יח – שותף בבניין שעובדים בגינתו בשביעית

פורסם בקטגוריה ב - מצוות השביתה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/16-02-18/

כל הדינים שחלים על היחיד חלים כמובן גם על כל אחד ואחד מהדיירים בבניין שיש לו גינה משותפת. ומי שגר בבניין שרוב דייריו מתעקשים שהגנן שהם מעסיקים ימשיך לעבוד בשביעית כרגיל, חייב להביע את מחאתו ולבקש שלא להשתתף בתשלום עבור כך, שאם לא כן הוא שותף בכל העבודות האסורות. ונכון שיכתוב את מחאתו בלוח המודעות, אולם עליו להקפיד שהמחאה תנוסח בזהירות תוך שמירה על כבודם של שאר הדיירים, כדי שלא להפר את השלום שביניהם. ואם למרות זאת הם מחייבים אותו לשלם מיסים כרגיל, ישלם כרגיל אך יודיע להם בנימוס שהמיסים שהוא משלם מיועדים אך ורק לצרכי חשמל וניקיון של הבניין ולא לעבודת הגינה.

תושבי עיר או מועצה מקומית שמנהיגיה מעסיקים בשביעית גננים כבכל השנים, צריכים למחות במנהיגים ולבטא זאת בכתב, ולהודיע שאינם מסכימים שתשלום המיסים שלהם ישמש עבור פעילות אסורה בשביעית. 18


  1. יש אומרים שגם כאשר מוסכם על ועד הבית שהמיסים שהדייר הדתי משלם ילכו לצורכי ניקיון וחשמל, עדיין הוא עובר על ביטול עשה, שכן בנוסף לאיסור שלא לעשות מלאכה, ישנה מצוות עשה שהשדה תשבות, וגם אם אחרים עובדים בשדה שהוא שותף בה, הוא עובר בכך על מצוות עשה. כך היא דעת מנחת חינוך קיב, וכך אפשר להבין מגמ' ע"ז טו, ב, ותוספות ר' אלחנן שם. וכדי להינצל מהאיסור לשיטתם כתבו כמה פוסקים שנכון להפקיר בפני שלושה את חלקו בגינה (עי' מנחת שלמה ח"א נא, ג; באהלה של תורה ג, ט).

    ויש אומרים שאין שום תועלת בכך, מפני שאין להפקר הזה תוקף לפי חוקי המדינה. ובכל אופן גם אם היתה בכך תועלת, אין חובה להפקיר, מפני שלרובם המכריע של הפוסקים אין בעל השדה עובר באיסור כאשר עובדים בניגוד לרצונו בגינה שהוא שותף בה, וכפי שביאר מרן הרב (שבה"א קונ"א א). קל וחומר כאשר מדובר בדין דרבנן, ששמיטה בזמן הזה מדרבנן. (קל וחומר שתושבי עיר או מועצה שעובדים בגינותיה, אינם צריכים להפקיר את חלקם, כי ממילא אין להם שותפות ממשית בגינות הציבוריות).

    אלא שחובה על כל אחד מבעלי הדירות למחות על כך, שהרי אפילו על אדם שאינו שותף ישנה מצוות מחאה, שנאמר (ויקרא יט, יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". ואמנם "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר (משלי ט, ח): אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (יבמות סה, ב). לכן, כיוון שפעמים רבות ההוכחה נתפשת כהתערבות בוטה בחייו של הזולת, וממילא איננה נשמעת, מצווה להימנע ממנה. אולם כאן שהוא שותף בגינה, אין דיירי הבית רשאים להיעלב ממנו, שכן המחאה מצדו מתחייבת ובתנאי שיקיים אותה תוך שמירה על כבודם. וכן תושבי עיר או מועצה שיהודים עובדים בגינותיה באיסור, צריכים למחות על כך בנימוס.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות השביתה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן