חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – ברכת השביעית

סוד גדול טמון בברכת השבת והשביעית. כידוע פרנסתו של האדם קשה, עד שאמרו חכמים (פסחים קיח, א): "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף". חייו תלויים במזונו, אם לא יאכל כמה ימים ימות ברעב. ועל האדם לעבוד את אדמתו בזיעת אפיו ולגדל תבואה ופירות כדי לקיים את עצמו. ולעיתים הגשמים נעצרים והיבול מועט ואנשים מתים ברעב, ורק אלו שהשכילו לחסוך מוצאים לחם להחיות את בני ביתם. ועל כן ראוי לכל אדם לעבוד בחריצות בכל מלאכה, כדי להעניק לבני ביתו לחם לאכול ובגד ללבוש ובית למגורים, ולחסוך כסף לימים קשים.

וצווה ה' יתברך את עמו לשבות מכל מלאכה ביום השבת, ולשבות ממלאכת השדה בשנה השביעית. ואומות העולם תמהו, איך יוכלו ישראל להתקיים עם מצוות קשות שכאלה. וישראל קדושים, האמינו בה' ובתורתו, והתגברו על דאגתם ויצרם, ושבתו בשבת ובשביעית. והנה פלא, לא ארע להם שום נזק והפסד, להפך, הברכה שרתה במעונם, כי על ידי השביתה זכו להתקשר לה' מקור הברכה. אמנם הוטלה על האדם אחריות לדאוג לפרנסתו, ולשם כך עליו להשפיל את עיניו לארץ ולעבוד את האדמה, אולם עליו לזכור גם את בורא העולם ולשאת את עיניו לשמים, כדי שמעבר לקיומו הבסיסי, יהיה לעבודתו גם תוכן רוחני ויזכה להידבק בעניין האלוקי, ומוסר וערכים ידריכו אותו בעבודתו, וברכה תשרה במעשה ידיו. לשם כך נתן לנו ה' את השבת ואת השביעית, כדי שנתחזק על ידן באמונה ונתקשר אל תורתו ומצוותיו.

וזהו שנאמר (ויקרא כה, יח-כב): "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ. וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן".

לעומת זאת אמרו חכמים: בא וראה כמה קשה עוונה של שביעית, אדם סוחר בפירות שביעית, ולבסוף נאלץ למכור את מטלטליו. כדי להבין את חטאו, צריך לזכור שישראל הפקירו את שדותיהם בשביעית, ועבריין שחיפש לעצמו רווחים קלים, היה יכול לשדוד פירות מהשדות ולסחור בהם. אבל כיוון שחטא והתרגל להרוויח בלי לעבוד, סוף שיעשה עני ויאלץ למכור את מטלטליו. והמשיכו חכמים ואמרו: לא התעורר בתשובה, לסוף ימכור שדותיו. לא חזר בתשובה, ימכור ביתו. לא חזר בתשובה, יחטא בלקיחת הלוואה בריבית, עד שיאלץ למכור את עצמו לעבד (עפ"י תוספתא ערכין ה, ט; קידושין כ, א).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן