ג – משמעות כפרת יום הכיפורים

פורסם בקטגוריה ו - יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/15-06-03/

משמעויות רבות ישנן למילה 'כיפורים', וכולן מקופלות בעניינו של יום הכיפורים. כפרה מלשון כיסוי. כמו הכפורת שכיסתה את הארון, כך הכפרה מכסה על העוונות. יש בכפרה גם לשון כופר, החלפה, שהחטא שבא מכוחות הטומאה מוחלף ומוחזר למקומו על ידי השעיר המשתלח. ויש גם משמעות של קינוח וניקוי, שהכפרה מקנחת ומנקה טינוף החטא. יש בכפרה גם לשון ביטול, כמו שאמר יעקב אבינו: "אֲכַפְּרָה פָנָיו", והכוונה אבטל רוגזו של עשיו על ידי המנחה (בראשית לב, כא, רש"י). יש בכפרה גם לשון פיוס, שעל ידי קינוח החטא וביטולו, הנפגע או המקטרג מתפייס (רש"י משלי טז, יד). יש בכפרה גם לשון בשמים, ככתוב: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר" (שיר השירים א, יד), שאם התשובה מאהבה, הזדונות נהפכים לזכויות ועולה מהן ריח טוב.

דרשו חכמים (תדבא"ר א) על הפסוק: "יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם" (תהלים קלט, טז), שהיום האחד הוא יום הכיפורים, היום המיוחד בשנה, "שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם, שנתנו באהבה רבה לישראל. משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאים את הזבלים ומשליכים אותם כנגד פתח של מלך (כדי לפנותם מחוץ לעיר), וכשהמלך יוצא ורואה הזבלים הוא שמח שמחה גדולה. לכך נדמה יום הכיפורים, שנתנו הקדוש ברוך הוא באהבה רבה ובשמחה… בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה, ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, בואו ושמחו עמי שמחה גדולה, שאני מוחל לעונותיהם של ישראל…"

אמרו חכמים (יומא כ, א), שעניינו המיוחד של יום הכיפורים רמוז בשמו של 'השטן', שעולה בגימטריה 364. ללמדנו ש-364 ימים בשנה יש לשטן רשות לחסום את האור האלוקי מלהתגלות בעולם ולקטרג על ישראל. וכיוון שיש בשנה 365 ימים, הרי שיום אחד אין לו רשות לקטרג על ישראל, ויום זה הוא יום הכיפורים, הואיל ומתגלה בו שורש קדושת ישראל, שהוא מקושר לה'.

ואם לא היה קובע ה' יום כפרה וסליחה לישראל, היו העוונות מצטברים שנה אחר שנה, עד שלאחר כמה שנים היו ישראל והעולם עלולים להתחייב כליה (עי' ספר החינוך מצווה קפה).

כל משך יום הכיפורים מכפר, ולכן גם אדם שנפטר באמצע יום הכיפורים נתכפרו לו עוונותיו (כריתות ז, א). אבל השלמת הכפרה נעשית בצאת יום הכיפורים, בעת שהצום מגיע לשיאו וכל התפילות והכוונות של יום הכיפורים מצטרפות יחד (ירושלמי יומא ח, ז). ועל כן נוהגים ישראל להתעצם בתפילה בשעת הנעילה.[1]


[1]. בגמרא כריתות ז, א, מבואר שהכפרה היא בכל שעה ושעה ביום הכיפורים. וכ"כ רשב"א, ר"ש משאנץ וגבורת ארי. עוד אמרו בכריתות ז, א; שבועות יג, א, שיום הכיפורים מכפר ביומו ולא בלילו, ופירש רש"י, משום שנאמר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם". ואף הצום אינו מורגש כמעט בלילה. לעומת זאת בירושלמי יומא פ"ח ה"ז, מבואר שלרבי זירא, כל רגע ורגע מכפר מתחילת ליל יום הכיפורים, ולרבי חנניה, סוף יום הכיפורים מכפר. ואף הוא מודה שבזמן בית המקדש, שעיר המשתלח מכפר בעת שילוחו במדבר עוד לפני סיום יום הכיפורים. ומסקנת הירושלמי כר' חנניה, וכ"כ רמב"ן ור"ן. וכיוון שמדובר בעניינים רוחניים, יותר בולט בהם עניין "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", וצריך לומר שכפרת יום הכיפורים יש בה מדרגות, וכבר בלילה מתחילה הכפרה, שאז נעשית ההכנה לכפרה שעיקרה במשך היום, בכל שעה ושעה, והכפרה מתעצמת ונשלמת בסיום יום הכיפורים, שאז התענית מגיעה לשיאה. וכ"כ העיטור שכל היום מכפר אבל השלמת הכפרה מכל וכל נעשית בנעילה.

פורסם בקטגוריה ו - יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן