כל הדינים שחלים על היחיד חלים כמובן גם על כל אחד ואחד מהדיירים בבניין שיש לו גינה משותפת. ומי שגר בבניין שרוב דייריו מתעקשים שהגנן שהם מעסיקים ימשיך לעבוד בשביעית כרגיל, חייב להביע את מחאתו ולבקש שלא להשתתף בתשלום עבור כך, שאם לא כן הוא שותף בכל העבודות האסורות. ונכון שיכתוב את מחאתו בלוח המודעות, אולם עליו להקפיד שהמחאה תנוסח בזהירות תוך שמירה על כבודם של שאר הדיירים, כדי שלא להפר את השלום שביניהם. ואם למרות זאת הם מחייבים אותו לשלם מיסים כרגיל, ישלם כרגיל אך יודיע להם בנימוס שהמיסים שהוא משלם מיועדים אך ורק לצרכי חשמל וניקיון של הבניין ולא לעבודת הגינה.
תושבי עיר או מועצה מקומית שמנהיגיה מעסיקים בשביעית גננים כבכל השנים, צריכים למחות במנהיגים ולבטא זאת בכתב, ולהודיע שאינם מסכימים שתשלום המיסים שלהם ישמש עבור פעילות אסורה בשביעית.[18]
אלא שחובה על כל אחד מבעלי הדירות למחות על כך, שהרי אפילו על אדם שאינו שותף ישנה מצוות מחאה, שנאמר (ויקרא יט, יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". ואמנם "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר (משלי ט, ח): אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (יבמות סה, ב). לכן, כיוון שפעמים רבות ההוכחה נתפשת כהתערבות בוטה בחייו של הזולת, וממילא איננה נשמעת, מצווה להימנע ממנה. אולם כאן שהוא שותף בגינה, אין דיירי הבית רשאים להיעלב ממנו, שכן המחאה מצדו מתחייבת ובתנאי שיקיים אותה תוך שמירה על כבודם. וכן תושבי עיר או מועצה שיהודים עובדים בגינותיה באיסור, צריכים למחות על כך בנימוס.
