י – העם והארץ והשביעית

פורסם בקטגוריה א - מצוות השביעית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/16-01-10/

בקיום השביעית והיובל זוכה עם ישראל להגיע לשיא השלימות של גילוי דבר ה' במרחבי הארץ כולה, בחיי המעשה של היחיד והכלל כאחד. לכן קיום השביעית והיובל הוא התשתית לגילוי השכינה בארץ על ידי הנבואה, המלכות, בית המקדש ובית הדין הגדול. לכן גם הדגישה התורה באופן מיוחד שמצוות אלו נאמרו למשה מסיני, שנאמר (ויקרא כה, א-ב): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". אמרו חכמים (ספרא שם), מתוך שלמדנו שכלליה ודקדוקיה של מצוות השביעית נאמרו למשה מסיני, למדנו שאף כל המצוות, כלליהן ודקדוקיהן מסיני. שכן כל התורה כולה, כמו מצוות השביעית והיובל, נועדה לגלות את הקדושה בארץ.

וכיוון שעל ידי מצוות השביעית והיובל עם ישראל מגשים את ייעודו בגילוי השכינה בארץ, כאשר ישראל חוטאים ומחללים את השביעית, העונש על כך חמור ביותר: ישראל גולים מארצם, והארץ נותרת גלמודה ושוממה. שנאמר (ויקרא כו, לב-לה): "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב, וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ".

בפועל, לא היה קל לעם ישראל לעמוד באתגר הגדול הזה. מן הסתם היו צדיקים שתמיד שמרו שביעית, אולם במשך שנים רבות, רבים מישראל לא שמרו שביעית ויובל, עד שלאחר כשבע מאות שנה מכניסת ישראל לארץ, החל מלך אשור להגלות את שבטי ישראל מהארץ, ובטל חיוב מצוות השביעית והיובל מהתורה. בתחילה גלו השבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי. ומשלא שבו ישראל בתשובה, גלו גם שאר השבטים שבמלכות ישראל. ומשלא שבו בתשובה, נחרב בית המקדש וגם שבטי יהודה, בנימין ולוי גלו. אמרו חכמים, ששבעים השנים שגלו ישראל לבבל היו בעוון שבעים שנות שמיטה ויובל שלא שמרו (רש"י ויקרא כו, לה). אמר להם הקב"ה לישראל: "אני אמרתי לכם שתהו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי היא, ואתם לא עשיתם כן, אלא עִמדו וגְלו ממנה והיא תישמט מאיליה כל שמיטים שהיא חייבת לי" (ספרא בחוקותי פרשה ב, ז; וכן באבות ה, ט; סנהדרין לט, א).

גם לאחר שנבנה בית המקדש השני לא חזר חיוב מצוות שביעית מהתורה, מפני שלא כל ישראל שבו לארץ, וגם לא ישבו כולם על אדמתם כתיקונם. אולם תקנו חכמים שיקיימו את מצוות השביעית מדבריהם (להלן ה, ג, 2; ה, ה).

נמצא שהשנים שבהן שמרו ישראל את מצוות השביעית והיובל מהתורה לא היו לחינם, בהן נקבע החזון הגדול בלבבות ישראל, ומכוחו המשיכו ישראל במשך דורות רבים לקיים את המצווה מדברי חכמים. ויותר מזה, מכוחו של החזון הגדול, למרות הגלות הארוכה והאיומה, עם ישראל המשיך לחלום על חזרת ישראל לארצם, כדי לקיים בה את השביעית והיובל ולהביא גאולה לעולם.

פורסם בקטגוריה א - מצוות השביעית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן