חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יז – דיני פרזים ומוקפים

א – מהי עיר מוקפת חומה

כפי שלמדנו (טו, ד), שני זמנים נקבעו לפורים, בכל המקומות עושים את הפורים ביום י"ד באדר, ובכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון ובשושן הבירה ביום ט"ו באדר.

אין הבדל בזה בין עיר שבארץ ישראל לעיר שבחוצה לארץ, כל עיר שהיתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון, אע"פ שחומתה נחרבה, דינה כדין עיר מוקפת חומה. ורק שושן הבירה, שבה נעשה הנס, דינה כעיר מוקפת חומה למרות שבימי יהושע בן נון עדיין לא נבנתה (שו"ע תרפח, א).[1]

בזמן שאנשי כנסת הגדולה תקנו את ימי הפורים, היו כרכים רבים, בעיקר בארץ ישראל, שהיתה לגביהם מסורת שהיו מוקפים חומה בימות יהושע בן נון, ועשו בהם את הפורים ביום ט"ו. אולם במשך השנים הרבות שעברו, נחרבו הכרכים ואבדה המסורת לגביהם. יש כרכים שידוע כי היו מוקפים חומה בימי יהושע בן נון, וגם כיום ישנה עיר שנקראת כשם אותו הכרך, כמו לוד, אלא שאין יודעים בוודאות אם העיר של היום נמצאת במקום המדויק שבו היה הכרך בימי יהושע בן נון. ויש כרכים עתיקים שנעשו שוממים מיהודים ואבדה המסורת לגביהם, ואין אנו יודעים אם היו קיימים בזמן יהושע בן נון. ויש שאנו יודעים שהיו קיימים אלא שאיננו יודעים אם היתה להם אז חומה, כמו חברון. ורק לגבי עיר אחת בלבד נותרה מסורת ברורה שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, הלא היא ירושלים, עיר קדשנו ותפארתנו, ורק בה עושים בזמן הזה את הפורים ביום ט"ו בלבד. נבאר תחילה את דינה של ירושלים, ואח"כ את דינם של המקומות שיש לגביהם ספק.[2]


[1]. בגמרא מגילה ג, ב, עיר מוקפת חומה היא עיר שהקיפו אותה תחילה בחומה ואח"כ בנו את בתיה. וכן הדין אם בנו את בתיה מתחילה על דעת להקיף אותה אח"כ בחומה. אבל אם בנוה סתם, ואח"כ הקיפוה בחומה, אינה נחשבת לעיר מוקפת חומה (שו"ע תרפח, א). שם בגמרא: "כרך שאין בו עשרה בטלנים נידון ככפר". לדעת שאילתות ורמב"ן, כך הדין לעניין פורים. ולדעת רמב"ם, תוס', רא"ש ועוד הרבה ראשונים, דין זה נאמר לשאר דיני עיר מוקפת חומה, אבל לעניין פורים אין צריך עשרה בטלנים, וכך נפסק בשו"ע תרפח, א, ועי' מ"ב ב. ומהם עשרה בטלנים? לרש"י, רמב"ם, עיטור, נמוק"י ועוד, עשרה שבטלים ממלאכתם וניזונים מהציבור, כדי שיהיו מצויים בבית הכנסת בתפילות. ולרמב"ן, רשב"א וריטב"א, אין צורך שיהיו בטלים ממלאכתם אלא רק קבועים בהגעתם לביהכ"נ לתפילות בשחרית וערבית.
[2]. כתב בשו"ת דברי יוסף שוורץ סי' ב, שרק לגבי ירושלים יש ודאות שהיא מוקפת חומה. חברון, לדוגמה, לרדב"ז ב, תרפא, לא היתה מוקפת (ועי' תחומין א' עמ' 122-123), והחיד"א כתב שנהגו לקרוא בה גם בט"ו (כה"ח תרפח, טוב). לוד – במגילה ד, א, מבואר שהיא מוקפת, אלא שאין ודאות שלוד של היום ממוקמת במקומה של לוד העתיקה, ועל כן דינה כספק, וכ"כ ביבי"א ח"ז, ס. לגבי טבריה, במגילה ה, ב, מבואר שהספק מפני שצד אחד שלה לא היה מוקף בחומה אלא בים. וגם אם נמצא עיר שיש בה שרידים של חומה עתיקה מימי יהושע בן נון, עדיין לא יהיה ברור אם הקימו את העיר על דעת להקיפה בחומה, שרק באופן זה נחשבת למוקפת חומה. והרב ישראלי העלה סברה, שאם החומות כוסו בעפר, וכיום הבתים נבנו מעל גובה החומות, אינם נחשבים כנמצאים במקום של עיר מוקפת חומה (הובא בתחומין א, עמ' 126. ועי"ש בדיון ארוך אודות הישוב בית אל, שמקומו כק"מ אחד ממקום חפירות בית אל הקדומה, ובעמ' 128, בדברי הרב דבליצקי עפ"י אגרות ראיה תכג, שאין לקבוע הלכה עפ"י ממצאים ארכיאולוגים. ובהמשך בעמ' 130, בהכרעת אבי מורי, שיעשו פורים בישוב בית אל ביום י"ד בלבד).

ב – ירושלים וסביבותיה

אמרו חכמים (מגילה ג, ב): "כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך". לפיכך, לא רק במקום ירושלים העתיקה עושים את הפורים בט"ו אלא אף בכל השכונות הסמוכות לירושלים העתיקה. ואף שהעיר התרחבה מאוד, כיוון ששכונה סמוכה לשכונה, כולן נגררות אחר ירושלים העתיקה, ובכולן קוראים בט"ו.

אמנם במשך תהליך בניית השכונות התעורר ספק לגבי אותן השכונות שנבנו מתחילה בריחוק מקום משאר העיר, כדוגמת רמות והר נוף. יש אומרים, שרק השכונות שיש ביניהן רצף של בתים עד העיר העתיקה, דינן כדין ירושלים, אבל אם יש ביניהן הפסק של 141 אמה ושליש (67.8 מטר) הרי הם כמקום נפרד, ועל כן הורו לקרוא את המגילה ברמות והר נוף ביום י"ד.

ויש אומרים, שכל השכונות שנחשבות כחלק מהעיר ירושלים לעניין מיסים, וקל וחומר אם הן מוקפות גם בעירוב אחד, נגררות אחרי ירושלים וקוראים בהן את המגילה בט"ו בלבד. ועל כן צריכים לקרוא את המגילה בהר נוף ורמות ביום ט"ו. וכך הורו רבני ירושלים, הרב משאש והרב קוליץ זצ"ל, וכך המנהג הרווח. וכל הדיונים הללו מוכרעים במשך הזמן בזכות התרחבותה של ירושלים, שבעזרת ה' בונה ירושלים, העיר הולכת ונבנית, וגם השכונות הרחוקות נעשות סמוכות וצמודות לשאר חלקי העיר, עד שנעשה ברור לכל שדינן כדין ירושלים.[3]


[3]. בגמרא מגילה ג, ב: "תנא: סמוך אע"פ שאינו נראה, נראה אע"פ שאינו סמוך" נידון ככרך. שני פירושים לכך: לרש"י, ר"ח, ראב"ן, ריא"ז, רשב"א, מאירי וריטב"א, אם אינו נראה אזי עד מיל נחשב ככרך. ואם נראה, אפילו רחוק ממיל נחשב ככרך, ובתנאי שמדובר על מקום שיושביו טפלים לכרך ומשתתפים בענייניהם עמו (מאירי וריטב"א). לעומתם, לרמב"ם גם מקום הרואה את הכרך, כל שהוא רחוק ממיל, אינו נידון עם הכרך. והחילוק הוא, שבנראה מודדים מיל בקו אוירי, וכשאינו נראה מודדים מיל בקו ישר דרך הקרקע (מהריט"ץ קכ), או שבנראה מודדים מיל, וכשאינו נראה רק אם סמוך ממש, בתוך 'עיבורה של עיר' (מהר"ם אלשקר), היינו שאם יש הפרש של שבעים אמה ושני שליש ואינו נראה, כבר נחשב מקום אחר. ואם יש שם שתי שכונות, השיעור כפול – 141 אמה ושליש. וכן דעת ר"ן, רוקח ואוהל מועד. ונחלקו האחרונים בדעת שו"ע תרפח, ב, למ"א ודעימיה דעתו כרש"י ורוב הראשונים, ולפר"ח ודעימיה כדעת רמב"ם.

הטעם לכך שהסמוכים והנראים מהכרך נידונים כמותו, מפני שהם טפלים ונשענים עליו. וכעין זה משמע מריטב"א, שהם באים בעת צרה לחסות בין חומותיו. ובטורי אבן, ג, ב, וחת"ס או"ח קצג, ביארו שהטעם הוא כדי שלא לחלק בין אנשים הסמוכים זה לזה.

למעשה, דעת מ"ב תרפח, ו, ושעה"צ ז, שהעיקר כדעה הראשונה. וביבי"א ח"ז נח-נט, כתב שיש לחוש לדעה השנייה, מה עוד שגם בני כרכים שקוראים בי"ד יוצאים בדיעבד.

לעניין מדידת היישוב הנראה, יש אומרים שמודדים רק מהמקום המוקף חומה (יבי"א ח"ז, נט, א), ויש אומרים מפאתי העיר המורחבת. עוד נחלקו, האם צריך לראות את כולה או את רובה (כך משמע מהמאירי, וכ"כ ר"ח פלאג'י) או שמספיק לראות את מקצתה (מהרי"ל דיסקין, מקראי קודש פרנק כד).

למעשה, לעניין שכונות ירושלים, דעת רבני ירושלים זצ"ל, הרב משאש (שמש ומגן א, נא-נב, ב, טז-יז) והרב קוליץ, שכל השכונות ששייכות לירושלים בתשלומי מיסים לעירייה, קוראים בט"ו בלבד. וכך הורו לתושבי רמות והר נוף. וכך דעת רשז"א, והוסיף, שכיוון שיש שם עירוב שמחברן, אפילו אם היו רשות אחרת לעניין מיסים, העירוב מחברן לכרך (הליכות שלמה כ, ח-ט). ועוד סמכו על רוב הראשונים, שסמוך ונראה נמדד מפאתי העיר המורחבת. ובכה"ח תרפח, י, חידש, ששיעור מיל הוא שיעור זמן נסיעת מיל, והזכירו הרב משאש כסמך. גם מו"ר הרב שפירא והרב אליהו והרב ישראלי, סמכו ידיהם למעשה על הפסק שכל שכונות ירושלים יקראו בט"ו בברכה.

לעומתם, דעת כמה גדולים, שהכלל הוא שממקום החומה מודדים מיל גם כשהכל שם שומם. אבל ממקום התרחבות העיר, אם יש שטח ריק של קמ"א אמה ושליש, הוא חוצץ בין ירושלים לשכונה, וקוראים בה בי"ד בברכה. וכ"כ מקראי קודש פרנק כג; חזו"א קנג, ב-ג; יבי"א ז, נח; אול"צ א, מה. אמנם הורו שבגבעת שאול יקראו בט"ו, למרות שהיו בינה לבין שאר העיר מאות מטרים שוממים, וכפי הנראה משום שנגררו בכל ענייניהם אחר העיר. כיוצא בזה, בתחילה הורו רבים מהעומדים בשיטה זו לקרוא בשכונת רמות בי"ד, ולאחר כמה שנים חזרו להורות לקרוא בה בט"ו (אף שיש בינה לבין העיר שטח ריק של יותר מקמ"א אמה).

שאלה גדולה יותר התעוררה לגבי 'מבשרת ירושלים', שהיא אמנם מחוברת בעירוב לירושלים, אבל רשות לעצמה. לפי הדעה השנייה, ודאי צריכים לקרוא בה בי"ד, ויש נוהגים כך. ולפי הדעה הראשונה, יש לקרוא בה בט"ו, מפני שרואים ממקצתה את פאתי ירושלים המורחבת, ותושביה נגררים במידה מסוימת אחר ירושלים וכאמור אף עירוב מחברם. וכך הורה הרב משאש, וכן הנהיג הרב אורי כהן, ראש כולל מרץ שם. ועי' באורח משפט קמו, שכתב כיוצא בזה בשנת תר"פ לגבי בית וגן, ובית וגן של אז כמבשרת ירושלים של היום. וכן נראה.

בין השנים תש"ח לתשכ"ז, ירושלים העתיקה היתה תחת כיבוש ירדני, והתעוררה שאלה, האם גם כאשר המקום שבין החומות שומם מיהודים יעשו במקומות הסמוכים אליו פורים בט"ו. בשו"ת משאת משה ב, ג, וברכ"י, כתבו שבמצב כזה יקראו בי"ד. אולם לגר"א עפ"י הירושלמי, קוראים בסמוך בט"ו, וכך דעת רשב"א וריטב"א. וכך נהגו בירושלים. עוד העלו סברה, שירושלים העתיקה של פעם היתה גדולה יותר מהעיר העתיקה של היום. וכך הסיק למעשה בהר צבי ב, קלא, ומקראי קודש פרנק כה. ונראה להוסיף שכל ביאתם של היהודים לירושלים החדשה היתה כדי להתקרב לירושלים העתיקה והמקודשת, ועל כן הם נגררים אחריה בכל דבריהם.

ג – דין מקומות מסופקים

הערים הידועות שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה. ויש שהוסיפו שיש ספק לגבי: בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה, צור, צידון, דמשק, איזמיר ובגדד.

נחלקו הראשונים בדין מקומות המסופקים. כולם מסכימים שצריך לקרוא בהם את המגילה ביום י"ד עם ברכה, מפני שאף מי שגר בירושלים (שזמן קריאתו בט"ו), אם קרא בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם, יצא בדיעבד, ועל כן במקום שיש ספק, צריכים לקרוא לכתחילה בברכה ביום י"ד. השאלה האם יש חיוב לקרוא גם ביום ט"ו.

יש אומרים, שבכל המקומות המסופקים עושים את הפורים ביום י"ד בלבד, ורק הרוצים לנהוג מנהג חסידות, יקראו גם ביום ט"ו בלא ברכה (רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א).

ויש אומרים, שצריכים לקרוא בהם גם ביום ט"ו בלא ברכה, כדי שהספק לא ישכח. ויש בכך גם משום כבודה של ארץ ישראל. אלא שהואיל והוא ספק לא יברכו (רמב"ם א, יא, מאירי ושבולי הלקט, שו"ע תרפח, ד). ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. יש אומרים שמקיימים אותן רק ביום הראשון, שהוא פורים לכל העולם (פר"ח), ויש אומרים שמקיימים אותן גם ביום השני (ריא"ז).[4]

הגרים סמוך למקום הספק עושים פורים בי"ד בלבד, כי רק הסמוכים למקום שוודאי קוראים בו בט"ו נגררים אחריו, ולא הסמוכים למקום ספק. ויש שהחמירו גם על המקומות הסמוכים לספק, שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו.

למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד. ורק במקומות שהספק לגביהם חזק יותר, כמו חברון, טבריה ולוד, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו, ויש מהדרים לקיים בהם ביום ט"ו גם את שאר מצוות הפורים.[5]


[4]. במגילה ה, ב, חזקיה קרא מגילה בטבריה בי"ד וט"ו, כי היתה מוקפת חומה משלושה צדדים, ובצד אחד היה ים בלא חומה, והיה ספק אם היא נחשבת מוקפת חומה. ורב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד וט"ו, כי הסתפק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. לרמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א עפ"י הגאונים, קוראים רק בי"ד בברכה, ומעיקר הדין לא היו צריכים לקרוא כלל מגילה, שהואיל ואין זו מצווה מהתורה ספיקא לקולא, אלא כדי שלא תתבטל מהם המצווה לגמרי, קבעו לקרוא בי"ד כרוב העולם. וחזקיה ורב אסי נהגו מנהג חסידות וקראו גם בט"ו. לעומתם, לרמב"ם, שבולי הלקט, מאירי ושו"ע תרפח, ד, מהדין צריכים לקרוא בשני הימים, בראשון עם ברכה ובשני בלי ברכה. (ולריא"ז בשני הימים מברכים, ולר' יחיאל בשני הימים אין מברכים).

לכאורה יש לשאול, איך נוהגים לברך על המגילה בי"ד, והלא יש ספק אם דינם כפרזים. אלא שמבואר בירושלמי מגילה (פ"א ה"א וה"ג, ופ"ב ה"ג), שגם בן כרך שקרא בי"ד יצא ידי חובתו בדיעבד. ואמנם לפר"ח (תרפ"ח) ועוד כמה אחרונים, הבבלי חולק על כך, ולדעתם בן כרך שקרא בי"ד לא יצא. אולם לפמ"ג (משב"ז תרפח ב) ועוד אחרונים, גם הבבלי מסכים לכך, וכן באר הגר"א (תרפח, ד), שזה יסוד דעת רמב"ם ושו"ע. וכך גם מבוארת דעת רמב"ן ורשב"א, ולכן קוראים בי"ד בברכה.

כתבו רשב"א, ריטב"א וגר"א, שרק בספקות שבארץ ישראל יש מקום לקרוא יומיים. ויש חולקים, עי' מ"א תרפח, ד. ובבא"ח תצוה יד, כתב שנהגו בבגדד לקרוא מגילה בשני הימים.

לריא"ז ומ"א תרפח, ה, כשיש ספק מקיימים את כל מצוות הפורים בשני הימים. ולפר"ח ומטה יהודה, רק מקרא מגילה מקיימים יומיים. ובאר בבניין שלמה, שמקרא מגילה מדברי קבלה, ואילו שאר המצוות מדרבנן, ולכן מקילים יותר בספקן. באגרת הפורים כתב, שבחברון וטבריה נוהגים בט"ו רק במקרא מגילה ולא בשאר המצוות. ובא"ח נהג בכל המצוות בשני הימים. לגבי קריאת התורה, נחלקו האחרונים (כה"ח תרפח, כה). לגבי 'על הנסים', כתב במ"ב תרצג, ו, לאומרו גם ביום השני, ובכה"ח תרפח, כג, כתב עפ"י ר"ח ויטאל שלא לאומרו.

[5]. לברכ"י תרפח, ט, והביאו בבאו"ה תרפח, ב, סמוך למקום ספק קוראים בי"ד בלבד, לעומתו בפאת השולחן ג, טו, כתב שבכפרים הסמוכים לצפת קוראים בשני הימים. וכ"כ חזו"א קנג, ג, ולכן הצריך לקרוא בבני ברק, שהיא סמוכה ליפו, גם בט"ו. אלא שכבר למדנו שלדעת הרבה ראשונים, גם במקום הספק עצמו מצד הדין אין צריך לקרוא בט"ו, לפיכך ביישוב הסמוך לו הוא ספק ספיקא ודינו לקולא.

ונראה שכהמשך לזה, גם במקומות המסופקים עצמם מתחזקת הדעה שיש לקרוא בי"ד בלבד. שכן אחת הסברות שהיישוב הסמוך לכרך נידון ככרך, היא כדי שלא לחלק בין האנשים שחיים בשכנות סמוכות (טורי אבן, חת"ס, כמובא בהערה 3). ואם בסמוך למקום הספק ינהגו פורים בי"ד, ובמקום הספק ינהגו גם בט"ו, תהיה חלוקה ביניהם. ולכן ראוי שאלה החיים במקום הספק יגָררו אחר אלה שסמוכים להם, ויעשו רק בי"ד, שכן לדעת ראשונים רבים עפ"י הגאונים, גם במקום הספק עצמו יש לחגוג רק בי"ד. יתרה מזו, גם כשיתברר היכן היה מקומן המדויק של הערים המוקפות חומה בימי יהושע בן נון, ייווצר ספק לגבי המקומות שסביבן, מצד הספקות לגבי דין סמוך ונראה. ואמנם בירושלים ימשיכו לקרוא בט"ו, כי הכל משתוקקים להיקרא 'ירושלמים' ולהיגרר אחר ירושלים העתיקה. אולם בשאר המקומות לא מסתבר ששכונות גדולות וערים עצמאיות יגָררו אחר ערים קטנות שהיו מוקפות חומה, ותיווצר חלוקה לא מובנת בין מקומות סמוכים. לפיכך נראה, שבמקומות שיתברר שהיו ערים מוקפות חומה – יחגגו בט"ו בלבד, וכן ינהגו בשטח הצמוד להם עד מיל, ובתנאי שאין בינו למקום העיר המוקפת כביש ראשי שחוצץ, או כביש שממנו ואילך מתחילה שכונה אחרת. ומעבר לכך יחגגו בי"ד, שכן יגָררו אחר שאר המקומות הפרוזים שמסביב.

ד – פרוז ומוקף בן יומו

כיוון שפורים בפרזים ביום י"ד ובירושלים ביום ט"ו, מתעוררות שאלות לגבי מי שהולך בימים אלו מפרזים לירושלים או מירושלים לפרזים, מתי עליו לקיים את הפורים. הכלל הוא שהחיוב נקבע לפי מקומו של אדם ביום הפורים ולא לפי מקום דירתו הקבועה בכל השנה, מפני שגם השוהה יום אחד בלבד בפרזים (פרוז בן יומו) נקרא פרוז. והזמן הקובע לכך הוא 'עלות השחר', של י"ד בפרזים ושל ט"ו במוקפים, מפני שאז מתחיל זמן קריאת המגילה של יום. 'עלות השחר' הוא הזמן שבו האור הראשון נראה במזרח (נקרא גם 'עמוד השחר', רש"י מגילה יט, א. ועי' פנה"ל תפילה יא, א-ב, 1).

ירושלמי שרוצה לעשות פורים של פרזים ביום י"ד, צריך לבוא לפרזים בליל י"ד ולהישאר שם עד אחר עלות השחר, ובזה חל עליו דין פרוז לכל הדעות. ואף אם יחזור לירושלים לפני שיספיק לקרוא את המגילה, החיוב נשאר עליו, והוא צריך לקרוא את המגילה בי"ד בירושלים, וימנה שליח שנשאר בפרזים שיתן מתנות וישלח מנות עבורו. אבל אם יבוא לפרזים בליל י"ד ובכוונתו לחזור לפני עלות השחר של י"ד לירושלים, או שיבוא לפרזים ביום י"ד לאחר עלות השחר, ויחזור אח"כ לירושלים, דינו כירושלמי. כי הזמן הקובע הוא עלות השחר של יום י"ד.

פרוז שעשה פורים ביום י"ד ורוצה לעשות פורים גם בט"ו בירושלים, צריך לבוא לירושלים בליל ט"ו ולהיות בה עד אחר עלות השחר של יום ט"ו, ובזה הוא נחשב באותו יום כירושלמי ועליו לקיים את כל מצוות הפורים גם ביום ט"ו. וישתדל לשמוע את הברכות על המגילה מאדם אחר, ואם הוא קורא לעצמו לא יברך, מפני שיש אומרים, שכיוון שכבר עשה פורים ביום י"ד, אינו צריך לקיים עוד יום פורים (עפ"י רא"ש). ואף שלהלכה עליו לקיים את הפורים גם ביום ט"ו, לעניין הברכה חוששים לדעת הפוטרים ואין מברכים, וגם לא יוציא ירושלמים בקריאתו. ואם הוא יהיה בירושלים מליל י"ד עד יום ט"ו, כל חיובו יהיה רק בירושלים, ויוכל לברך על המגילה ביום ט"ו לכל הדעות.

ירושלמי שנסע לפרזים לליל י"ד ותכנן לחזור לירושלים לפני עלות השחר, והתעכב ולא הספיק לחזור, רבים סוברים שהולכים אחר מחשבתו ופטור מפורים של פרזים (רי"ף, רמב"ן), ויש אומרים שהולכים אחר מעשיו, והוא חייב בפורים של פרזים (מאור וריטב"א). וכן נחלקו לעניין בן פרזים שנסע לליל ט"ו לירושלים, ותכנן לחזור לפני עלות השחר והתעכב ולא חזר. ולמעשה, בשני המקרים יקיים את מצוות הפורים בלא ברכה. וכאשר יצטרפו ספקות נוספים, ישאל שאלת חכם.[6]


[6]. סוגיה זו מפורטת וסבוכה, וכתבתי את היסודות עם המחלוקות העיקריות בקיצור. הזמן הקובע הוא עלות השחר, שאז מתחיל זמן קריאת המגילה של יום, שהוא העיקרי. וכמה פוסקים כתבו שהכוונה שצריך להיות שם עוד שיעור זמן שאפשר לקרוא בו את המגילה, שהוא כחצי שעה (עי' שעה"צ תרפח, יז).

כתבתי למעלה שהזמן הקובע הוא עלות השחר של י"ד וט"ו, שכך דעת רש"י, רמב"ן, ריטב"א, ריא"ז, שו"ע ועוד. אמנם לרא"ש רק י"ד קובע, וממילא לדעתו אין אדם יכול להתחייב בשני פורים, ומחשש לדעתו אין מברכים על הקריאה ביום השני. עוד יוצא מדעת רוה"פ עפ"י הירושלמי, שאדם שיהיה ביום י"ד בירושלים, וביום ט"ו בפרזים, יהיה פטור מהפורים. ולדעת רא"ש, כיוון שהוא יודע בליל י"ד שאינו מתכוון להיות בירושלים בט"ו, ממילא עליו לעשות את הפורים בי"ד, ויש אומרים שגם בט"ו.

ה – פורים המשולש

לעיתים יום ט"ו באדר, שהוא פורים של ערים המוקפות חומה, חל בשבת, אולם יום י"ד באדר לעולם אינו חל בשבת. כאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים – 'פורים המשולש', מפני שדיני הפורים שלו מתחלקים לשלושה ימים. ולמה אין עושים את הפורים ביום שבת? משום שגזרו חכמים שלא לקרוא מגילה בשבת, שמא יטלטל את המגילה ברשות הרבים. וגם את סעודת המשתה אין לקיים בשבת, מפני שנאמר (אסתר ט, כב): "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", היינו שהסעודה תיעשה מחמת פורים ולא מחמת שבת (פורים תלוי במעשה בית הדין שמקדש את החודש, ואילו שבת קבועה וקיימת מבריאת העולם).

לפיכך, ביום שישי קוראים את המגילה ונותנים מתנות לעניים, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, ואם לא יתנו להם באותו יום – יצטערו. ויש להשתדל לקרוא את המגילה במניין של עשרה, מפני שיש סוברים שקריאה זו נחשבת שלא בזמנה, ועל כן הכרח לקרותה בעשרה, גברים או נשים (מ"ב תרצ, סא). אמנם גם כאשר אין מניין, יקראו את המגילה ביום שישי בברכה (ציץ אליעזר יג, עג; יבי"א ו, מו).

ביום השבת, שהוא יום הפורים של כרכים, אומרים 'על הנסים' בתפילה ובברכת המזון, וכן קוראים בתורה את הקריאה של פורים. כלומר, מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים את פרשת השבוע ובשני את פרשת הפורים – 'ויבוא עמלק'.

ביום ראשון מקיימים את סעודת הפורים, וכן שולחים מנות, מפני שמשלוח מנות קשור לסעודה.

ומדוע מקדימים לקרוא את המגילה לפני השבת ואילו את הסעודה מאחרים לאחר השבת? מפני שתחילה יש לקרוא את המגילה ולפרסם את הנס, ואין לאחר את קריאת המגילה אחר זמן הנס, שנאמר (אסתר ט, כז): "וְלֹא יַעֲבוֹר". מנגד, את הסעודה אפשר לקיים רק אחר שהגיע יום הנס, שהוא ט"ו שחל בשבת, וכיוון שאין לקיים את הסעודה בשבת, דוחים אותה לאחר השבת.

טוב להוסיף באכילת בשר ושתיית יין גם ביום השבת, מפני שיש סוברים שמצוות סעודת פורים בשבת. ואם אפשר טוב לשלוח מנות בצנעה ביום שבת, ובתנאי שיש שם עירוב.[7]


[7]. ר"ן למד מהירושלמי מגילה א, ד, שדוחים את סעודת פורים ליום ראשון, וכן נפסק בשו"ע תרפח, ו, וכן הסכים רדב"ז, מ"א, נו"ב ועוד. אמנם לדעת רלב"ח, הבבלי חולק על הירושלמי וסובר שצריך לקיים את סעודת פורים בשבת. ועל כן נכון להרבות בבשר ויין גם בסעודת שבת.

פרוז שבא לירושלים ביום שישי, לדעת רבים כבר יצא ידי פורים, ואינו צריך להשתתף במצוות פורים המשולש, ויש אומרים שטוב שיקיים מצוות פורים המשולש.

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן