ארכיון הקטגוריה: ט"ז – ליקוטים

א – גאולת מצרים וגאולת העבדים והפועלים

גאולת מצרים לא היתה רק גאולה פרטית, שבה אחד העמים זכה להשתחרר ממשעבדיו האכזריים. ביציאת מצרים התגלה ערכו של עם ישראל וערכו של המוסר האלוקי שישראל מנחילים לעולם. ביציאת מצרים נתגלה ערך החירות, שהוא אחד מיסודות המוסר. שכל העמים שבעולם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים | כתיבת תגובה

ב – לא ימכרו ממכרת עבד וחירות הפועל

נצטוונו שלא למכור עבדים ישראלים כממכרת עבד, שנאמר (ויקרא כה, מב): "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד". ראשית, יש במצווה זו הוראה שבעת שיהודי יאלץ למכור עצמו לעבד עברי, לא נמכרנו בהכרזה פומבית: כאן … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים | כתיבת תגובה

ג – היחס לעבדים ושילוחם לחופשי

לפני שהוציא ה' את ישראל ממצרים אמר למשה לצוותם על 'שילוח עבדים', וזהו שנאמר (שמות ו, יג): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". היינו לאחר שייצאו לחירות ויכנסו לארץ, וכדרכו של עולם יהיו מן הסתם עשירים … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים | כתיבת תגובה

ד – "עין תחת עין"

קבעה התורה, שאדם המזיק את חבירו, ייענש במידה כנגד מידה – "עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל, כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה" (שמות כא, כד-כה). אלא שחכמים פירשו שהכוונה היא … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים | כתיבת תגובה

ה – מצוות הקבורה ואיסור הלנת המת

מצווה לקבור את המת, שנאמר (דברים כא, כג): "קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא". ואף אדם שצווה על בניו שלא לקוברו, אין שומעים לו אלא קוברים אותו, מפני שאם לא יקברוהו תהיה מזה חרפה וביזיון לכל האנשים החיים, שגוף של אדם כמותם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים | כתיבת תגובה

ו – הספד

מצווה גדולה להספיד את המת כראוי, וכמו שנאמר (בראשית כג, ב): "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". ואמרו חכמים (שבת קה, ב): "כל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונתיו". ואפשר אולי לבאר, כי זה שבוכה על אדם כשר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים | כתיבת תגובה

ז – מידת הכעס

מידת הכעס מידה רעה מאוד. ואמרו חכמים שהכועס דומה לעובד עבודה זרה. "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו: עשה כך, ולמחר אומר לו: … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ט"ז - ליקוטים | כתיבת תגובה