חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

י"ד – ערב פסח שחל בשבת

א – סדר ביעור החמץ ושלוש הסעודות

כשחל י"ד בניסן בשבת, כיוון שאי אפשר לבדוק את החמץ ולבערו ביום י"ד, מקדימים לבדוק חמץ בברכה בליל י"ג בניסן. לאחר הבדיקה מבטלים את החמץ כמו בכל השנים. למחרת ביום שישי שורפים את החמץ שנמצא, וטוב לשורפו עד שעה שישית, כדי שלא יבואו לטעות בשאר השנים (שו"ע תמד, א-ב). ומשיירים חמץ לשתי סעודות ראשונות של שבת.

אילו היה מותר לאכול בערב פסח מצות, מסתבר שהיינו אוכלים מצות בסעודות השבת, כדי שלא להיכנס לבעיות חמץ. אבל כיוון שאסור לאכול מצות בערב פסח, כדי שהמצה תהיה חביבה עלינו בשעת מצוותה (לעיל יג, ו, 6), חייבים להשאיר לחם חמץ לשתי הסעודות הראשונות של שבת. כדי שלא להסתבך בתבשילי חמץ, רבים נוהגים לבשל לשבת תבשילים כשרים לפסח, ומתחילים את הסעודה בקידוש ובאכילת פת עם ממרח או סלט באחד מחדרי הבית שאינו מיועד לאכילה בפסח, ולאחר שמסיימים לאכול את הפת, מנקים את הידיים והבגדים, ועוברים לאכול במקום הקבוע לאכילה בפסח, ושם אוכלים את תבשילי הסעודה.

את הסעודה הראשונה אוכלים בליל שבת, והשנייה בשבת בבוקר, וצריך לסיים את אכילת החמץ עד סוף שעה רביעית של היום, שאז הוא סוף זמן אכילת חמץ (כמודפס בלוחות. עי' לעיל ג, ו). לשם כך צריך להקדים את תפילת שחרית באותה השבת.

לאחר סיום אכילת החמץ, אוספים את כל שיירי החמץ מהקערות ומהמפה, וכיוון שאסור לשרוף את החמץ בשבת, טוב להשליכם לבית הכסא, ובזה יתבערו מהעולם. כדי להקל על ביעור החמץ, נוהגים לתכנן היטב את מאכלי השבת, כך שיהיה קל לאסוף את שיירי החמץ שלהם ולבערם. אח"כ צריך לבטל את החמץ, וצריך לומר את הביטול עד סוף שעה חמישית. לאחר סיום אכילת החמץ יצחצחו היטב את השיניים (לעיל יא, יב).

בסעודה השלישית ישנה בעיה, חמץ אסור לאכול כבר מסוף השעה הרביעית, ומצה אסורה בכל יום י"ד. לפיכך, יוצאים ידי סעודה שלישית בבשר ודגים, או במיני פירות (שו"ע תמד, א). וכן מותר לאכול קציצות מבושלות מקמח מצה, ולדעת רבים מותר גם לבשל מצות שלמות ולאוכלן. ואין להרבות באכילה בסעודה שלישית, כדי שבערב יאכלו את המצה לתאבון. יש עוד עצות לרוצים לבער את כל החמץ לפני השבת, כמבואר בהערה.[1]


[1]. מצה עשירה היא קמח שנילוש עם מיץ פירות, ואין בה חימוץ. יוצאי ספרד נוהגים לאוכלה בפסח, ויוצאי אשכנז מחמירים שלא לאוכלה כחמץ. אלא שכיום התעוררו ספקות לגבי כשרות מצה עשירה שמייצרים במפעלים, ורבים מחמירים בזה גם ליוצאי ספרד (לעיל ח, א). אמנם לכל המנהגים אפשר לאכול מצה עשירה בשתי הסעודות הראשונות עד סוף שעה רביעית. אלא שכדי לצאת ידי חובת סעודת שבת, צריכים לקבוע על המצה העשירה את הסעודה, היינו לאכול ממנה כנפח ארבע ביצים, ויחד עם שאר הסעודה להגיע לשביעה גמורה, ועל ידי כך תשתנה ברכתה מ'מזונות' ו'על המחיה' – ל'המוציא' וברכת המזון. (עי' פנה"ל ברכות ו, ד). ואם יש מצה עשירה שאין עליה פקפוק כשרות לפסח, למנהג יוצאי ספרד אפשר לקיים בה סעודה שלישית, ויש לקיים את הסעודה עד סוף שעה תשיעית של היום, כלומר, כשלוש שעות לפני השקיעה. ולמנהג יוצאי אשכנז אין לאכול מצה עשירה אחר ארבע שעות (כך דעת שעה"צ תמד, א, אג"מ או"ח קנה. אמנם לערוה"ש תמד, ה, מותר לאוכלה עד כניסת החג).

מצה מבושלת: עצה נוספת, לבשל מצה שלמה, ואזי לדעת רוב הפוסקים, אין עליה יותר איסור אכילה בערב פסח, כי אין יוצאים בה ידי מצה, וגם נשתנתה באופן משמעותי. וכיוון שהיא בשיעור כזית, עדיין מברכים עליה 'המוציא' וברכת המזון, וממילא אפשר לקיים בה את שלוש הסעודות. וכך דעת מ"ב תעא, כ, ושעה"צ יט, וערוה"ש תמד, ה, ויחו"ד א, צא, הע' י. בשעה"צ תעא, כ, כתב שלדעת שועה"ר וח"א, דין טיגון כבישול. ובפמ"ג הסתפק בזה. לעומת זאת, במ"א תמד, ב, כתב בשם מהרי"ל שלא ראה שנוהגים לקיים סעודה שלישית במצה מבושלת. ומשמע מהגר"א שאסור לאוכלה בערב פסח. והרוצים לסמוך על רוה"פ ולצאת במצה מבושלת רשאים (ועי' בשעה"צ תמד, א, ולעיל יג, 7). ע"ע במ"ב תמד, ח, בעצה לחלוק את הסעודה השנייה, וזה בדיעבד, כי הסעודה השלישית צריכה להיות אחר חצות (שו"ע רצא, ב; פנה"ל שבת ז, ב).

ב – עוד דינים

מקדימים תענית בכורות ליום חמישי, י"ב ניסן (שו"ע ורמ"א תע, ב). וכבר למדנו (יג, ה) שכיום נוהגים לסיים מסכת במקום לצום.

כדי שלא לעכב את תחילת הסדר, ראוי להכין את כל מה שצריך לליל הסדר מיום שישי: לבשל את התבשילים, להכין את החרוסת, המרור, הזרוע, ואח"כ להקפיאם או להניחם במקרר. ורק לאחר צאת השבת יוציאום מהמקרר, משום שאסור להכין משבת ליום טוב. גם את שולחן ליל הסדר אסור לערוך בשבת, מפני שאסור להכין משבת ליום טוב, אלא צריך לעורכו מיד אחר צאת השבת. אם לא הכינו את התבשילים והקערה לפני השבת, יש להכינם לאחר צאת השבת. (על הכנת הפמוטים ראו פנה"ל מועדים ב, ב).

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן