מותר לחפור בורות ותעלות לצורך בנייה, הואיל ורק חרישה או חפירה לצורך עבודת השדה נאסרה (ספרא בהר א, ד). אבל צריך להיזהר שלא ליישר אח"כ את האדמה שהוצאה מהחפירה, אלא יצברו אותה בערימה. ובשבילים, מקום הילוך אנשים, מותר ליישר את הקרקע, כי ברור שיישור הקרקע שם אינו לצורך חקלאי.
אסור מדברי חכמים לסקל אבנים מהשדה, בין אבנים גדולות ובין אבנים קטנות, בין מהשדה שלו ובין מהשדה של חברו. וכן אסור ליישר את הקרקע ולמלא גומות בעפר, הואיל ופעולות אלה מכשירות את הקרקע לזריעה ונטיעה (רמב"ם ב, י-יא).
כאשר אדם צריך אבנים לצורך בניית בית או גדר, מותר לו לקחת אבנים שמונחות בשדהו על אבנים וסלעים, ולא אבנים שמונחות על האדמה. שאם ייקח את המונחות על האדמה, הוא נראה כמכין את שדהו לזריעה. ואם אלו אבנים שניכר שהן נלקחות לבנייה, מותר ליטול אותן גם אם הן נוגעות באדמה. ואם הוא קבלן שעוסק בבנייה, כיוון שידוע שעיקר כוונתו לקחתן לצורך בנייה, מותר לו ליטול גם אבנים שאין ניכר שהן לבנייה. וכן מותר לאדם ליטול אבנים משדה הפקר או משדה חברו לצורך בנייה, שהואיל ואין זו שדהו, הכל יודעים שהוא נוטל את האבנים לצורך בנייה ולא לצורך השדה (רמב"ם ב, ח; י; יב. ועי' להלן יא לעניין גינות נוי).[8]
קבלן בתים שצריך להכין את הקרקע שסביבות הבניינים לצורך גינה, וכל זמן שלא יעשה זאת לא יוכל למסור את הדירות לקונים, ויגרם לו מכך הפסד גדול מאוד – רשאי לשכור גוי שיישר את הקרקע ויפרוש עליה אדמת גן כדי שיוכל למסור את הדירות לקונים. שהלכה היא שבשעת הדחק מותר לומר לגוי לעשות מלאכה שאיסורה מדברי חכמים, כדין 'שבות דשבות' (להלן ה, י; ועי' באהלה של תורה ג, כ).
מותר להכין צינורות השקיה בתוך אדמת הגינה לצורך השקיית השדה, שהואיל והשקיית השדה מותרת, מותר גם להכין את דרכי ההשקיה לצורך השקיה בשנת השמיטה או בשנה שלאחריה, ובתנאי שלא יישר אח"כ את האדמה, משום איסור חרישה. ואם החפירה נראית כחרישה לצורך זריעה או נטיעה, יניח את צינורות המים ליד החפירה, כדי שיהיה ניכר שהיא לצורך השקיה (שבת הארץ א, ט; משפטי ארץ ו, יא-יב).
