ארכיון הקטגוריה: יב – היתרי עבודה במועד

מי שאין לו מה לאכול במועד רשאי לעבוד בחול המועד, מפני שכל מגמת איסור מלאכה בחול המועד – להסיר מאיתנו טרדה וטורח, כדי שנהיה פנויים לשמחת החג בסעודות ולימוד תורה, ומי שאין לו או לבני ביתו מה לאכול, טרוד במצוקתו … להמשיך לקרוא ←

מובן מאליו שאיסור עבודה בחול המועד כרוך באובדן הכנסות, שכן בכל יום שאדם נמנע מעבודתו, הוא מפסיד את שכר עבודת אותו היום, ובאמת אין זה הפסד אלא 'מניעת רווח'. לפיכך, כל השכירים והעצמאים, צריכים לשבות בחול המועד, כדי שיהיו פנויים … להמשיך לקרוא ←

כאשר מזיקים החלו לתקוף את המטע במועד ועלולים לגרום לו נזק משמעותי, מותר לרסס את המזיקים. אבל אם היה ידוע לפני החג שצריך לרסס את המטע כנגד המזיקים, והתרשל ודחה את הריסוס כדי לקיימו בחול המועד, הואיל וכיוון את מלאכתו … להמשיך לקרוא ←

גם כאשר יש ספק אם יגיע ההפסד, כגון שלא ברור אם המזיקים יחוללו במטע נזק משמעותי, כל שהוא ספק שאנשים רגילים לדאוג מפניו ולהפסיק את חופשתם כדי לטפל בו, מותר לעשות מלאכה כדי למנוע את ההפסד (באו"ה תקלז, א, 'דבר'). … להמשיך לקרוא ←

ישנן עבודות שמותרות לכתחילה בחול המועד, והן הנעשות לצורך אספקת מזון כמבואר לעיל (יא, ג), לצורך הגוף ורפואה (יא, ה-ו), לצורך ציבור כמו הובלת נוסעים (יא, טו), וכן לצורך תברואה ותחזוקת הדרכים (להלן ט), וקיום בסיסי של מערכת הבנקאות ובתי … להמשיך לקרוא ←

בעל חנות מזון צריך לפתוח את חנותו בחול המועד כדי לספק לקוניו את צורכי החג, וכיוון שברור שהמסחר נעשה לצורך המועד, אין צורך להצניע את פתיחת החנות. ומותר לרשום את המכירות בקופה ולתת עליהם קבלות, כנדרש בחוק (שו"ע תקלט, י). … להמשיך לקרוא ←

מי שחנותו נמצאת באזור של גויים, והוא חושש שאם יסגור את חנותו בחול המועד, יתרגלו הקונים ללכת אצל מתחריו, ויגרם לו מזה הפסד גדול לטווח ארוך. מותר לו לפתוח את החנות בחול המועד. ואם אפשר, טוב שיעשה זאת על ידי … להמשיך לקרוא ←

מותר לעשות מלאכה בחול המועד לצורכי רבים, מפני שצורך הרבים חשוב כצורכי מצווה עד שהוא נחשב כצורך המועד, למרות שבפועל לא תהיה ממנו תועלת במועד עצמו. ובתנאי שהוא דבר שאם לא יעשו אותו במועד, לא יצליחו לעשותו בזמן אחר. כיוון … להמשיך לקרוא ←

ההיתר לעשות מלאכה לצורכי ציבור בחול המועד הוא במקום שאין מנהיגות חזקה שיכולה לגבות מיסים ולאכוף חוקים, אבל כאשר יש מנהיגות שמסוגלת לדאוג לצורכי הציבור בכל ימות השנה, אסור לבצע את מלאכת הציבור בימי חול המועד (מ"א, מ"ב תקמד, א). … להמשיך לקרוא ←

לצורך קיום מצווה שהזדמנה במועד, בין של יחיד ובין של רבים, מותר לעשות מלאכת הדיוט, שכן צורך המצווה הוא כשאר צורכי המועד, שמותר לעשות עבורם מלאכת הדיוט, אבל לא מלאכת אומן (רמ"א תקמד, א; מ"ב ח). כי רק לצורך הגוף … להמשיך לקרוא ←

מה שלמדנו שרק מלאכת הדיוט הותרה בחול המועד לצורכי מצווה, הוא דווקא במצווה רגילה. אבל אם זו 'מצווה עוברת', היינו מצווה שאם לא יקיים אותה עכשיו, יפסיד אותה, מותר לעשות למענה בחול המועד אף מלאכת אומן. היתר זה שייך לכלל … להמשיך לקרוא ←

אסור לבנות בית כנסת בחול המועד. וגם כאשר אין לציבור מקום נאה להתפלל בו, ועל ידי העבודה יוכלו להשלימו ולהתפלל בו במועד, אסור לבנותו, הואיל ובנייתו כרוכה במלאכת אומן שהותרה רק לצורכי הגוף שבמועד (רמ"א תקמד, א. ועיין לעיל יא, … להמשיך לקרוא ←

למרות שבשבת ויום טוב אסור לקיים דיון בבית הדין, מחשש שמא יכתבו את טענות הצדדים ויעברו באיסור תורה (ביצה לז, א), בחול המועד בית הדין היה יושב לדון דיני נפשות ודיני מלקות ודיני ממונות, מפני שכתיבת הדיוט לצורך מצווה מותרת, … להמשיך לקרוא ←