ט – הדלקת נרות

פורסם בקטגוריה ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/15-07-09/

מצווה להדליק נרות לכבוד יום הכיפורים כדרך שמדליקים לכבוד שבת. ואף שעיקר טעם הדלקת נרות שבת הוא עבור סעודת השבת, שהנרות מכבדים את הסעודה ומוסיפים עונג לסועדים, ולכן מקום הנרות הוא במקום הסעודה. מכל מקום גם ביום הכיפורים שאסור לאכול, יש בהדלקת הנרות משום כבוד היום, וגם נעשה על ידי הנרות שלום בבית, שבני הבית רואים את הרהיטים והחפצים ואינם נכשלים בהם.

אמנם בעבר היו מקומות שנהגו שלא להדליק נרות ביום הכיפורים, גזירה שמא יגיעו לאיסור תשמיש המיטה, שהואיל ולבושים בבגדים נאים לכבוד היום, אם יהיה שם נר כדוגמת שבת, יבואו להתאוות לכך. והיו שאמרו שאדרבה, מוטב להדליק נרות, שהרי הלכה היא שהתשמיש אסור במקום שיש בו נר, ועל ידי כך ימנעו מעבירה. ואמרו חכמים שמנהג המקומות מחייב, ובמקום שנהגו שלא להדליק – לא ידליקו, ובמקום שנהגו להדליק – ידליקו (פסחים נג, ב; שו"ע תרי, א). והוסיפו חכמים (ירושלמי פסחים פ"ד ה"ד), שהמנהג להדליק משובח יותר, ולכן במקומות חדשים מוטב שינהגו להדליק. וכבר דורות רבים שהמנהג הרווח בכל הקהילות להדליק נרות, וכל דיני הדלקת נר של שבת חלים גם על הדלקת נרות של יום הכיפורים. וברכתם: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכיפורים". ואם חל יום הכיפורים בשבת, ברכתם: "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים".[7]

נשים נוהגות לקבל את קדושת היום בהדלקת הנרות. לכן, הנוהגות לברך על הנרות לאחר הדלקתם, מיד לאחר מכן תברכנה 'שהחיינו'. והנוהגות לברך על הנרות לפני הדלקתם, תברכנה 'שהחיינו' לאחר סיום הדלקת הנרות, כי מעת שיברכו 'שהחיינו', אסורות בהדלקת הנר ובכל שאר איסורי יום הכיפורים.

אשה שרוצה לנסוע לבית הכנסת אחר הדלקת הנרות, צריכה לכוון בדעתה שלא לקבל את קדושת היום בהדלקת הנרות, ותקבל את קדושת היום ותברך 'שהחיינו' יחד עם הגברים בבית הכנסת (פנה"ל שבת ג, ג; שש"כ מד, יד).[8]


[7]. אמנם יש אומרים, שתקנו להדליק נרות בשבת עבור הסעודה, וכיוון שמדליקים נרות ביוה"כ מחמת מנהג, ויש מקומות שאין נוהגים להדליק, אין לברך על הנרות ביוה"כ (מרדכי, מהרי"ל, פר"ח, גר"א). אולם למעשה נוהגים לברך, כי גם ביוה"כ יש מצווה להדליק את הנרות משום כבוד היום ומשום שלום בית (רא"ש יומא פ"ח אותיות ט, כז), אלא שלמרות המצווה היו מקומות שנהגו שלא להדליק גזירה שמא יגיעו לאיסור תשמיש, אבל במקום שאין חוששים לכך, חזר הדין לקדמותו, שמצווה להדליק נרות בברכה. וכך המנהג למעשה (רמ"א תרי, ב; לבוש, ב"ח, שועה"ר, בא"ח וילך ט; חזו"ע עמ' רנו; שש"כ מד, יג).  ←

