יג – משמעות כפרת השעיר לעזאזל

פורסם בקטגוריה י - עבודת יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/15-10-13/

בשעיר ישנן שתי בחינות: מצדו הפנימי, דמו דומה לדם אדם יותר משאר הבהמות, והדבר בא לידי ביטוי במרץ המיוחד של שעירי העיזים, ומצד זה אפשר להזות את דמו בקודש הקודשים, ולבטא בזה את ההשתוקקות של ישראל להידבק בה' במסירות נפש. מצדו החיצוני, השעיר נוטה לפראות והרס, והשר של כוחות החורבן נקרא שעיר. ואף שרו של עשיו הרשע, כלומר המלאך שמלווה אותו, נקרא שעיר, מפני שאומנותו להרוס ולהחריב. לכן כשעובדי האלילים רצו להציל את עצמם מהרס וחורבן, או לזרוע הרס וחורבן באויביהם, היו מקריבים קרבנות לשעירים – אלילי הרשע והחורבן. ועל כך הזהירה התורה את ישראל, שיקריבו את קרבנותיהם לה' בלבד. "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (ויקרא יז, ז; רמב"ן טז, ח).

ביום הקדוש והנורא, שבו מתגלה ברית הנצח של ה' עם ישראל, וישראל מתעלים ופורשים בתעניתם מכל תאוות הגוף, יכול הכהן הגדול להיכנס בשם כל ישראל לקודש הקודשים ולהזות מדם השעיר לה', ולבטא בכך את הרצון הפנימי של כל ישראל לדבוק בה', בתורתו ובמצוותיו במסירות נפש. ועל ידי כך ישראל נטהרים מטומאת המקדש וקודשיו, והקליפות שמונעות מאור האמונה לזרוח בנשמתם מסתלקות. והטוב והרע שהיו מעורבים בתוכם הולכים ונפרדים זה מזה, ומתברר שכל החטאים שעשו אינם מצד עצמם, אלא מחמת השפעה חיצונית, שגרמה להם לחשוב שירוויחו דבר מהחטא, אבל באמת החטאים הללו השחיתו את כוחותיהם לריק. וכאשר הרע נפרד מהטוב, הוא מאבד את כוחו ושוב אינו יכול להסית. שכן רק כאשר הרע מעורב בטוב ובחיים, הוא יכול להרוס ולהחריב, אבל כאשר מפרידים אותו לבדו, הוא חוזר למקומו, לשממה ונמוג. והדבר בא לידי ביטוי בשליחת השעיר שנושא את כל חטאי ישראל לעזאזל המדברה, למקום השממה והאבדון.

עוד יש רעיון עמוק בשעיר המשתלח לעזאזל, שהוא דורון שצווה אותנו ה' לשלוח ביום הכיפורים לסמאל, שר החבלה וההרס, ששוכן במדבר, מקום השממה והאבדון. וכדי שיהיה ברור שאין הכוונה שנעבוד אותו כדרך שנהגו עובדי עבודה זרה, מדגישה התורה (ויקרא טז, י): "וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה". הרי שהוא עומד לפני ה', וה' הוא שמצווה לשולחו כדי לכפר על ישראל. כפי שאמרו חכמים (פרקי דרבי אליעזר מו): "אמר סמאל לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, על כל אומות העולם נתת לי רשות (להשטין), ועל ישראל אין אתה נותן לי?! אמר לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך רשות עליהם. לפיכך נותנים לו שוחד ביום הכפורים, שלא יבטל את ישראל שלא יקריבו את קרבנם".

ויש להעמיק בזה יותר. כל השנה אנחנו נמצאים במאבק קשה כנגד היצר הרע, אולם ביום הכיפורים, בעת שהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, לקשר את כל ישראל לשורש האמונה, יכולים ישראל להתבונן במבט שלם על העולם כולו, ולראות שגם את כוחות הרע הקב"ה ברא, וגם להם יש תפקיד, שבזכותם יש לאדם בחירה חופשית, ובזכותם הוא יכול להגיע למדרגתו הגבוהה, ולבטא את צלם אלוהים שבו. אמנם מחשבה זו על הערך החיובי של הרע עלולה לגרום לקלקולים גדולים מאוד, שהאדם ירמה את עצמו לחשוב, שגם בעת שהוא חוטא הוא עושה דבר טוב. לכן רק ביום הכיפורים, בעת שאנו מענים את נפשנו, ופורשים מכל תאוות הגוף, צווה אותנו ה' לשלוח את השעיר לעזאזל. כי רק אז אנחנו יכולים להראות לסמאל שאנחנו מבינים את תפקידו החשוב בלא להיגרר אחריו. ובאותה שעה סמאל מתפייס ומתמוגג מרוב נחת. סוף כל סוף ישראל מבינים אותו, והנה הוא כבר לא רוצה להסית ולקטרג, כי באמת גם הוא מעדיף שישראל יבחרו בטוב, ואף הוא מצטרף ללמד עליהם זכות.[3]


[3]. כך הוא נוסח דברי הזכות של סמאל על ישראל, בלשון המדרש בפרקי דרבי אליעזר מו: "ראה סמאל שלא נמצא בהם ביום הכפורים חטא, אמר לפניו: רבון כל העולמים יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמיים. מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתייה, כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים. מה מלאכי השרת יחפי רגל, כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים… מה מלאכי השרת שלום ביניהם, כך ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והקב"ה שומע עתירתם של ישראל מן הקטיגור שלהם, ומכפר…". ועי' במהר"ל בסוף הדרוש לשבת תשובה, שהדגיש בעיקר את הרע כהעדר, וכך כתבתי בהסבר הראשון למעלה. וכן בספר החינוך עשה צה.

ועי' ברמב"ן ויקרא טז, ח, שהדגיש את השוחד שנותנים לסמאל, כדברי פרדר"א. כיוצא בזה אמרו בב"ב טז, א: "אמר ר' לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב (כיוון שראה שדעתו של הקב"ה נוטה אחר איוב), אמר: חס ושלום, מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם (אמר ח"ו ישכח אהבתו לאברהם וישראל, לכן הראה שאיוב אינו מושלם כאברהם אבינו); פנינה, דכתיב (שמו"א א, ו): וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ (כדי שתתפלל לה'). דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא (רב אחא דרש עניין זה במקום ששמו פפוניא), אתא שטן נשקיה לכרעיה" (בא השטן נשקו על רגלו), כאות תודה על שהסביר את עומק כוונתו הטובה.

אמנם בפשטות אפשר לומר שהשעיר לעזאזל הוא שוחד כפשוטו, וכיוון שכוחות הרע הולכים בדרכי השקר, המרמה והחנופה, כך עושים להם בזה השעיר, עד שהם שוכחים את קטרוגם ושמחים בשוחד, וכפי שאמרו בזוהר אחרי מות ח"ג סג, א, בתרגום: "כאשר מגיע זה השעיר אל ההר (במדבר) כמה שמחה על שמחה (מתעוררת אצל החיצונים המקטרגים), וכולם מתבשמים ונמתקים בו, ואותו המקטרג שיצא לקטרג על ישראל חזר ואמר שבחם של ישראל, קטגור נעשה סנגור". אמנם נראה שיש להעמיק יותר, ולומר שאף הם עולים אז למדרגה גבוהה יותר, ומסירים המסכה מפניהם, ומראים שאף הם רוצים בטובת העולם, וכיוון שמותר להם להפסיק ליום אחד מתפקידם הרע, הם שמחים ללמד זכות על ישראל. ואפשר שהכל תלוי במדרגת התשובה של ישראל. בתשובה מיראה, הוא שוחד רגיל. ובתשובה מאהבה, כשם שהזדונות נהפכים לזכויות, כך מלאך רע נהפך לטוב. ועי' בזוהר ברעיא מהימנא אחרי מות סג, א-ב, שרומז שהיצר הרע הוא טוב מאוד, כדרך תשובה מאהבה. אמנם בדרך הסיפור שם מבואר, שהמקטרג עדיין ממשיך למלא את תפקידו להשטין, אלא שהואיל וכל העוונות נזרקו לעזאזל, הוא מוצא שבפועל אין להם עוונות, ומלמד זכות על ישראל. ובכך מתבטל מישראל הדין הקשה. ועי' בזוהר תצוה ח"ב קפד, ב – קפה, א, שנותנים סעודה למקטרג שלא יקלקל השמחה שבין המלך לבנו, וסעודה זו בסגנון של שוחד שמעוור את עיניו, וכל קטרוגיו חוזרים עליו ועל חילותיו, שהם הרשעים. וכל המדרגות נכונות, שכל זמן שעוד לא נעשה תיקון גמור בעולם, הפנימיות הטובה של הרע ניכרת בסוד ובסתר, ובגלוי התשובה מיראה, ולכן מדובר בשוחד שמעוור עיניו של השטן, להטעותו ללמד זכות על ישראל בניגוד לרצונו.

כיוון שהאיש שלקח את השעיר למדבר התעסק עם כוחות הרע, עליו לטהר את עצמו אח"כ, שנאמר (ויקרא טז, כו): "וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה". וכן בזוהר אחרי מות ח"ג סג, ב, מבואר שהאיש העיתי מתאים להתעסקות עם הרע, ולכן עליו להיטהר. עי"ש. וגם אם נאמר שבאותה שעה מתגלה הצד החיובי שברע, כל עוד העולם לא מתוקן לגמרי, הוא סוד מסוכן, ולכן האיש צריך לטבול לפני שיבוא למחנה. ע"ע בספרו של ידידי הרב משה אודס 'והשב את העבודה' פרק ה'. ושם בפרקים ב' ג', בביאורו היסודי לסדר העבודה, שעבודות הפר השעיר והקטורת שלובים זה בזה, וכל שלב הכרחי לקראת השלב הבא. הסבריו החשובים שולבו בביאור שכתבתי בסדר העבודה.

פורסם בקטגוריה י - עבודת יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן