשובתו אל ה' בדבקות גדולה, בשקידת התורה וגמילות חסדים, הוא זוכה לקרוע את גזר הדין ולהוליד ילדים.

כפי שלמדנו על חפני ופנחס, בניו של עלי הכהן הגדול, שחיללו שם שמיים במשכן ה' שבשילה, וכיוון שאביהם לא מיחה בידם כראוי, נאמר לו (שמואל א' ב, לא): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ". כפי הנראה, בדורות הראשונים, כל צאצאי עלי הכהן מתו צעירים, וככל שעברו הדורות והתחתנו במשפחות אחרות, הגזירה נותרה רק על אלו שנקראו על שמו או שהיו מחוברים אליו בשורש נשמתם, וגם אלף שנים לאחר מכן עוד היו צאצאים שנחשבו כממשיכיו, וחלה עליהם הגזירה. כפי שאמרו חכמים על רבה ואביי שהיו שניהם מבית עלי, והיו צפויים למות בגיל צעיר מאוד, ונהגו בעצת חכמים ושבו אל ה' בתשובה גדולה. רבה עסק בתורה בשקידה גדולה, וזכה לחיות ארבעים שנה. אביי עסק בתורה ובגמילות חסדים, וחי ששים שנה. זהו שנאמר (שם ג, יד): "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם". דייקו חכמים (ר"ה יח, א): "בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים".[1]

וכן אבותינו, אברהם ושרה, נפקדו והולידו את יצחק בזכות שקרבו את הבריות לתורה על ידי הכנסת אורחים, אברהם את הגברים ושרה את הנשים, ובכך שילבו תורה וגמילות חסדים. ולכן גם את הבשורה על לידת יצחק קיבלו בעת שהכניסו אורחים.

גם עלייה לארץ ישראל, ארץ החיים, והעיסוק ביישובה, יכול לסייע לפקידת עקרים (עיין יבמות סד, א).


[1]. ראוי לציין, שאמנם רבה חי ארבעים שנה, אולם כמעט בכל המחלוקות שהוא משתתף בהן, הלכה כמותו (ב"ב קיד, ב). ואביי שגם עסק בגמילות חסדים וחי ששים שנה, ברוב המחלוקות אין הלכה כמותו (ב"מ כג, ב).

תפריט

דילוג לתוכן