ולכאורה כיוון שהמנהג להדליק הוא גם כדי למנוע תשמיש, צריך להדליק גם בחדר שישנים בו (רמ"א תרי, א). ונראה לפי זה שצריך שהנר ידלוק כל הלילה, ולא מצינו שבפועל נזהרים בזה (שולחן גבוה תרי, א). ואפשר לבאר, שבעבר ישנו ואכלו בחדר אחד, ולכן הנוהגים להדליק השיבו למחמירים, שאדרבה על ידי הנר יוכלו למנוע את התשמיש, שיוסיפו בו מתחילה שמן ועל ידי כך יידלק עד לאחר שילכו לישון. אבל אין הכוונה שעיקר טעם ההדלקה כדי למנוע תשמיש, הראיה שמברכים על ההדלקה, משמע יש לה ערך עצמי לכבוד היום. ולכן גם לאחר שבדורות האחרונים הבתים התרחבו ונהגו לישון בחדר נפרד, לא תקנו להדליק נר נוסף בחדר השינה. ואם היו יודעים שהנר שמדליקים בסלון עלול לגרום להם לשמש בחדרם, היו מזהירים על כך, אלא שבפועל לא ראו שיש בזה חשש. עוד יש לבאר בטעם הנוהגים שלא להדליק, שהמנהג הרווח היה, שבכל שבת וחג היו מקיימים מצוות עונה, והנרות והבגדים החגיגיים בעת שהיו בסלון היו מעוררים לכך. ואולי בגדי הלבן של יוה"כ עוררו יותר, שכן הזכירו את בגד הכלה בחתונתה (תענית כו, ב). אבל בדורות האחרונים כשראו בפועל שאין מתעוררים לכך על ידי הנר, אין צורך להדליק גם בחדר השינה, וכשם שאין צורך להדליק בכל השנה כאשר האשה בנידתה. מ"מ לכתחילה טוב להדליק נר או נורה קטנה גם בחדר השינה, כפי שכתבו הרבה אחרונים, כדי לאסור שם את התשמיש.

[8]. נשים רבות נוהגות בכל חג לברך 'שהחיינו' על קדושת היום בעת הדלקת נרות, ואף שהזמן הנכון יותר לברכת 'שהחיינו' הוא בקידוש, הרוצות לברך בעת הדלקת הנרות רשאיות (פנה"ל מועדים ב, ב). אמנם ביוה"כ שאין קידוש, כיוון שמנהג הנשים לקבל קדושת היום בהדלקת נרות, המנהג שמברכות אז 'שהחיינו' (בא"ח וילך ט). אמנם מי שתרצה לנסוע לאחר הדלקת הנרות לבית הכנסת, כמו בכל שבת תוכל להתנות שאינה מקבלת את היום בהדלקת הנרות (פנה"ל שבת ג, ג), ואת ברכת 'שהחיינו' תברך בבית הכנסת ולא בבית לאחר הדלקת הנרות, כי אחר שתברך, תהיה חייבת להקפיד בכל איסורי היום בלא יכולת להתנות על כך (מ"ב תריט, ד; בא"ח וילך ט; שש"כ מד, יד).

כפי שהתבאר בפנה"ל שבת ד, ד, יוצאות אשכנז וחלק מיוצאות ספרד, נוהגות לברך על הנרות לאחר הדלקתם, מפני החשש שמא בברכתן הן מקבלות את השבת ואסור להדליק נרות אח"כ. וממילא ביוה"כ לאחר ברכת הנרות יברכו 'שהחיינו', ויקפידו בכל איסורי יוה"כ. ורבות מיוצאות ספרד מברכות על הנרות לפני הדלקתם, כי אינן מכוונות לקבל את השבת בברכה אלא לאחר ההדלקה. אבל כיוון שבברכת 'שהחיינו' ביוה"כ מקבלים את קדושת היום, עליהן לברך 'שהחיינו' לאחר ההדלקה (חזון עובדיה עמ' רנז).

פורסם בקטגוריה ז - הלכות יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן