חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יב – הדלקת נרות חנוכה

א – מצוות הדלקת נרות חנוכה

תקנו חכמים להדליק נרות בשמונת ימי החנוכה, שהם הימים שבהם חגגו ישראל והודו לה' על שעזר להם לנצח את היוונים, לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש, ובימים אלו דלק השמן שבמנורת המקדש בדרך נס.

ואף שמצוות הדלקת נרות בחנוכה היא מצווה מדברי חכמים, מברכים עליה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה". ולכאורה יש לשאול, הרי לא נצטווינו עליה בתורה שבכתב, ואם כן היאך אנו אומרים 'וצוונו'? אלא שהתורה נתנה סמכות לחכמים לתקן מצוות לפי דרכה של התורה, שנאמר (דברים יז, יא): "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". ועוד נאמר (שם לב, ז): "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (שבת כג, א). כדי לזכור ולפרסם את הנס שעשה ה' עמנו בימי הבית השני תקנו חכמים להדליק נרות בשמונת ימי החנוכה.

נשים חייבות במצווה כגברים. ואף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה, ובדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, כיוון שגם הנשים היו שותפות בנס, אף הן חייבות במצווה (שבת כג, א, אלא שנוהגים שאשה נשואה יוצאת בהדלקת בעלה עי' להלן הערה 2, ולעיל יא, יא, 14).

כל דיני המקום והזמן שקבעו חכמים להדלקת נר חנוכה נועדו כדי לפרסם את הנס. לפיכך, תקנו להדליק את הנרות ליד הפתח או החלון הפונה לרשות הרבים, כדי שהעוברים ברחוב יראו את הנרות (כמבואר להלן יג, א-ג). ותקנו להדליק את הנרות משתשקע החמה, שאז הוא הזמן שהנרות יֵראו למירב האנשים, כי מצד אחד כבר נעשה חשוך ואור הנר ניכר היטב, ומנגד הרחובות עדיין מלאים באנשים שחוזרים מעבודתם (יבואר להלן יג, ד). אולם אין הפרסום לרבים מעכב את המצווה, וגם יהודי שגר לבדו במקום שומם צריך להדליק נרות חנוכה, כדי לזכור בעצמו את הנס.

גדולה מצווה זו מאוד, ואפילו עני שאין לו אפשרות לקנות נרות, צריך לחזר על הפתחים או למכור את כסותו כדי לקנות נרות חנוכה. ואף שלקיום מצוות אחרות אין חובה על האדם לחזר על הפתחים או למכור את כסותו, כאן שיש במצווה פרסום הנס, החיוב גדול יותר. אלא שאין העני צריך להדר במצווה, ודי לו להדליק נר אחד בכל יום (שו"ע תרעא, א; מ"ב ג; ערוה"ש ג. ועי' רמ"א תרנו, א; באו"ה 'אפילו').

YouTube player

ב – מספר הנרות ומנהג מהדרין מן המהדרין

חיבה מיוחדת נודעה למצוות הדלקת נרות חנוכה. בדרך כלל יש שתי מדרגות במצוות: חובת המצווה וקיומה למהדרין. ואילו בהדלקת נרות חנוכה יש שלוש מדרגות: חובת המצווה, למהדרין, ומהדרין מן המהדרין. ולא עוד, אלא שנהגו כל ישראל לקיים את מצוות נרות חנוכה כמנהג 'מהדרין מן המהדרין'.

החובה היא שבכל בית ידליקו בכל יום מימי החנוכה נר אחד עבור כל בני הבית, ובנר זה יזכרו ויפרסמו את נס החנוכה. והמהדרין מדליקים נר אחד לכל אחד מבני הבית הגדולים. לדוגמא, אם היו בני הבית ארבעה, מדליקים בכל הימים ארבעה נרות, ועל ידי כך מבטאים את ההשתתפות של כולם במצווה.

והמהדרין מן המהדרין מדליקים נרות לפי מספר הימים, ונחלקו בזה חכמים. בית שמאי אומרים: ביום הראשון מדליק שמונה נרות, מכאן ואילך פוחת והולך עד שביום האחרון מדליק נר אחד, כך שמספר הנרות כנגד הימים הנכנסים. ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, כי יש עוד שמונה ימים לחנוכה. וביום האחרון מדליקים נר אחד, כי רק עוד יום אחד נותר לחנוכה. ובית הלל אומרים: ביום הראשון מדליק נר אחד, ומוסיף בכל יום נר אחד, עד שביום האחרון מדליק שמונה נרות, כך שמספר הנרות כנגד ימים היוצאים; שבכל יום מדליקים נרות כפי מספר הימים שהנס נמשך, ובזה מבטאים את התגדלותו של הנס, שכל יום נוסף שהדליקו את המנורה שבמקדש מאותו פך שמן קטן – הנס גדל יותר. באופן זה גם מעלים בקודש עד שביום השמיני מגיעים אל השיא ומדליקים שמונה נרות (שבת כא, ב). הלכה כבית הלל (שו"ע או"ח תרעא, ב).

בפועל יוצא שמדליקים במשך שמונת ימי החנוכה ל"ו נרות. ועוד נוהגים רבים להדליק בכל יום נר נוסף לשמש, כדי שאם יצטרכו לאור ישתמשו לאור השמש, שנרות החנוכה אסורים בהנאה. אבל מפרידים את השמש משאר הנרות, מפני שעיקר המגמה במנהג 'מהדרין מן המהדרין' שמספר הנרות יהיה ניכר, כי המספר מבטא את התגדלות הנס (ויבואר להלן בהלכה יא).

ג – מנהג יוצאי ספרד

נחלקו המנהגים כיצד צריך להיות בפועל מנהג 'מהדרין מן המהדרין'. למנהג יוצאי ספרד, עיקר ההידור שידליקו נרות לפי מספר הימים. וגם כאשר בני הבית מרובים, רק אחד מבני הבית מדליק את נרות החנוכה לפי מספר הימים היוצאים, ביום הראשון מדליק נר אחד, ביום השני שניים, ובשמיני שמונה. מפני שהמטרה להראות את מספר הימים שהנס נמשך, שבזה מתפרסם הנס יותר. ואם היו מדליקים נרות כנגד כל אחד מבני הבית בטפח הסמוך לפתח, לא היה ניכר מספר הימים, כי הנרות של כל בני הבית היו מצטרפים ומבלבלים את החשבון. וכיוון שרק אחד מדליק, מן הראוי שגדול הבית ידליק עבור כולם.

אם הילדים מבקשים להדליק נרות, אפשר לתת להם להדליק חנוכיה לעצמם, ובלבד שיקפידו להפריד בין החנוכיות, ולמנהג רבים מיוצאי ספרד לא יברכו, ולדעת מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל עד גיל בר מצווה רשאים לברך. ואם גם לאחר מכן ירצו להדליק נרות בברכה, ואביהם מסכים לכך, יוכלו לסמוך על הרב שלום משאש זצ"ל, שכתב שגם בוגרים שרוצים לזכות בברכה, רשאים לכוון שלא לצאת בהדלקת אביהם, ואזי יוכלו להדר להדליק נרות בברכה (ילקוט שמ"ש או"ח קצב).

ד – מנהג יוצאי אשכנז – הגברים הנשים והקטנים

למנהג יוצאי אשכנז, כדי להיות 'מהדרין מן המהדרין' צריך שכל אחד מבני הבית ידליק בברכה חנוכיה משלו, ביום הראשון כל אחד מדליק נר אחד, ובשמיני כל אחד מדליק שמונה. ואין חוששים שלא ידעו את מספר הנרות של אותו יום, מפני שמקפידים להפריד את החנוכיות זו מזו.[1]

גם קטנים שהגיעו לחינוך מדליקים נרות בברכה, וגיל חינוך הוא בערך מגיל שש, שאז הם מבינים את סיפור הנס והמצווה.

נשים נשואות נוהגות שלא להדליק נרות, מפני שהדלקת בעליהן נחשבת כהדלקה שלהן, ש'אשתו כגופו'. ובהרבה בתים גם בנות קטנות שהגיעו לגיל חינוך וגם נערות אינן נוהגות להדליק נרות. אמנם אם ירצו להדליק, רשאיות להדליק בברכה. ונראה שטוב לעודד את הבנות שהגיעו לגיל חינוך להדליק נרות לפחות עד הגיען לבת מצווה, כי ההדלקה מקשרת אותן לתורה ולמצוות. ואם ירצו להדליק גם אח"כ, תבוא עליהן ברכה. ואף אשה שבעלה מדליק נרות, אם למרות המנהג תרצה להדליק בעצמה – רשאית להדליק בברכה.[2]


[1]. בפשטות, אם מנהג 'מהדרין' להדליק נר אחד לכל אחד מבני הבית, במנהג 'מהדרין מן המהדרין' צריך להוסיף ולהדליק לכל אחד מבני הבית לפי מספר הימים, וכך היא דעת רמב"ם הל' חנוכה ד, א-ג, וכן מנהג יוצאי אשכנז. אולם לר"י (תוס' שבת כא, ב), רק אחד מבני הבית ידליק חנוכיה אחת, כי אם ידליקו עבור כל אחד מבני הבית, לא ידעו איזה יום הוא בחנוכה, ועיקר מגמת 'מהדרין מן המהדרין' לבטא את הנס לפי מספר הימים. וכך מנהג יוצאי ספרד, וכ"כ בשו"ע תרעא, ב. (פירש רא"ה שזה יותר הידור, כי ברוב הבתים יש מעט אנשים, ונמצא שבדרך זו ידליקו יותר נרות. עוד אפשר לפרש, שאף אם ידליקו בזה פחות נרות, ההידור הוא שיצטרכו לדקדק איזה יום הוא בחנוכה). רבים ביארו שיסוד החילוק בין המנהגים נעוץ במקום ההדלקה. למנהג ספרדים הדליקו ליד הפתח, ואזי אם היו מדליקים שם כמה מבני הבית, לא היו יודעים איזה יום הוא. ולמנהג אשכנזים נהגו להדליק בתוך הבית, וממילא אפשר שכל אחד ידליק. וכ"כ בדרכי משה תרעא, א, בשם מהר"א מפראג, שכאשר מדליקים בתוך הבית, גם לתוס' ה'מהדרין מן המהדרין' צריכים שכל אחד מבני הבית ידליק חנוכיה לעצמו.

בביאור הגר"א כתב, שהטעם העיקרי בגמרא לדברי בית הלל הוא 'מעלים בקודש', ואין צורך שידעו כמה ימים, אלא העיקר להוסיף ולהרבות בנרות, ודחה בזה את סברת תוס', ולכן גם כשכולם מדליקים בפתח הבית, יש להדליק לפי מספר בני הבית והימים.

יש דקדקו שלרמב"ם אחד מדליק עבור כולם, ואילו למנהג אשכנז עפ"י מהרי"ל כל אחד מבני הבית מדליק בברכה. והרב רבינוביץ כתב בספר מלומדי מלחמה (עמ' 232), שלפי הגירסה המובאת במהדורת הרב קפאח, יוצא שמנהג אשכנז כרמב"ם. נתבאר בט"ז תרעז, א, ומ"א תרעז, ט, שהואיל ובני הבית אינם מתכוונים לצאת בברכת בעל הבית, הרי שהם יכולים לברך על הדלקת נרותיהם. ומשמע שבלא זה אינם יכולים לברך, כי אין לברך על ההידור. וב'שפת אמת' לשבת כא, ב, הביא סברה שמעיקר התקנה קבעו שהמהדרין מן המהדרין יברכו למרות שכבר יצאו ידי עיקר המצווה. עוד נחלקו בזה אם הדליק נר אחד בברכה ואח"כ השיג עוד נרות כמניין המהדרין, האם יחזור לברך על הדלקת נרות ההידור, לא"ר יברך ולפר"ח סו"ס תרע"ב, לא יברך, ולזה נטה בשו"ת רע"א תנינא יג (עי"ש היטב), עפ"י מה שמשמע מט"ז ומ"א.

יש לברר מה הדין בבני בית שחשבו להדליק בעצמם, ולבסוף לא הדליקו, האם יצאו בהדלקת בעל הבית. ונלענ"ד שבדיעבד יצאו, כי המצווה שיהיה נר בבית, ובפועל היה, ובעל כרחם יצאו ידי המצווה בלא הידור. ומה שהם מכוונים שלא לצאת בהדלקת אבי המשפחה, כדברי ט"ז ומ"א, הכוונה שלא לצאת ידי מצוות ההידור שכל אחד ידליק, אבל בעצם ההדלקה יוצאים. וצ"ע. ובוודאי שכך הדין לסברת ה'שפת אמת'.

[2]. הטעם שאשתו כגופו מובא בהרבה אחרונים, ומהם מ"ב תרעא, ט, ותרעה, ט; כה"ח תרעא, טז. לגבי הנוהגים ששאר בנות הבית אינן מדליקות נאמרו כמה טעמים: לחת"ס שבת כא, ב, הואיל ונהגו להדליק בחוץ, לא היה צנוע שתצאנה. למשמרת שלום מח, ב, הואיל והאם לא מדליקה אין דרך ארץ שבנותיה תדלקנה. וי"א שטעם הדלקת הקטנים כדי לחנכם, וכיוון שהבנות לא ידליקו כשיגדלו, כי ייצאו ידי חובה על ידי בעליהן, אינן מדליקות כשהן קטנות.

ואם ירצו – ידליקו בברכה, כמובא במ"ב תרעה, ט. שהרי גם במצוות שנשים פטורות, לפי מנהג אשכנז רשאיות לקיים בברכה, ק"ו בנרות חנוכה שנשים חייבות. וכיוון שיש רווקות, גרושות ואלמנות שגרות לבדן, יש מקום שהבנות יתרגלו להדליק נרות בבית הוריהן בברכה. ולמנהג רוב הספרדים בכל בית רק אחד מדליק, ואם תרצה להדליק לא תברך. בנות שרוצות להדליק בברכה, אם אביהן מסכים, תוכלנה לסמוך על הרב שלום משאש ולכוון שלא לצאת בהדלקת אביהן, ולהדליק נרות בברכה (כמובא בהלכה ג).

ה – הברכות ו'הנרות הללו'

תקנו חכמים לברך שתי ברכות לפני הדלקת נרות חנוכה, כדי שנכוון את דעתנו לשני העניינים שבמצווה. הברכה הראשונה על עצם המצווה, וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר [של] חנוכה".[3] הברכה השנייה היא הודאה על הנסים שעשה ה' לאבותינו בימי החנוכה, ותקנו לברך אותה בעת הדלקת הנרות, מפני שנרות החנוכה נועדו להזכיר את הנסים ומשמעותם. וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". ביום הראשון מוסיפים את ברכת 'שהחיינו', והיא הודאה לה' שהחיינו וקיימנו שנה נוספת, עד שזכינו להגיע פעם נוספת לימי החנוכה, ושוב אנחנו זוכים לקיים את מצוות הדלקת הנרות.[4]

מיד לאחר סיום הברכות מתחילים להדליק את הנרות, ואין להפסיק בדיבור בין הברכות להדלקת הנרות. לאחר סיום הדלקת הנר הראשון נוהגים להתחיל לומר את נוסח 'הנרות הללו' (שמקורו במסכת סופרים כ, ו), ותוך כדי אמירתו ממשיכים להדליק את שאר הנרות. ואף שעדיין לא הדליקו את שאר הנרות, אין בזה חשש הפסק, מפני שכבר למדנו שחובת המצווה מתקיימת בהדלקת הנר הראשון ושאר הנרות הם להידור מצווה. ואף שלכתחילה אין לדבר עד סיום הדלקת הנרות, נוסח 'הנרות הללו' הוא ביאור עניין המצווה, ולכן אדרבה יש מקום לאומרו תוך כדי המשך קיום המצווה. אמנם מי שמתקשה לומר 'הנרות הללו' בעוד שהוא מדליק נרות, יכול לומר 'הנרות הללו' אחר סיום הדלקת כל הנרות (עי' מ"ב תרעו, ח, משב"ז ה).

בנוסף לברכות ולאמירת 'הנרות הללו' יש מקדימים לומר לפני הברכות 'לשם יחוד', כדי להוסיף כוונה במצווה.

יש להדליק כל נר היטב, ורק לאחר שהאש תאחז ברוב הפתילה באופן יציב, ימשיך להדליק את הנר הבא (באו"ה תרעג, ב, 'הדלקה').

YouTube player

[3]. בגמרא שבת כג, א, הגירסה 'להדליק נר של חנוכה', וכ"כ רי"ף ורוב הראשונים, וכך מנהג יוצאי אשכנז, כפי שכתב במ"ב תרעו, א. לעומת זאת בשו"ע תרעו, א, כתב: 'להדליק נר חנוכה', וכך דעת האר"י והגר"א, וכך מנהג יוצאי ספרד.

[4]. י"א שברכות 'שעשה נסים' ו'שהחיינו' נקבעו על הדלקת הנרות ועל היום, ומי שאינו מדליק נרות יברכן על עצם היום (מאירי). וי"א שנתקנו רק על הדלקת הנרות, ומי שאינו מדליק או רואה נרות אינו רשאי לברכן (רמב"ם). וגם האחרונים נחלקו בזה. ובשעה"צ תרעו, ג, נשאר בצ"ע. ולרוב האחרונים אין לברך מספק.

ו – השתתפות בני הבית במצווה

יש להשתדל שכל בני הבית יתכנסו למצוות הדלקת הנרות, כדי שישמעו את הברכות, יענו עליהן אמן ויראו את הדלקת הנרות. בנוסף לכך שיש בזה כבוד למצווה ופרסום לנס, הדבר נצרך לאלה שאינם מברכים על הנרות בעצמם, כמו אשה שיוצאת ידי חובתה בהדלקת בעלה, ובני בית שיוצאים ידי חובתם בהדלקת אבי הבית. מפני שעל ידי שמיעתם את הברכות הם משתתפים בהודאה לה' על הנסים. ואם לא ישמעו את הברכות, לדעת רמב"ם ורש"י, למרות שכבר יצאו ידי חובת הדלקת נרות בהדלקת אבי המשפחה, עליהם להביט בנרות החנוכה ולברך את ברכת 'שעשה נסים'. ולדעת רשב"א ור"ן, הואיל וכבר יצאו ידי חובת המצווה בהדלקת אבי הבית, למרות שלא שמעו את הברכות, אינם צריכים לברך 'שעשה נסים' בעת שיראו את הנרות. וכיוון שיש בזה מחלוקת, מספק אין לברך (שו"ע תרעו, ג). אבל לכתחילה, כדי לקיים את המצווה לדעת כל הפוסקים, מי שאינו מדליק ומברך בעצמו, צריך לשמוע את הברכות ולענות עליהן אמן.

לפיכך, כל אדם שיוצא ידי חובת הדלקת נרות בהדלקת אחר, כגון אשה שיוצאת בהדלקת בעלה, ובני בית שיוצאים בהדלקת אבי המשפחה, צריכים להשתתף בהדלקת הנרות כדי שישמעו את הברכות ויענו אמן. וגם אם לא יוכלו להיות בביתם בעת ההדלקה, ישתדלו להשתתף בהדלקת נרות ושמיעת הברכות בבית אחר או בבית הכנסת, ובזה יצאו ידי חובתם לפי כל הדעות. מי שאינו יכול להשתתף בהדלקת נרות בביתו או במקום אחר, ישמע ויראה על ידי הטלפון את הדלקת הנרות והברכות בביתו, ויענה 'אמן', ובכך יהיה שותף בהדלקה ובהודאה על הנס.[5]

YouTube player

[5]. שבת כג, א: "הרואה נר חנוכה צריך לברך". ומבואר שהמדליק מברך שתי ברכות – 'להדליק' ו'שעשה נסים', והרואה מברך אחת – 'שעשה נסים'. וביום הראשון מוסיפים ברכת 'שהחיינו'. אלא שנחלקו באיזה רואה מדובר. לדעת רש"י, רמב"ם ומרדכי, מי שהדליקו עליו נרות ולא שמע את הברכות, כאשר יראה את נרות החנוכה, יברך 'שעשה נסים'. מפני שיש במצווה שני חלקים: האחד, להדליק נרות חנוכה בבית כדי לפרסם את הנס, והשני, להודות לה' על הנס מתוך ראיית הנרות. ומי שהדליקו עליו נרות בביתו יצא ידי מצוות ההדלקה, אבל כיון שלא שמע את ברכת 'שעשה נסים', לא יצא ידי מצוות ההודאה, ולכן כאשר יראה נרות חנוכה יברך 'שעשה נסים'. לדוגמה, אשה שלא שמעה את בעלה מברך בעת הדלקת הנרות, כשתבוא אח"כ ותראה את הנרות תצטרך לברך 'שעשה נסים'. וכן אחד מבני הבית שלא היה בבית בעת הדלקת הנרות, כשיעבור ברחוב ויראה מבעד לאחד החלונות נרות חנוכה, יברך 'שעשה נסים'. לעומתם, דעת רשב"א, ר"ן וסמ"ג, שרק מי שלא יצא ידי חובת הדלקת נרות, כי אין מי שידליק עליו, כשיראה נרות חנוכה – יברך 'שעשה נסים'. למעשה נפסק בשו"ע תרעו, ג, מ"ב ו, שעה"צ ט-יא, כה"ח כד, שמפני הספק לא יברך. ועי' בשו"ע תרעז, ג, ובכה"ח כג. ועי' בבירור הלכה שבת כג, א, ובב"י וב"ח תרעו, ג, ומ"ב ו, ושעה"צ ט. גם לסוברים שבהדלקת אבי המשפחה יוצאים ידי כל המצווה, ברור שיש הידור בכך שהמצווה תתקיים בנוכחות כל המשפחה, ולכן צריך לקבצם לקראת הדלקת הנרות, וכ"כ במ"א תרעב, ה, ח"א קנד, כ, מ"ב תרעב, י, בא"ח וישב א, ועוד.

ז – הנרות

כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואפילו שמנים ופתילות שפסולים להדלקת נר שבת כשרים לנר חנוכה. מפני שנר שבת נועד להאיר את הבית, ואם לא ידלוק יפה, ישנו חשש שמא יבוא האדם להטות את הנר כדי להיטיבו ויחלל שבת. לכן אסרו חכמים להדליק נר שבת בשמן או בפתילה שאינם דולקים יפה. אבל בנרות חנוכה אין לנו רשות להשתמש, ולכן כל שמן ופתילה שמסוגלים לדלוק כשיעור הנצרך, כשרים לנר חנוכה גם בשבת.

ככל שהנר מאיר יפה יותר, כך הוא מהודר יותר, כי מתפרסם בו הנס יותר. לכן רבים נוהגים להדר ולהדליק בנר שעווה או פרפין שאורם חזק ויפה. ורבים מהאחרונים כתבו שעוד יותר מהודר להדליק בשמן זית, מפני שאורו צלול, ובנוסף לכך הוא גם מזכיר את נס פך השמן.[6]

נרות חנוכה צריכים שיהיה בהם חומר בעירה כשיעור שיוכלו לדלוק במשך חצי שעה, מפני שתקנו חכמים להדליק מסוף שקיעת החמה ועד שתכלה רגל מהשוק, ומשך זמן זה כחצי שעה. גם כאשר מדליקים בתוך הבית, צריך שהנר יוכל לדלוק חצי שעה. מי שיש לו רק מעט שמן או נר קטן שיוכל לדלוק פחות מחצי שעה, ידליק אותו בלא ברכה.[7]

YouTube player

[6]. שבת כא, ב; כג, א; שו"ע תרעג, א. ובשבת כג, א (ועי' בבירור הלכה), אמרו ששמן זית מצווה מן המובחר, אבל משמע שזה רק מפני שאורו צלול יותר. ולכן י"א ששעווה מהודרת כמו שמן זית ואולי אף יותר, כמובא בד"מ תרעג, א, וכ"כ מרן הרב קוק במצוות ראיה תרעג. אולם המאירי והכלבו כתבו שיש מעלה לשמן זית שמזכיר את הנס, וכ"כ הרבה אחרונים ומ"ב ד, וערוה"ש א. וכן נהגו מרן הרב והרצי"ה. (ביחס לדעת מהר"ל, עי' במחה"ש א, שעה"צ ד, כה"ח יח).

[7]. לתירוץ הראשון בשבת כא, ב, זמן ההדלקה הוא "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מהשוק", ולתירוץ השני משך הזמן שצריכים הנרות לדלוק הוא כשיעור זה, וכתבו הרי"ף והרמב"ם ועוד ראשונים שהוא כחצי שעה, וכך נפסק בשו"ע תרעב, ב, ותרעה, ב. ועי' מ"ב תרעב, ה. אמנם יש מהראשונים שסוברים שיוצאים ידי חובה בהדלקה לזמן קצר יותר ובנרות קטנים יותר, או מפני שהלכה כתירוץ הראשון, או שהלכה כשני, אבל אחר שנהגו להדליק בתוך הבית כבר אין צורך להדליק כשיעור זה שהוא משך זמן שהיו חוזרים מהשוק (או"ז וסמ"ג). ולכן כשאין מספיק שמן, ידליק בלא ברכה (באו"ה תרעב, ב, 'כזה').

ח – נורות חשמל

לאחר שנתגלה החשמל התעוררה שאלה, האם אפשר לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה בנורות חשמליות.

למעשה, דעת רוב הפוסקים שאין יוצאים ידי חובת המצווה בנורות חשמל, מפני שאין הן נחשבות כנר, שאין בהן פתילה ושמן. ועוד, שהואיל ואורם חזק מאוד יש לחוש שהן נחשבות כאבוקה ולא כנר. ומרן הרב קוק זצ"ל כתב, כיוון שהחשמל לא נתגלה בעת שתקנו חכמים את המצווה, אינו נחשב כאחד מסוגי הנרות שכלולים בתקנת חכמים שאפשר לקיים בהם את המצווה (מצוות ראיה או"ח תרעג).

ואמנם לעניין נר שבת, דעת רוב הפוסקים שבשעת הצורך אפשר לקיים את המצווה בברכה בהדלקת נורה חשמלית, מפני שעיקר תפקידו של נר השבת להאיר. אולם נר חנוכה נועד להזכיר את הנס, לפיכך עליו להיות דומה לנרות המקדש, וכיוון שנורה חשמלית אינה דומה לנר, אין יוצאים בה ידי חובה.

אבל בדיעבד, כשאין לאדם נר כשר, ידליק נורות חשמליות בלא ברכה, שעל ידי כך יזכיר את הנס, ולדעת מקצת הפוסקים אף יקיים בכך את המצווה.[8]

יש נוהגים להעמיד במקומות ציבוריים חנוכיות גדולות עם נורות חשמל שאורן נראה למרחק רב, ואף שאין מקיימים בהן את המצווה שתקנו חכמים, יש בהדלקתן מעלה, שעל ידן מזכירים לרבים את נס החנוכה.

YouTube player

[8]. יש מהאחרונים שסוברים שאפשר לקיים מצוות חנוכה בנורה חשמלית, וכ"כ הרב יוסף משאש בשו"ת מים חיים רעט. ודעת רשז"א (הליכות שלמה טו, ג), שאפשר בלית ברירה להדליק פנס ולברך עליו (כי חומר הבערה שבו סמוך לפתילה). אולם דעת רוה"פ שנורה חשמלית אינה כשרה, ובלית ברירה ידליקו נורות חשמליות בלא ברכה. ועי' ביבי"א ג, לה, שסיכמם. ומרן הרב קוק במצוות ראיה או"ח תרעג כתב: "מפני שלא היו במציאות בעת תקנת חז"ל, יש לומר שלא נכנסו בכלל הנרות שעליהם חלה התקנה. דוגמא לדבר מצאנו בגזירת כתמים, דאזלינן בתר מאכולת שבימיהם". והחילוק בין נר שבת לחנוכה מבואר בהר צבי או"ח ב, קיד, ועוד. ועי' בפניני הלכה שבת ד, ה, שבשעת הצורך אפשר לברך בשבת על הדלקת נורה חשמלית.

ט – המצווה בהדלקה

הדלקת הנרות היא המצווה ולא היותם דלוקים, וכן תקנו חכמים בנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה". ולכן אם הדליק נרות שיכולים לדלוק חצי שעה, ומישהו הפילם בטעות וכבו לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, אינו חייב לחזור להדליקם, הואיל וכבר קיים את המצווה בעת ההדלקה. ואף אם הדליק נרות מסוג גרוע, שיש חשש מסוים שיכבו, כיוון שבדרך כלל הם דולקים חצי שעה, יצא ידי חובה. אבל כתבו האחרונים, שאם הנרות כבו לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, ראוי להחמיר ולהדליקם, כדי שידלקו כשיעור חצי שעה שתקנו חכמים (שו"ע תרעג, ב; מ"ב כז).

ואם הדליקם במקום שלא יוכלו לדלוק חצי שעה, כגון במקום שהרוח נושבת, ואכן הרוח כיבתה את הנרות לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, לא יצא ידי חובה, מפני שכבר כשהדליקם לא היו ראויים לדלוק חצי שעה. לדעת רוב הפוסקים עליו לחזור להדליקם בברכה, אולם למעשה יחזור וידליקם בלא ברכה, מפני שיש בזה ספק, וכלל הוא: ספק ברכות להקל. [9]

כאמור, הדלקת הנרות היא המצווה ולא הנחתם במקומם, לפיכך, אם היה נר דולק מבעוד יום במקום הכשר לנר חנוכה, כיוון שהנר לא הודלק לשם מצווה, אין יוצאים בו ידי חובה. ואף אם יגביהנו בעודו דולק ויניחנו שוב במקומו לשם מצווה – לא יצא. אלא עליו לכבותו ולהדליקו לשם מצווה, ואין צורך להגביה את החנוכיה ולהניחה לשם מצווה (שבת כג, א; שו"ע תרעה, א).

צריך להדליק את הנרות במקום הנחתם, ואפילו אם בעל הבית חולה ואינו יכול לקום ממיטתו, אין מביאים לו את הנרות כדי שידליקם ליד מיטתו ויעבירום אח"כ למקומם, אלא בעל הבית יברך ואדם אחר ידליק עבורו את הנרות במקום הראוי להם (בא"ח וישב ו). ואם הניח את הנרות על אדן החלון אבל שכח להצמידם לחלון לפני ההדלקה, רשאי לקרבם מעט אחר ההדלקה, כדי שהעוברים ושבים ברחוב יראום טוב יותר.[10]

YouTube player

[9]. אין מברכים מפני שאולי יוצאים בהדלקה של פחות מחצי שעה, כמובא בהערה 7. ועוד שלפעמים נדמה שהנרות בוודאי יכבו ובאמת אין בזה ודאות, עי' שעה"צ תרעג, ל. גם אם כיבם במזיד, חוזר ומדליקם בלא ברכה, כי אולי כבר יצא. ועוד, שלא ברור שהכיבוי ביטל את ההדלקה שהיתה כהלכה. כתב בהר צבי או"ח ב, קיד, שאם הדליק במקום שמסיבה חיצונית אינם יכולים לדלוק חצי שעה ובכל זאת דלקו חצי שעה, יצא ידי חובה, ולכן המדליקים בארגז זכוכית ורק אחר ההדלקה סגרו את הפתח, יוצאים לכתחילה, כי בפועל הנרות יכולים לדלוק באופן זה חצי שעה.

דעת רש"ל וט"ז (מ"ב כו), שאם בערב שבת הנרות כבו בשגגה, חייבים לחזור להדליקם, כי עדיין לא דלקו אחר שקיעה. ודעת רוה"פ שאין בזה חובה, אבל ראוי מאוד להדליקם. ואחר שנכנסה שבת או אחר שקיבל על עצמו את השבת, אסור להדליקם.

[10]. העבירם מבפנים לחוץ או להיפך אחר ההדלקה – לא יצא, שהרואה יחשוב שהדליקם לצורך עצמו (שו"ע תרעה, א). וצ"ע אם גם היום שאין משתמשים בנרות לאורה לא יצא, שכן לכאורה אין חשש שיחשבו שהדליק את הנרות לצורך עצמו. אמנם למעשה גם בתוך הבית אין להזיז את הנרות ממקום למקום (מ"ב ו). אבל מעט, כאשר ברור שהוא כדי לפרסם את הנס, נראה שמותר, ועי' שעה"צ תרעד, ד.

י – איסור הנאה מהנרות

אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, בין לצורכי חול, כגון לספור מעות לאורם, ובין לצורכי קודש, כגון ללמוד בספר לאורם. מפני שהנרות מקודשים למצוות נר חנוכה, וכשם שאסור ליהנות מהנרות שבמנורת המקדש כך אסור ליהנות מנרות חנוכה שנתקנו כזכר לנס שהיה במנורת המקדש. ועוד, שהנרות נועדו לפרסום הנס, ואם ישתמש לאורם, יֵראה כמי שהדליקם כדי להאיר ולא לשם מצוות פרסום הנס (שו"ע תרעג, א).[11]

אסור להשתמש במה שנותר מן השמן או הנרות שהודלקו לשם נרות חנוכה, מפני שבעת הדלקתם הוקצו למצווה. אם יוכל להשתמש בהם לצורך נרות חנוכה בימים הבאים מה טוב, ואם אינם ראויים לשימוש או שנותרו לאחר הלילה השמיני, יעשה להם מדורה וישרפם (שו"ע תרעז, ד; מ"ב יח). או שישפוך את השמן הנותר בכיור, ואת הפתילות שנותרו יניח בפח. אבל הנרות שנותרו בחבילה, והשמן שנותר בבקבוק, מותרים לכל שימוש.

התחיל להדליק את הנרות וכבה השמש, לא ידליק את השמש מנר מצווה, מפני שהשמש הוא נר של חול, ואין להדליק נר של חול מנר של מצווה. ואם אזלו לו הגפרורים, ואם לא ידליק את השמש מנר חנוכה לא יוכל להמשיך להדליק את שאר הנרות, ידליק את השמש מנר חנוכה.[12]

מעיקר הדין צריך להדליק את הנרות למשך חצי שעה בלבד, ואם המשיכו לדלוק אחר חצי שעה, מותר ליהנות מהם. אולם נהגו להחמיר שלא ליהנות מהנרות גם אחר חצי שעה, מפני שגם אז עדיין יש פרסום נס, ואם יהנה מהם, יֵראה כמי שמבזה את המצווה. ועוד, שהואיל והתקין את הנרות לצורך מצווה, ולא חשב ליהנות מהם אחר חצי שעה, יש אומרים שכל הנר נתקדש למצווה, ואסור להשתמש בו לצורך חול.[13]

YouTube player

[11]. לדעת רז"ה ועיטור, מותר להשתמש לאורם תשמיש של קדושה. ולדעת רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, רא"ש ועוד – אסור, וכך הלכה. לדעת רא"ש תשמיש ארעי של חול שאין בו גנאי מותר, כגון למנות מעות מרחוק. ולרוה"פ אסור, וכ"כ בב"י ושו"ע תרעג, א. ובבאו"ה 'ויש' כתב שתשמיש קדושה דרך ארעי, כגון ללמוד מעט לאורן, אפשר דמותר. כתב בשעה"צ יא, שמותר ללכת במקום שנר החנוכה מסייע לו שלא יכשל, ואינו חייב לעצום את עיניו, כי אין זה נחשב תשמיש.

[12]. עי' שבת כב, א, בירור הלכה שם, שו"ע תרעד, א, ויש בסוגיה זו דעות ופרטים רבים. אבל המנהג שלא להדליק אפילו נר מצווה מנר מצווה כמבואר ברמ"א ומ"ב, וכ"כ בכה"ח ח. ובשעת הדחק יכול לסמוך על דעות המקילים.

[13]. שו"ע תרעב, ב, מ"ב ז-ח. ומתחשבים בדעת רש"ל שחושש לרואים שיחשבו שנהנה באיסור, ובדעת הב"ח שמתיר בהנאה רק אם התנה שלא תחול הקדושה על הנותר אחר חצי שעה. ועי' להלן יג, ד, שכיום יש הידור מצווה שהנרות ידלקו יותר מחצי שעה. ועפ"י סברות אלו כתבתי בסתם שהשמן הנותר אסור, בלא לחלק אם כבר דלק חצי שעה. אמנם אם התכוון לכבות את הנר אחר חצי שעה ולהשתמש בנותר לצורך חול – מותר, כמבואר במ"ב תרעז, יח.

יא – החנוכיה והשמש

ראוי להדר ולהדליק את הנרות בחנוכיה נאה, כל אדם לפי יכולתו. ויש מהדרים לקנות חנוכיה מכסף. ומי שאין לו חנוכיה יכול להדביק את נרות השעווה על משטח ישר ולהדליקם, וכן יכול ליקח כוסיות ולהניח בהם שמן ופתילה ולהדליקם. בכלים בזויים, כדוגמת כלי חרס מפויחים, אין להדליק את הנרות (שו"ע תרעג, ג; מ"ב כח; כה"ח ס-סב).

יש להקפיד שיהיה רווח בין הנרות, כדי שכל נר יֵראה לבדו ויתפרסם הנס. בנוסף, יש לחוש שאם יהיו קרובים מדי, שלהבתם של שני נרות תתאחד ואזי לא יצא בהם ידי חובה, כי יֵראו כמדורה ולא כנר. בנרות שעווה מצטרף חשש נוסף, שאם יהיו קרובים מדי ימיסו זה את זה ולא יוכלו לדלוק כשיעור חצי שעה (שו"ע תרעא, ד, ונושאי כליו).

מצד הדין, גם אם לא הניח את הנרות בגובה שווה ובשורה שווה, כל זמן שהנרות מופרדים זה מזה, והעומד לידם יכול לסופרם שהם כנגד ימי החנוכה, מקיימים בהם את המצווה. וכן אם הניח פמוטות בעיגול, כיוון שכל נר עומד לעצמו, קיים בהם את המצווה. אבל לכתחילה יש להעמיד את הנרות בשורה שווה, כדי שכל הרואים יוכלו לראות את הנרות ביחד, ולהבחין במספרם המכוון כנגד הנס (רמ"א תרעא, ד, באו"ה 'ומותר').

כדי שלא יבוא אדם לידי איסור של שימוש לאור הנרות, נהגו להדליק נר נוסף לשמש, שאם יצטרכו באותו מקום לאור, ישתמשו לאור השמש. בחדר שיש בו תאורת חשמל, אין צורך בשמש, ואע"פ כן נהגו רבים להדליק שמש, כדי להבליט את ההבדל שבין נרות המצווה שאסור לנו להשתמש לאורם לנר השמש שמותר לנו להשתמש לאורו.

אולם כדי שלא נטעה במספר הנרות, מניחים את השמש בגובה שונה או במרחק מן הנרות, כדי שיהיה ניכר לכל הרואים, מי הם הנרות ומי הוא השמש. ונהגו להניחו גבוה יותר, כדי שאם יצטרכו שם לאור, יהיה ניכר שמשתמשים לאורו ולא לאור שאר הנרות (שו"ע ורמ"א תרעג, א, מ"ב כ).[14]

YouTube player

[14]. בעניין השמש, עי' שבת כא, ב, ובירור הלכה שם; שו"ע תרעא, ה, באו"ה 'וצריך', שיש עניין להבחין בין נרות מצווה לנר רשות.לדעת שו"ע ורמ"א תרעג, א, ורוב הפוסקים, נר שמש אחד מתיר את השימוש לאור כלל הנרות. אמנם י"א שאם בא לעיין ממש אסור, כי נהנה מתוספת האור של נרות המצווה. ופר"ח סובר שרק אם צריך לאור רב אסור. ולמ"ב תרעג, טו, עפ"י מ"א, לכתחילה אין להשתמש לאור הנרות והשמש, כי הרואה יאמר שלצרכו הדליקם. וע"ע במ"ב כד, ובבאו"ה שם 'שאם', ו'יהיה', וכה"ח לט.

יב – סדר העמדת הנרות והדלקתם

הבא לסדר את החנוכיה עומד בפני התלבטות: היכן עדיף שיקבע את הנר ביום הראשון, והיכן יקבע את הנר השני ביום השני, ומאיזה נר עדיף להתחיל להדליק. ואף שבכל דרך שינהג יקיים את המצווה כ'מהדרין מן המהדרין', המנהג המובחר ביותר הוא לקבוע את הנר ביום הראשון בצד ימין של החנוכיה (ימינו של המדליק שעומד מול החנוכיה), מפני שיש להעדיף תמיד את צד ימין על שמאל. וביום השני יוסיף עוד נר לשמאלו, ואחר שיברך ידליק תחילה את הנר הנוסף ואחריו את הנר שלימינו. שני טעמים לכך: א) מפני שעדיף להתחיל בנר הנוסף שמבטא את התגדלות הנס. ב) אחר שידליק את הנר השמאלי יצא שיפנה לצד ימין כדי להדליק את הנר שלימינו, וכפי שאמרו חכמים (יומא טו, ב) שבכל פניות שאדם פונה, עדיף לפנות דרך צד ימין. וכך בכל יום יוסיף עוד נר בצד שמאל, וידליק אותו ראשון, ואח"כ יפנה לצד ימינו וידליק את שאר הנרות. וראוי לעמוד בעת הברכות לצד שמאל החנוכיה, כדי שהנר הקרוב אליו יהיה הנר שהוא עומד להדליק ראשון, וכך לא יחשב כמי שמדלג על שאר הנרות כדי להדליקו (שו"ע תרעו, ה, מ"ב יא).[15]

 

YouTube player

[15]. מנהג זה מבואר בשו"ע תרעו, ה, דרכי משה ב, האר"י בשער הכוונות, כה"ח לא. והעמידה קרוב לנר החדש השמאלי מבוארת בח"א קנד, כג, ומ"ב יא. ונראה להוסיף, שעל ידי שיעמוד בצד השמאלי של הנרות, בבואו להדליק את הנר הראשון בשמאל, לא יחשב כמי שפונה לשמאל, אלא כמדליק את הנר הקרוב אליו ומשם יפנה לצד ימין. יש עוד שני מנהגים: מהרש"ל והגר"א סוברים שתחילה יש להדליק את הנר הקרוב ביותר למזוזת הפתח (בין אם הניחוהו משמאל לפתח כפי שצריך לכתחילה ובין אם הניחוהו מימין), וממנו ממשיכים אל שאר הנרות. ומתחילים בו כי הוא עיקר המצווה והשאר למהדרין, וזה יותר חשוב מלהדליק משמאל לימין. ושיטת הט"ז הפוכה מהשיטה המקובלת, מפני שהוא סובר שהפנייה לצד ימין, פירושה שיתחיל להדליק את הימני ומשם ימשיך לשמאל. וביום הראשון מדליק את הנר השמאלי שבחנוכיה, כי הוא הסמוך למזוזה שבצד שמאל של הפתח. שיטות אלו נתבארו במ"ב ובאו"ה שם, וכתב שבכל הדרכים יוצא ידי חובה.

יג – לקראת ההדלקה

אסור להתחיל לאכול חצי שעה לפני זמן הדלקת הנרות שהוא בצאת הכוכבים (כמבואר בהמשך יג, ד). ואפילו ארוחה קלה אסור להתחיל, שמא יימשך בסעודתו וישכח להדליק נרות. וכן אסור לשתות משקה משכר. אבל מותר לאכול פירות וירקות בלא הגבלה, וכן מותר לאכול לחם או מזונות עד שיעור כביצה (כ-50 סמ"ק).

כמו כן, אסור להתחיל בעבודה שעלולה להימשך זמן רב בחצי שעה שלפני זמן הדלקת נרות. וכן לא ילך לישון באותו הזמן. ואם יבקש מחבירו שיזכיר לו להדליק נרות בזמן, רשאי להתחיל באותה חצי שעה לאכול, לעבוד או לישון. ובכל אופן, גם אם התחיל בכל הדברים הללו בהיתר, היינו יותר מחצי שעה לפני זמן הדלקת הנרות, כיוון שיגיע זמן צאת הכוכבים עליו להפסיק ולהדליק נרות, כדי שלא יפסיד את זמן ההדלקה שתקנו חכמים (מ"ב תרעב, י, שעה"צ שם, פניני הלכה תפילה כה, ט).

מי שהוא באמצע עבודתו ואינו יכול לשוב לביתו להדלקת נרות בצאת הכוכבים, רשאי להמשיך בעבודתו עד שיסיים, אבל יזהר שלא לאכול עד שיקיים את המצווה. ואם זו עבודה שהעיסוק בה יכול להימשך זמן רב עד שיש חשש שלבסוף ישכח להדליק נרות, יוכל להמשיך בעבודתו רק אם יבקש מחבירו שיזכיר לו בסיום עבודתו להדליק נרות (ועי' להלן יג, ו; יג, ט). כיוצא בזה, מי שיודע שאם יקבע לו תזכורת בטלפון נייד, אין חשש שישכח להדליק נרות, יוכל לסמוך על תזכורת זו.

כשיגיע זמן הדלקת הנרות צריך להזדרז לקיים את המצווה, ואפילו ללמוד תורה אסור באותה שעה, כדי שלא לעכב את קיום המצווה. אבל אם מתקיים באותו זמן שיעור קבוע, שאם יבטלוהו יתקשו לקיימו במועד אחר, עדיף לקיים את השיעור, ובסוף השיעור יזכירו לכולם להדליק נרות (עי' להלן יג, ו, 13).

YouTube player

יד – הדלקה בבית כנסת

נהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ומברכים על הדלקתם את כל הברכות שמברכים בבית. ואף שלפי תקנת חכמים צריך להדליק נרות בבית בלבד, נהגו להדליק גם בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס יותר. רבים נוהגים להניח את הנרות בכותל הדרומי של בית הכנסת, בדומה למקומה של המנורה במקדש. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהדלקה שמדליקים בבית הכנסת. ואפילו מי שהדליק את הנרות בבית הכנסת בברכה לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור לאחר מכן לביתו, ולהדליק את נרות החנוכה בברכה (שו"ע תרעא, ז).[16]

נוהגים להדליק את הנרות לפני תפילת ערבית, מפני שאז מירב האנשים נמצאים בבית הכנסת ויתפרסם הנס יותר, אבל אחר תפילת ערבית האנשים כבר מזדרזים לחזור לבתיהם להדלקת נרות.

בערב שבת, נוהגים ברוב המקומות להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, וממילא אין אפשרות להדליק נרות לאחר מנחה, כי אז כבר צריכים לקבל את השבת, אלא ידליקו את נרות החנוכה לפני מנחה. ובמקום שמקדימים להתפלל מנחה זמן רב לפני השקיעה, ידליקו נרות אחר תפילת מנחה, ויקפידו לסיים את ההדלקה לפחות חמש דקות לפני השקיעה, כדי שיוכלו לקבל את השבת לפני השקיעה, ויקיימו בכך את המצווה להוסיף מהחול על הקודש (מ"ב תרעא, מז). במוצאי שבת, מדליקים נרות לאחר תפילת ערבית, מפני שלפני התפילה עדיין לא יצאו מהשבת.

טעם הדלקת הנרות בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס, לפיכך צריכים להיות נוכחים בעת ההדלקה בבית הכנסת עשרה בני אדם לפחות. ואם עוד לא התקבצו שם עשרה אנשים, ואי אפשר לדחות את ההדלקה, כגון בערב שבת, שיש חשש שאם יתעכבו לא יספיקו לסיים את תפילת המנחה בזמן – מדליקים בלא ברכה, ואם יחד עם נשים וקטנים יש עשרה – מברכים.[17]


[16]. הטעם העיקרי שנזכר בראשונים להדלקה בביהכ"נ (בבית הכנסת) – משום פרסום הנס. כ"כ מאירי שבת כג, ב, מנהיג, כלבו, ועוד רבים. וריב"ש קי"א כתב, שהואיל והתחילו להדליק בפנים, הנהיגו להדליק בביהכ"נ לפרסם את הנס ברבים. עוד טעם כתב המנהיג, שהואיל והנס היה במקדש רצו לפרסמו בביהכ"נ שהוא מקדש מעט. לטעמים אלו אין יוצאים בהדלקה זו. ובאורחות חיים ביאר שהמנהג נועד גם כדי להוציא את מי שאינו בקיא או שאינו זריז במצווה, ולפי זה אפשר בשעת הדחק לצאת בהדלקה שבביהכ"נ. וי"א שהוא כדי להוציא ידי חובה את האורחים שאין להם בית והיו ישנים בביהכ"נ, שביהכ"נ נחשב כביתם באותה שעה. ולשיטת רש"י, רמב"ם ומרדכי, שהובאה בהערה 5, מי שיצא ידי חובת עצם ההדלקה בנרות שהדליקו בביתו בהעדרו, לא יצא ידי חובת הודאה, ויכול לצאת בשמיעת ברכת 'שעשה נסים' בהדלקה שבביהכ"נ. ←

ומ"מ להלכה המדליק בביהכ"נ לא יצא ידי חובתו, שחובה על כל אחד להדליק בביתו. ומי שהדליק בביהכ"נ, אם בביתו הוא מדליק גם עבור אשתו או בני ביתו, פשוט שבביתו יחזור לברך את כל הברכות. ואם הוא מתגורר לבדו, ביום הראשון יברך בביתו רק שתי ברכות, מפני שי"א שברכת 'שהחיינו' היא על עיצומו של יום (עי' ב"י תרעו, ג, שעה"צ ג), וכבר יצא בה בברכה שבירך בביה"כ. וכ"כ במ"ב תרעא, מה, כה"ח עד. (וביחו"ד ב, עז, כתב שגם 'שעשה ניסים' לא יחזור לברך, ובאג"מ או"ח א, קצ, כתב שגם 'שהחיינו' יחזור לברך). ולכן עדיף לכתחילה שידליק בביהכ"נ מי שאינו נכנס לספקות הללו, כגון מי שנוהג לצאת בביתו בהדלקת אביו או שהוא מדליק בביתו גם עבור אשתו.

[17]. יש אומרים שהואיל ואח"כ יתקבצו שם עשרה אנשים שיראו את הנרות, אפשר להדליק את הנרות בברכה למרות שאת הברכות לא ישמעו עשרה (מ"א, מ"ב תרעא, מז, ובאו"ה שם). ויש אומרים שידליקו נרות בלי ברכה (מור וקציעה, כה"ח תרעא, עב). למעשה נראה, שאם יש שם עשרה בצירוף נשים וקטנים, כיוון שהם מצטרפים לפרסום הנס, ובנוסף לכך יגיעו לשם אח"כ עשרה גברים שיראו את הנרות, אפשר להדליק בברכה (עי' בשו"ת רב פעלים או"ח ב, סב; חזון עובדיה חנוכה עמ' נב; ועי' פנה"ל ברכות ה, ט).

טו – הדלקת נרות במקומות ציבוריים

רבים נוהגים להדר בפרסום הנס ומדליקים חנוכיה בכל מקום שמתאספים בו אנשים בלילות חנוכה, כגון בחתונה, בר מצווה, בת מצווה, וכן כאשר מתאספים למסיבת חנוכה או לשמיעת הרצאה. השאלה האם מותר לברך על הדלקת הנרות באירועים אלו?

יש אומרים שאין לברך, מפני שרק בבית הכנסת נהגו להדליק נרות בברכה, אבל אין בידינו כוח לחדש מנהגים במקומות אחרים, והמברך על ההדלקה במקומות אחרים מברך ברכה לבטלה. וייתכן שטעם המנהג להדליק בבית הכנסת, הוא זכר למנורה שהדליקו במקדש, שבית הכנסת הוא מקדש מעט, וממילא אין להדליק במקומות אחרים בברכה.

ויש אומרים שמותר להדליק נרות בברכה בכל מקום של התאספות ציבורית, מפני שטעם המנהג להדליק בבית הכנסת הוא כדי לפרסם את הנס, ועל כן נכון להדליק נרות בברכה בכל מקום שיש בו התאספות ציבורית. ויותר טוב שישתדלו להתפלל שם ערבית, ואז אותו מקום יחשב במידה מסוימת כבית כנסת, וממילא יוכלו להדליק בו בברכה כמנהג.

למעשה, הרוצה לסמוך על הסוברים שאפשר להדליק בברכה רשאי. ואם יש באותה התאספות גם אנשים שאולי לא הדליקו נרות בביתם, ישנה חשיבות מרובה להדליק שם נרות בברכה, מפני שרק אם ידליקו נרות בברכה, יעמדו כולם לשמיעת הברכות ויתפרסם הנס לעיניהם וילמדו כיצד לקיים את המצווה. ואם אפשר, עדיף לכבד בברכה ובהדלקה יהודי שאינו רגיל במצוות, ועל ידי כך יהיה ניכר שהמצוות שייכות לכל ישראל, דתיים וחילוניים כאחד.[18]


[18]. האוסרים לברך הם: מנח"י ו, סה, ציץ אליעזר טו, ל, דברי יציב או"ח רפו, שבט הלוי ד, סה, רשז"א, ריש"א ועוד רבים. לעומת זאת הרב אליהו התיר בתנאי שיתפללו שם ערבית. ויש אומרים שאפשר להדליק בברכה גם אם לא יתפללו ערבית. כ"כ ביבי"א ח"ז, נז, ו, והביא שכ"כ משנת יעקב לר"י רוזנטל. וכ"כ בדי הארון או"ח כה, וכן מסרו בשם הרב ישראלי. וכעין זה כתב בתפילה למשה ח"ב נ. ובאז נדברו ה, לז; ו, עה, הורה לברך כאשר ההדלקה נעשית באספה שמתקיימת בחוץ.

נוסף על האמור למעלה, כתבתי להעדיף לכבד בהדלקה את מי שאינו רגיל במצוות, משום שגם אם הלכה כמחמירים, אפשר להחשיב את אמירת הברכה שלו כלימוד וחינוך, וכעין מה שמְתַרגלים קטנים באמירת ברכות (עי' שו"ע או"ח רטו, ג, ומ"ב יד, שעה"צ יד, ונראה שאמירת ברכות תוך כדי קריאה בגמרא חמורה מחילוני שמתרגל לברך.

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן