חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יא – חזון השביעית

א – דרך התיקון בזמננו

כפי שלמדנו (ז, יא-יד), למרות מצבנו הכלכלי שהולך ומשתפר, כיוון שהעלות הכוללת של השביתה בשביעית היא כעשרה מיליארד שקלים, על פי מכלול השיקולים ההלכתיים, יש הכרח להשתמש ב'היתר המכירה'. אמנם לטווח ארוך, מצבה הכלכלי הטוב של מדינת ישראל, מאפשר לנו לתכנן את הדרך לשביתה מלאה בשביעית. תקציב שנתי בסדר גודל של מדינת ישראל יכול להתמודד עם אתגר השביתה בשביעית, ובתנאי שהדבר יֵעשה בהדרגה תוך שיתוף פעולה של כל חלקי החברה. שכן בתקציב המדינה ישנם סעיפים רבים שאינם גובלים בפיקוח נפש, ונועדו לקיום חיי חברה נאותים, כפי רצון הציבור ונציגיו. והואיל והם נכנסו לספר התקציב בהדרגה, בתקופות של רווחה, גם בתקופות של דוחק מתאמצים לקיימם. וכשם שגם בתקופות של דוחק, כמעט שאין מקצצים במשכורות עובדי המדינה והמורים, הואיל וכבר הוחזקו בהן, כך תהיה גם השביתה בשביעית הטבה שחקלאי ישראל זכאים לה וגם בזמנים של דוחק אין פוגעים בה.

כבר היום, מדינת ישראל מעניקה פיצוי מסוים לכל חקלאי שמוכן לשבות בשביעית. מדובר בפיצוי שאינו מכסה את מלוא אובדן ההכנסה, אבל כשלוקחים בחשבון שהחקלאי זוכה לשנת שבתון, הפיצוי עשוי להיות משתלם. בשביעית הקודמת, בשנת תשס"ח, הוציאה המדינה כמאה מיליון שקלים עבור ענייני שביעית, ומתוכם רק חמישה עשר מיליון לכ-360 חקלאים שרצו לשבות. בתהליך הדרגתי ניתן להגדיל את התקציב שנועד לשובתים, באופן שיעודד חקלאים נוספים לשבות. כך נוכל להתקדם בהדרגה להשבתה מלאה של השדות בשביעית, כאשר כל התבואה, הקטניות, הפירות והירקות שנאכל בשנה השביעית יהיו מיבולים שנאספו בשנים הקודמות או מחוץ לארץ.

יש טוענים, שמדינת ישראל המוקפת אויבים, אינה מסוגלת להרשות לעצמה להיות תלויה באספקת מזון מחוץ לארץ. אמנם נראה שכעקרון ניתן להתגבר על בעיה זו, שכן כבר היום, עקב עלויות המים הגבוהות, את רוב המזון, ובעיקר המזון הבסיסי כתבואה וקטניות, אנו מייבאים מחוץ לארץ, והחקלאים בארץ עוסקים בעיקר בגידולים איכותיים שרווחיהם מרובים, ואת רובם מייצאים לחוץ לארץ.

יש טוענים, שאם בשביעית נפסיק לייצא את היבול החקלאי לחוץ לארץ, נפסיד שווקים וחוזים ארוכי טווח. אמנם נראה שגם לבעיה זו יש פתרון, שכן אם נצליח להתמודד עם וויתור על עשרה מיליארד שקלים בשביעית, נוכל להשקיע עוד כמה מאות מיליונים כדי להתגבר על בעיית השיווק המופסק בשביעית.

תהליך זה יצריך בחינה מתמדת של מצבנו הביטחוני, כדי שלא ניכנס לסיכון בהגדלת התלות ביבוא המזון בשנה השביעית. כמו כן יהיה צורך לעקוב אחר מצב הייצוא החקלאי שלנו, כדי שהפסקת הייצוא בשביעית לא תגרום לאובדן שווקים לשנים שלאחר השביעית. ומן הסתם יהיה צורך לעודד בתחילה את השביתה באותם ענפים שבהם הנזק יהיה מצומצם.

ב – חזון קיום השביעית

מסתבר שככל שעם ישראל יתקדם מבחינה לאומית ויתעלה מבחינה רוחנית, כך יותר חקלאים ירצו לשבות בשביעית, ומעמדנו הבינלאומי ישתפר, והביקוש לתוצרת הארץ יגבר. כי אוהבי ישראל מכל העולם יחפשו את הפירות שגדלו באדמת הקודש, כדי להגישם באירועים מיוחדים, וכך יוכלו החקלאים להתפרנס בקלות בעבודה של שש שנים. ולא תיווצר בעיה בהפסקת הייצוא בשנה השביעית, מפני שידידינו מכל העולם יֵדעו שכעת עם ישראל מקיים את מצוות ה' הכתובה בתורה ושובת ממלאכת שדהו, ורק שנה לאחר מכן ניתן יהיה לרכוש שוב את פירותיה הטובים של ארץ הקודש.

גם לא ייווצר נזק מכך שבשנה השביעית נייבא תבואה, קטניות, ירקות ופירות מחוץ לארץ. להיפך, שנה זו תהיה מנוף להעמקת הקשרים בין ישראל והאומות. כיוון שאנו עוסקים עתה בחזון, נפליג בדמיון על פי רוח הנביאים ונאמר שלקראת השביעית ידידי ישראל מכל העולם יתחרו ביניהם על הזכות להעלות בשנה השביעית את מבחר יבולם לארץ ישראל. ואנשי משרד החוץ יחלקו ביושר זכות זו בין כל המדינות, אלה יזכו להעלות חיטה ואלו יזכו להעלות תפוחים, אלה יעלו תפוחי אדמה ואלה קישואים.

ובמשך השנה השביעית, ראשי המדינות, נבחרי ציבור ונציגי החקלאים של האומות הזוכות יעלו לירושלים, ובטקס מכובד ומרגש שישודר ברחבי העולם יגישו לנציגי ישראל את היבול שגידלו עבורנו. ונשיא המדינה ושרי האוצר והחקלאות יודו להם על הפירות, וישבחו את טעמם הטוב, וישלמו עליהם בנדיבות. והם מצידם יודיעו כי התשלום שהם מקבלים מישראל קדוש עבורם, ועל כן יופנה כולו לצרכי חינוך לערכי האמונה, הצדק והשלום. את כל זה נוכל להתחיל לקיים עוד לפני שנתחייב בשביעית מהתורה ולפני שיבנה בית המקדש.

משם יעלו נציגי המדינות להר הבית להתפלל לה' ולהודות על שזכו לקיים את דברי הנביא (ישעיהו ב, ב-ג): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם". ויתקיימו בנו דברי הנביא (שם ס, ג-ו): "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ, כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ". "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלוֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם, חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ" (שם סא, ו).[1]


[1]. ראוי שכללי הטקס יקבעו בהשראת טקס העלאת הביכורים שהיו מעלים אבותינו מכל הארץ לכהנים שבבית המקדש כמצוות התורה, כמבואר במשנה ביכורים פרק ג'.

ג – רוב יושביה עליה

כדי שנתחייב בחלה, תרומות ומעשרות מהתורה – צריך שרוב ישראל יתגוררו בארץ. וכדי שנתחייב בשביעית ויובל מהתורה – צריך שבנוסף לכך ישראל ישבו בארץ כתיקונם, היינו שהארץ תחולק לשנים עשר שבטי ישראל, ורוב כל שבט ושבט ישב בנחלתו, ויחלקו את הנחלות לכל משפחות השבט.[2]

נברר תחילה את הגדרת "רוב יושביה": רבים אומרים, שמספר היהודים כיום הוא כשלושה עשר מיליון, וכשמעל לששה וחצי מיליון יהודים יגורו בארץ, יתקיים התנאי הראשון ונתחייב בחלה ותרומות ומעשרות מהתורה. אולם נראה שיש לעיין בדבריהם, כי שלושה עשר מיליון כוללים רק את היהודים שמזדהים כיהודים, ואינם כוללים שתי קבוצות נוספות של צאצאי יהודים. הקבוצה הראשונה, יהודים שהוריהם התבוללו לפני דורות ספורים, שעל ידי בירורים קלים למדי ניתן לוודא שאימם יהודייה. יחד איתם ניתן אולי לשער שהעם היהודי מונה כיום לפחות שמונה עשר מיליון. הקבוצה השנייה גדולה בהרבה, וכוללת בתוכה את כל צאצאי היהודים שהתבוללו בגויים בלחץ ייסורי הגלות האיומים, אבל להלכה הם יהודים, שכן הם צאצאי אמהות יהודיות, ולהלכה כל מי שאימו יהודייה אפילו אחר מאה דורות נותר יהודי. וכפי שאמרו רבי יהושע ורבי יהודה במשנה (עדויות ח, ז), שאליהו הנביא יבוא להשיב לישראל את כל אלה שהתרחקו בזרוע, היינו שמחמת אונס הורחקו מישראל. ומביאה המשנה כדוגמא לכך את משפחת בית צריפה שהיתה בעבר הירדן ואדם אלים שהיה מקושר לשלטון ושמו בן ציון הרחיקה בזרוע מישראל, וכשיבוא אליהו הנביא יחזיר את צאצאיה לישראל. ומבאר הרמב"ם (פהמ"ש) שבכך יתקיימו דברי התורה (דברים ל, ד-ו): "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". וכיצד יהיה הדבר, נאמר בנביא (מלאכי ג, כג-כד): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".

במשך הגלות הארוכה, בכל המלחמות והנגישׂות וגזירות השמד האיומות, מיליוני יהודים הורחקו מגבול ישראל בזרוע, וכיוון שהבנות נותרות תמיד יהודיות, יש לשער שכל האנוסים הללו התרבו כשיעור שהתרבו העמים שבתוכם התבוללו. לדוגמה, משערים שהיהודים שהתבוללו בספרד ופורטוגל היו כעשרה אחוז מכלל האוכלוסייה, נמצא אם כן שגם היום, כעשרה אחוז מתושבי ספרד ופורטוגל, וכן לפחות עשרה אחוז מצאצאי הספרדים והפורטוגזים שהיגרו לארצות אמריקה הלטינית, כדוגמת ארגנטינה, ברזיל ומקסיקו הם יהודים. ולפיכך, רק צאצאי האנוסים הללו הם כשלושים מיליון יהודים שהורחקו בזרוע. כמו כן יש מעריכים שלפחות כעשרה אחוז מאוכלוסיית אירופה המערבית מצאצאי יהודים אנוסים. וכך ישנם עוד צאצאי יהודים בארצות ערב וצפון אפריקה ומזרח אירופה. יתכן שקבוצה זו מונה מאה מיליון יהודים ואולי כמה מאות מיליונים. כמו כן יתכן שיש לצרף קבוצה שלישית – צאצאי עשרת השבטים, שאמנם חלקם חזרו והצטרפו לישראל, אבל חלקם נותרו בארצות גלותם.[3]


[2]. כתובות כה, א, לעניין חלה: "תניא: בְּבֹאֲכֶם (במדבר טו, יח), יכול משנכנסו לה שנים או שלושה מרגלים? תלמוד לומר: בְּבֹאֲכֶם – בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם". והרמב"ם (תרומות א, כו) כתב שכן הדין לעניין תרומות ומעשרות. ומקובל לומר שרוב יושביה ככל יושביה. ולגבי חיוב שביעית ויובל צריך שכל יושביה ישבו עליה כתיקונם, היינו כל שבט ושבט במקומו, כמבואר לעיל ה, ג-ד. מקובל שרוב נחשבים ככל, הן לגבי כלל ישראל והן לגבי כל שבט (רמב"ן גיטין לו, א; חינוך שפה, מנחת חינוך שם; ריטב"א כמובא בשטמ"ק כתובות כה, א; חזון איש שביעית ג, ו; הרב זוין תחומין י, עמ' 25, ועוד). (בעתיד לאחר חלוקת הארץ נשוב ונתחייב במצוות השביעית והיובל מהתורה, וממילא נצטרך להתחיל למנות את השנים מחדש, כמבואר במאמרו של הרב יהודה עמיחי ב'התורה והארץ' ו' עמ' 490, עפ"י הרמב"ם יב, טז. אמנם לראב"ד הסובר שגם היום חייבים בתרומות ומעשרות מהתורה, אולי נמשיך במניין הקיים). ועיין עוד בספרו של הרב זולדן 'במלכות יהודה וישראל' עמ' 377 ואילך.

[3]. משנה עדויות ח, ז: "אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע… רבי יהודה אומר: לקרב אבל לא לרחק". והרמב"ם בפירוש המשנה פירש, שהמקור לדבריהם, שנאמר (דברים ל, ד): "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". ע"כ. משמע שלדעת שניהם, כל היהודים שהתבוללו מחמת ייסורי הגלות האיומים, נחשבים כרוחקו בזרוע, ואותם יחזיר אליהו. ואף שבמשנה שם דעת רבי שמעון שאליהו בא לעשות שלום בעולם, אין זה אומר שלא יקרבו את אלה שהתרחקו בזרוע ויתברר שהם יהודים, אלא רק שאין זה ייעודו של אליהו, ואולי נביא אחר נועד לכך, ואולי ימצאו בדיקות מדעיות שיבררו זאת.

במשנה סנהדרין קי, ב, לר' עקיבא עשרת השבטים אינם עתידים לחזור, ולר' אליעזר עתידים לחזור. ועיין ביבמות טז, א – יז, א, לעניין עשרת השבטים, שגזרו עליהם שיהיה דינם כגויים, שקידושיהם אינם קידושין. אמנם אפשר שזה דווקא כשקידש בעודו בלול בגוים בלא שידעו שהוא יהודי, אבל אם ייוודע שהוא יהודי, דינו כיהודי לכל דבר. וצ"ע. ולגבי יהודים שנטמעו אח"כ כתב ב"י אה"ע קנז, ד: "אשת משומד זקוקה ליבום ואפילו קידשה אחר שנשתמד ואפילו בנו או בן בנו עד כמה דורות, אף על פי שנשארו בשמדותם כל זמן שהם בני ישראליות או משומדות – קידושיהן קידושין ונשותיהם הישראליות או המשומדות זקוקות ליבום".

אם נערוך חישוב סטטיסטי של צאצאי האנוסים שהם יהודים על פי ההלכה, מסתבר שנגיע ליותר ממאה מיליון. מעריכים למשל שכעשרה אחוז מתושבי ספרד וחמישה עשר אחוז מתושבי פורטוגל הם צאצאי אנוסים, וכיוון שכל צאצאי הבנות היהודיות יהודים, הרי שאחוז היהודים באוכלוסייה נשמר. וכיוון שהספרדים והפורטוגלים הקימו את מדינות אמריקה הלטינית, יוצא שרק צאצאי אנוסים אלו מונים כיום כשלושים עד ארבעים מיליון. ומי יודע, אולי מקרב צאצאי האנוסים אחוז המהגרים לאמריקה היה גדול יותר, שעל ידי כך נמלטו מאימת האינקוויזיציה. ועוד היו אנוסים רבים בשאר גלויות ישראל, עד שניתן להעריך שכעשרה אחוז מכלל אוכלוסיית אירופה המערבית הם צאצאי יהודים. וזאת בלא להחשיב את צאצאי עשרת השבטים, שאף שחלקם חזר והסתפח לישראל, חלקם נותר בארצות גלותם. אמנם איננו יודעים אם העם שבקרבו חיו התרבה או התמעט, שכן תהפוכות היסטוריות עלולות למעט ולמחוק עמים מסוימים ולהרבות עמים אחרים. אולם העמים שבתוכם האנוסים התבוללו אחר חורבן בית המקדש השני, בדרך כלל התרבו מאוד.

ד – מי נכלל בחשבון העם היהודי לדין רוב יושביה

אם נלך לפי דעת הסוברים שהעם היהודי מונה כשלושה עשר מיליון יהודים, כפי המספר המוערך של האנשים שמזדהים כיום כיהודים, אזי בעוד שנים ספורות רוב היהודים יחיו בארץ.

אולם נראה יותר שיש לכלול בחשבון העם היהודי את כל בני הקבוצה הראשונה, היינו את כל אותם האנשים שהוריהם התבוללו בדורות האחרונים, כלומר, בסביבות מאה השנים האחרונות, שעל ידי בירורים קלים למדי, ניתן להוכיח על ידי תעודות ועדויות שהם צאצאים של אם יהודייה. שכן להלכה לא ניתן להתעלם ממה שניתן לברר בקלות יחסית.

אמנם לגבי בני הקבוצה השנייה, שהם צאצאי כל האנוסים שהתבוללו בגויים במשך כל הדורות, יש מקום לספק. ניתן לומר, שאף שלבסוף כל הנדָחים יחזרו לישראל, בינתיים אין מתחשבים בהם, אלא רק באלה שניתן להוכיח בוודאות שהם יהודים. ומנגד, ניתן לומר שיש להתחשב בכל מי שלהלכה הוא יהודי, גם אם כבר עברו דורות רבים מאז שמשפחתו התרחקה מישראל.

ראוי להוסיף, שמסתבר שככל שנזכה להתקדם ביישוב הארץ, להתגדל באמונה, בלימוד התורה ובקיום המצוות, מעמדו של עם ישראל יעלה, ורבים מצאצאי האנוסים יתעוררו לחפש את שורשיהם היהודים כדי לשוב לצור מחצבתם ולקיים את התורה והמצוות. אולי גם תימָצֵא בדיקה גנטית שתוכל להוכיח את מוצאם של היהודים. ואף שנראה להלכה שלא נוכל לסמוך על הבדיקה הגנטית בלבד, והנדחים השבים יצטרכו לעבור גיור לחומרא, מכל מקום היחס אליהם יהיה כאל יהודים שצריכים לעבור גיור לחומרא (בדומה למה שקבעו חכמים, שיהודי שהמיר את דתו וחזר, צריך לעבור כעין גיור בטבילה וקבלת מצוות, רמ"א יו"ד רסח, יב).

למעשה נראה שיהיה צורך בהחלטה של בית דין גדול שמכוח כל ישראל שחיים בארץ יכריע בשאלה, אימתי יגיע הזמן שבו נוכל לומר שרוב ככל העם היהודי גר בארץ. ואולי נצטרך להמתין להופעת נביא שידריך אותנו בסוגיה זו.

ה – יושבים כתיקונם

כדי להתחייב בשביעית ויובל מהתורה, לא מספיק שרוב ישראל ישבו בארצם, אלא צריך שישבו כתיקונם, היינו שכל אדם מישראל ינחל את חלקו בנחלת שבטו (ערכין לב, ב). לשם כך צריך לחזור ולייחס כל אדם מישראל לשבטו ולקבוע מחדש את נחלת השבטים. וכן כתב הרמב"ם (מלכים יב, ג), שבימי מלך המשיח יחזרו לייחס את כל ישראל לשבטיהם על פי רוח הקודש, ולא ירחקו מישראל את בני הממזרים והפסולים, כי לאחר שנשכח פיסולם, בטל איסורם.

מנבואת יחזקאל עולה, שאף חלוקת שנים עשר השבטים תשתנה לעתיד, וכל שבט ינחל רצועה מהמערב ועד המזרח, כאשר דן בצפון, ואחריו אשר, נפתלי, מנשה, אפרים, ראובן, יהודה. אח"כ נחלת הנשיא, ובה ירושלים והמקדש, ובה תהיה גם נחלה לכהנים וללוויים. אח"כ ממשיכה החלוקה לכיוון דרום: בנימין ראשון ואחריו שמעון, יששכר, זבולון, עד גד שיהיה בנחלה הדרומית ביותר (פרק מח; ב"ב קכב, א). לפי רוב המפרשים, הנחלה הצפונית של דן מגיעה עד סמוך לטורקיה, במוצאו של נהר פרת.

גם גרי הצדק שהצטרפו לישראל בעודם סובלים, יקבלו נחלה בארץ, כל משפחת גרים יחד עם בני השבט שאליו התחברו.

לפי זה, לאחר שיתגלה ייחוסו של כל אדם מישראל לשבטו ותחולק הארץ לשבטים, לכאורה כל אדם יצטרך לעבור להתגורר בנחלה שניתנה לו בקרב שבטו. ונראה לעניות דעתי שתהיה סמכות למלכות יחד עם בית הדין הגדול, לחלק את הארץ באופן שכל אדם מישראל יוכל להישאר לשבת במקומו או במקום שיבחר, תוך נכונות להשתתף בהמשכת מורשתו של השבט שבתחום נחלתו הוא יושב. ואם ילכו בדרך זו, אולי יצטרכו לקבוע שככל שהביקוש לנחלת שבט מסוים תעלה, כך השטח יחולק לנחלות קטנות יותר שתספקנה לכולם.

לאחר חלוקת הנחלות, ייחשבו כל ישראל יושבים על אדמתם כתיקונם, ובית הדין הגדול יתחיל למנות מחדש את השנים, ונוכל לקיים את מצוות השביעית והיובל מהתורה.[4]


[4]. רמב"ם הל' מלכים יב, ג: "בימי המלך המשיח, כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר (מלאכי ג, ג): וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר… ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל… הנה למדת שברוח הקודש מִתייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס. ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד, שהדין הוא שהמשפחה שנטמעה נטמעה".הרי שצריך את המשיח כדי להתחיל לקיים את מצוות השביעית והיובל, וכן כתב הרמב"ם (מלכים יא, א): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה…" וכ"כ במבוא לשבה"א פרק ד', שכשיבוא המשיח נקיֵים יובל ושביעית מהתורה. ואכן לא ניתן לחלק את הארץ על פי החלוקה העתידה בלא מלך המשיח, מפני שהחלוקה העתידה כוללת גם את חלקו של הנשיא הוא מלך המשיח, כמבואר בב"ב קכב, ב, ורשב"ם שם. וכן ברמב"ם (מלכים ד, ח): "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלש עשרה, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם". נחלתו כפי שלמדנו למעלה היא סביב ירושלים, ושם כנראה יהיה המקום שיקלוט את כל עולי הרגל משבעים אומות.

גם הגרים ינחלו עם ישראל, שנאמר ביחזקאל מז, כא-כג: "וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם ה' אֱלוֹהִים". כתבו המפרשים (רש"י, רד"ק, מלבי"ם) שהכוונה לגרים שהתגיירו בעוד ישראל סובלים, אבל בימי המשיח אין מקבלים גרים, כמבואר ביבמות כד, ב. וביאר אברבנאל, שבזמן יהושע לא נחלו הגרים יחד עם ישראל, כי הערב רב לא השתתף בסבלות ישראל במצרים, אבל לעתיד, הגרים שיסבלו עם ישראל יזכו לנחול את הארץ.

ו – חזון השביעית לשאר המקצועות

ככל שהאנושות מתקדמת יותר מבחינה מדעית וטכנולוגית, כך אנשים מעטים יותר עושים עבודה שנעשתה בעבר על ידי אנשים רבים יותר. בעבר הרחוק, למעלה מתשעים אחוז נצרכו לעסוק בחקלאות, כדי לספק לאדם את צרכיו הבסיסיים. כיום, בעזרת המכונות ושאר הפיתוחים, רק כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל עוסקים בחקלאות, והם מגדלים הרבה יותר פירות ממה שגידלו החקלאים בעבר. שאר האנשים מתפנים כיום לעסוק בעבודות שמשפרות את רווחתו של האדם בתחומים נוספים, כמו ייצור מאכלים ובגדים משובחים יותר, בניית בתים מרווחים ונוחים יותר, ייצור רהיטים ומכשירים שמשפרים את תנאי חייו של האדם, יצירת מערכת תעבורה יעילה ונוחה שכוללת כבישים, מכוניות, רכבות ומטוסים; מערכת פיננסית ענפה ויעילה, יצירת אומנות ומוזיקה ופיתוח אתרי נופש. כך נוצר מצב שמצוות השביעית נוגעת כיום לשני אחוזים שעוסקים בחקלאות.

נראה שמן הראוי שרעיון השביתה בשביעית יבוא לידי ביטוי בכל המקצועות. שכשם שהשביתה נועדה להזכיר לחקלאים שהארץ של ה' היא, כדי שיתחזקו באמונה ובתורה, ומתוך כך יתברכו בשש שנות העבודה, כן ראוי שגם העובדים בשאר המקצועות ישבתו בשנה השביעית ויזכרו וידעו שהארץ וכל אשר עליה של ה' היא, ויתחזקו באמונה ותורה, ומתוך כך יתברכו בשש שנות העבודה. יתר על כן, השבת והשביעית הם מעין עולם הבא, ונועדו להזכיר לאדם את נשמתו, ושמתחילה הוא נועד להיות בן חורין בלא שיהיה משועבד לעבודה, ומתוך כך לימוד התורה שבשביעית מעמיק את ערך החירות של הנשמה, ומשחרר את האדם מהשעבוד ליצר התאווה ורדיפת הממון. לפיכך נראה לעניות דעתי, שהסנהדרין שתקום במהרה בימינו, תתקין שביתה בכל המקצועות על פי היסוד העקרוני שמבואר בתורה.[5]

וכשם שבשביתת השדה אסרה התורה מלאכות שנועדו להצמיח פירות נוספים, כזריעה, זמירה וחרישה, כך השביתה בשאר המקצועות תכלול שביתה מעבודה שנועדה להשביח את העסק ולהצמיח ממנו פירות. וכשם שהתורה אסרה על בעל השדה לקטוף את פירות השדה, כך הפירות הצומחים באופן טבעי משאר המקצועות יהיו מופקרים לכל, בלא שתהיה לבעל העסק עדיפות בהם. וכשם שפירות השביעית קדושים, כך ניתן לומר, שברווחים שהעסקים יניבו מעצמם, יוכל כל אדם ליהנות כפי ההנאה הראויה להם, אבל לא לסחור בהם ולא לבזותם או להשחיתם.

כמו כן, כשם שמותר בשדה לעשות מלאכות שנועדו למנוע נזק שיימשך לשנים הבאות, כך בשאר התחומים, כל מלאכה שנועדה למנוע נזק לטווח ארוך תהיה מותרת. ואם יהיה הכרח להמשיך לקיים את הייצור כדי לשמור על השוק, אזי הרווחים יהיו קודש למען הציבור.

ראוי שהשביתה בכל המקצועות תהיה בשנה השביעית המקודשת, שבה חובת השביתה בשדות, כדי שאווירת המנוחה והשלווה תתפשט על כולם, ויוכלו כולם לעסוק יחד בתורה. אולם בתחומים שחייבים לקיים עבודה רצופה, כמו הוראה, רפואה ותחבורה, נכון שבכל אחת מהשנים, שביעית מהעובדים יזכו לשנת שבתון, שבה יוכלו להינפש ולהתחזק בתורה לקראת שש השנים הבאות. וכפי שכבר היום נוהגים במקצוע ההוראה, שבהשראת מצוות התורה זכאי כל מורה לשנת שבתון, שבה הוא נח מעבודתו, וממשיך ללמוד כדי להעמיק ולהרחיב את מחשבתו וידיעותיו.


[5]. כיוצא בזה תקנו חכמים להפריש מעשר כספים מדה בינונית, וחומש מדה טובה. שכן בזמן שרוב ככל ישראל התפרנסו מחקלאות, היו מפרישים בין מעשר לחומש לכהנים וללוויים ולעניים. וכן מבהמות היו מפרישים בכורות, זרוע לחיים וקיבה, וראשית הגז לכהנים. וכיוון שרבים החלו להתפרנס ממסחר ועוד עבודות, תקנו להפריש מכל רווח מעשר כספים. כך היא דעת רוה"פ הסוברים שמעשר כספים מדברי חכמים (ט"ז יו"ד שלא, לב). אמנם יש סוברים שהחיוב מחמת מנהג (ב"ח שם), ויש אומרים שהחיוב מהתורה (כן משמע מתוס' תענית ט, א).

ז – הברכה שבתקנת השביעית

כפי שלמדנו (לעיל א, ז), על ידי השביתה בשביעית, האדם לומד להיות בן חורין ולהשתחרר מהעבדות ליצר התאווה, שמשעבד אותו לעבודתו כל ימיו, כדי להשיג עוד כסף כדי לקנות לעצמו כמה שיותר דברים. וכיוון שנשתעבד ליצר תאוותו, הוא משעבד את נשמתו לעבודה, ומבזבז את הכסף שהוא מרוויח על מותרות, עד שלעיתים לא נותר לו כסף לקיים את עצמו בימי הזקנה. לכן חשוב כל כך שהאדם ילמד לחסוך בשש שנות העבודה לשנה השביעית, וילמד מכך שהוא לא חייב לעבוד בפרך בכל השנים כדי לקיים את צרכיו הגשמיים. ביכולתו לשבות שנה ולהתקיים. ומתוך כך הוא מתחזק באמונה בה', וגם בשנות העבודה הוא קובע עיתים לתורה, ולומד לשמוח בחלקו ולחסוך, ואינו מתפתה לבזבז את כספו על מותרות, ועל ידי כך הוא מתברך ומתעשר.

כפי שלמדנו (לעיל א, ד), השביתה נועדה לגלות את הנשמה הפנימית. וכשם שהשבת מגלה את הנשמה של כל השבוע על ידי לימוד התורה וההתענגות על טובו של ה' בסעודות ומנוחה, ומתוך כך נמשכת ברכה והשראה לעבודתו בימות החול, כך השביתה בשנה השביעית נועדה לגלות את הנשמה של שש שנות העבודה. שבשנה השביעית האדם נופש מעמלו ומתענג על ברכת ה' שביבול שחסך בשנים הקודמות, ומתוך המנוחה והחופש בני הזוג יכולים לבלות יותר יחד ולהוסיף אהבה ושמחה בחיבור שביניהם, ולהעצים את הקשרים שלהם עם בני המשפחה והחברים. לתת ביטוי לנשמה בקביעת עיתים מרובים לתורה, בלימוד אישי ובהשתתפות בשיעורים, כל אדם בתחום הקרוב לליבו. ועם זאת להרחיב את ידיעותיו בתחומי המדע והרוח שיש לו בהם עניין ומרחיבים את הבנתו בתורה.

מתוך כך ניתן להבין גם על פי ההיגיון, כיצד תוכל להתפשט ברכה מרובה מהשביתה בשביעית לשש שנות העבודה. המנוחה מהעבודה המפרכת תשחרר את האדם מהלחצים שהצטברו בנפשו וגופו. לימוד התורה יאיר את נשמתו, העמקת הקשרים עם בני המשפחה והחברים יעשירו את נפשו, ומתוך כך יוכל לחזור לעבודתו במרץ מחודש.

יתר על כן, חלק נכבד מלימוד התורה של כל אדם בשביעית ראוי שיהיה בתחום הקשור למקצועו, כדי לרומם את ערך עבודתו. כמו כן ראוי שבשנת השביתה ישתלם כל אדם בתחומי מקצועו, חקלאים ישמעו מהחוקרים על המחקרים והפיתוחים החדשים בחקלאות, מהנדסים על המחקרים והפיתוחים החדשים בתחומם, אנשי עסקים וכספים ישתלמו בכלכלה. גם לחוקרים באקדמיה תצמח מזה ברכה, כי מן הסתם במפגש עם אנשי השטח ישמעו רעיונות וכיוונים חדשים שלא עלו על דעתם. ומי יודע, יתכן שרק המחקרים והפיתוחים החדשים שיצמחו ממפגשי השביעית ישתלמו יותר מכל מה שהיה ניתן להרוויח בעבודה בשביעית.

ח – מניעת משברים

כמדומה שעוד סוד טמון בברכת השביעית והיובל. כלכלנים מצאו שבערך אחת לעשר שנים מתרחש משבר כלכלי. השגשוג והמשברים נובעים מאותו מקור, הרצון של האדם להרוויח כמה שיותר מניע אותו לשכלל ולפתח ולייעל ולהוזיל ככל יכולתו את המוצרים שהוא מייצר, וכך נוצר שגשוג. אך רצון זה שיש בו גם חמדנות מניע את האדם לחפש השקעות שיביאו לו רווחים קלים. כך נוצרת תופעה של ביקוש שהולך וגובר לקרקעות וסחורות שאנשים מאמינים שיניבו רווחים, הביקוש גורם לעליית מחירים, שסוחפת אנשים רבים להשקיע באותן סחורות, ופתאום נוצר סחרור שגורם ליצירת 'בועה' שמתנפחת עקב עליית מחירים מהירה, עד שה'בועה' מתנפצת, כי המחירים לא שיקפו את שוויין האמיתי של הקרקעות והסחורות, ובבת אחת המחירים צונחים לרצפה, מתחת לשווי האמיתי, וכל השוק נעצר בחוסר אשראי. כך נוצרים אבטלה ומחסור. בעבר, משברים כאלה הובילו לרעב. בעת החדשה, האבטלה והמחסור יוצרים משברים אישיים וחברתיים. נמצא אם כן, שהשביתה אחת לשבע שנים, מקדימה תרופה למכה, מרגיעה את המשק, ממתנת ביקושים וסחרור של עליית מחירים, מרוקנת את האוויר החם מה'בועה', ומאפשרת צמיחה מתונה ויציבה.[6]

כמדומה שקיום היובל באופן זה על ידי מדינות רבות שילמדו את רעיון היובל מעם ישראל, עשוי למנוע משברים עולמיים. בעת החדשה התרחשו שני משברים עולמיים שהתחילו בארה"ב ומשם התפשטו לאירופה ולכל רחבי העולם. הראשון פרץ בשנת 1929 למניינם ונמשך כעשר שנים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. משבר זה גרם לאבטלה קשה של כעשרים אחוז מהאוכלוסייה בארה"ב ובאירופה ולירידה משמעותית ברמת החיים. משבר זה היה אחד הגורמים לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ופרוץ מלחמת העולם השנייה. משבר דומה התרחש כשמונים שנה אח"כ ב-2008 למניינם. כיום, שבע שנים לאחר המשבר, ארה"ב בתהליך של יציאה ממנו, אבל רבות ממדינות אירופה עדיין נמצאות בעיצומו, כאשר האבטלה בהן מגיעה לכעשרים אחוז ואף יותר. שני המשברים הללו נגרמו מהתפתחות של בועות כספיות שפתאום התפוצצו וגרמו להפסדי ענק למשקיעים ולהתמוטטות של רוב הבנקים, ועצירת המימון לכל העסקים. יתכן שבעבר קיום היובל מנע משברים גדולים, וקיום היובל בעתיד, יציל אותנו ממשברים בסדר גודל עולמי. זו אולי תהיה אחת הדוגמאות להגשמת הנבואה (ישעיהו ב, ג): "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם".


[6]. כמדומה שהמשברים הכספיים (מוניטריים) הם תופעה של העת החדשה, שבה מערכת הבנקאות וההלוואות וההשקעות התפתחה מאוד. אולם המציאות היא שגם בעבר היו משברים כספיים שלא נבעו מבצורת אלא מאובדן אשראי. מן הסתם התנודות בין ימי הגאות לימי השפל היו מתונות יותר, אבל כיוון שהקיום היה בדוחק, משבר כספי הוביל למחסור נורא וסכנה קיומית לאנשים רבים. רמז למשבר כספי למדנו בתענית יט, ב: "סאה בסלע ושכיחא – בצורתא. ארבעה ולא שכיחא – כפנא". מחיר החיטים הרגיל היה ארבעה סאים בסלע, וכאשר המחיר היה עולה עד שבסלע נמכרה סאה אחת בלבד, אמרו חכמים שזה מצב של בצורת, היינו מחסור אבל לא ממש רעב, ולכן אין מתענים עליו מיד (תוס'). אבל אם המחירים לא עלו, ומכרו ארבעה סאים בסלע, אלא שלא היה כסף לקנות את החיטים, הרי שזה ממש מצב של רעב, ומיד עורכים תעניות ותפילות על כך. וזה מה שאמר שם בהמשך ר' יוחנן: "לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר (אז זו בצורת), אבל מעות ביוקר ופירות בזול – מתריעין עליה מיד. דאמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו קיימי ארבעה סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריה מדלית איסר". כלומר, אמר ר' יוחנן: זוכר אני זמן שבו מחירם של ארבעה סאים חיטים היה כרגיל סלע, ואע"פ כן רבו בטבריה נפוחי הבטן מרוב רעב, מפני שלא היה כסף לקנות אוכל.

ט – חזון השוויון שביובל

שלא כמו השיטה הקומוניסטית, התורה אינה מצווה עלינו לחלק את הרווחים בשווה בין אלה שהצליחו יותר בעבודתם לאלה שהצליחו פחות. אלא להיפך, מבצרת את זכות הקניין של האדם ברכושו, מתוך עמדה שזכותו של אדם ליהנות מיגיע כפיו לפי חריצותו, כישרונו וברכת ה' שבמעשיו. וצוותה התורה לקיים את הכהנים והלוויים על ידי הפרשת אחוז מסוים מהיבול, ואפילו בזה נתנה התורה לבעל הפירות את הזכות לקבוע לאיזה כהן ייתן את תרומותיו ולאיזה לוי ייתן את מעשרותיו. ולגבי העניים, צוותה התורה לעזור להם בשעת דוחקם בהלוואה או צדקה כפי הצורך, והעני צריך להודות לאלה שמיטיבים עימו.

אמנם ישנו יסוד גדול של שוויון בתורה, שבא לידי ביטוי במצוות היובל, לפיו כל קרקעות הארץ צריכות להיות מחולקות בשווה לכל ישראל, וגם מי שנאלץ למכור את נחלתו, בשנת היובל נחלתו תחזור אליו או ליורשיו. אפשר לומר, שאכן שני הרעיונות, השוויון מחד, והבחירה והיוזמה החופשית מאידך, חייבים לבוא לידי ביטוי במקביל. מצד אחד כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, ועל כן משפט אחד לכל, ומתחילה הקרקעות שהן אמצעי הייצור צריכות להיות מחולקות בשווה. ומאידך, הביטוי העיקרי לצלם אלוקים שבאדם הוא יכולתו לבחור וליזום. אם יעבוד בחריצות וכשרון ירוויח, אם יתעצל יפסיד. למעלה מזה בקודש, אם יקיים את התורה והמצוות יזכה לברכה בעולם הזה ושכר טוב בעולם הבא, ואם יבחר ברע, לא יראה ברכה בעולם הזה וייענש בעולם הבא.

בעבר, תשעים אחוז התפרנסו מחקלאות, האדמה היתה אמצעי הייצור העיקרי, ולכן חלוקתה בשווה, יצרה בסיס שוויוני לכל. כיום האדמה כבר אינה אמצעי הייצור העיקרי, והפרנסה תלויה בגורמים רבים. אולם נדמה שעלינו ללמוד ממצוות היובל שני יסודות. האחד, כשם שהאדמה החקלאית חולקה לכולם בשווה, כך עלינו לחלק את שאר משאבי הטבע שברא ה' בשוויון. בכלל זה הקרקע לבנייה, המים, הנפט, הגז, החופים, גלי רדיו, האוויר והשמש. השני, כשם שצוותה התורה לחלק בשווה את אמצעי הייצור, כך יש להשתדל להעניק לכל הצעירים חינוך שיקנה להם, עד כמה שאפשר, הזדמנות שווה להתפרנס מכישרונם וחריצותם. בתכנון יעיל ניתן לשלב את שני היסודות הללו יחד, בהפניית הכסף המתקבל ממשאבי הטבע לחינוך מקצועי מיטבי לכל אדם.

בכך נזכה להגשים את רעיון חלוקת הארץ לכל ישראל, כולל התיקון שנעשה בהחזרת הקרקעות לבעליהן ביובל. שכן הענקת חינוך איכותי לכולם, מאפשרת גם לילדים של הורים עניים לרכוש מקצוע טוב לפי כשרונם וחריצותם.[7]

עוד אפשר אולי להציע, שכשם שביובל, השדות חזרו לבעליהן, והעבדים השתחררו לביתם, יש מקום שחכמי ישראל יבחנו לעומק את מבנה המשק המודרני, וישקלו אם ראוי שביובל אחוז מסוים מהעושר הנצבר יחזור להיות מחולק בשווה. שכן בנוסף לחוקים שנועדו למניעת מונופול שפוגע בתחרות החופשית וחונק את התעשייה והמסחר, יש מקום למנוע פערים גדולים מדי בין העשירים ביותר לשאר האנשים. ויש בזה גם מידה של צדק, שכן המערכות הציבוריות התקינות, הן שמאפשרות לעשירים הגדולים להתעשר, ועל כן אולי ראוי שאחת ליובל, חלק מהעושר שנצבר על ידם יחולק שוב לצורכי חינוך וציבור. זה לא יפגע ברמת חייהם, עדיין יישארו בידם מאות מיליונים, אבל זה יצמצם את הפערים בחברה, ויעניק מעמד חשוב יותר לערך השוויון, בלא לפגוע באחריות האישית של כל אדם לפרנסתו.


[7]. המשאבים מתחלקים לשתי קבוצות: הקרקע והאדם. הקרקע כוללת את כל המשאבים (גם את אנרגיית השמש לא יכול לנצל מי שאין לו קרקע), והאדם כולל את כל הידע, הכישרון והטכנולוגיה. ביובל הקרקעות חוזרות לבעליהן והעבדים יוצאים לחופשי.

י – אור היובל

ככל שנזכה לגלות את אור היובל בחיינו הלאומיים, כך נתקרב אל העתיד המתוקן, שבו הנשמה האלוקית שבכל אדם תתגלה במלא אורה, ונדע שלכל אדם ערך מוחלט שיכול להתגלות מתוך הקשר שבין נשמתו לאלוקיו, וכפי שנאמר (ירמיהו לא, לג): "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה', כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה', כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד". כלומר, כל עוד החטא מצוי בעולם, יש צורך בגדולים שיכוונו את הקטנים, ורבנים שידריכו את התלמידים. ויש צורך במידה מסוימת של קנאה ותחרות, כדי ליצור את התמריץ לפיתוח ושגשוג כלכלי, וכדי להרבות חכמה, כמו שאמרו (ב"ב כא, א): "קנאת סופרים תרבה חכמה". אבל ככל שעם ישראל יתעלה יותר בתורה ואמונה, נזדקק פחות לתחרות, ואור היובל ילך ויאיר את כל הארץ עד שלא נזדקק עוד לקנאה ותחרות, ושלום עולמי יתפשט מהארץ לכל העולם. אין הכוונה שייווצר שוויון פשטני בין הכישרונות השונים, וחלוקה שווה של כל העושר והתפקידים, עד שכל הבריות יהיו דומות לגמרי זו לזו. אלא כל בריה תישאר בצביונה, הזאבים יישארו זאבים והכבשים תשארנה כבשים, ואע"פ כן, מרוב האור האלוקי שישרה בעולם, יתגלה האור האלוקי שבכל בריה וכולם יחיו יחד בשלום. אז יתברר שהשוני בין הבריות אינו גורם לתחרות וקנאה אלא להפך, יוצר ביניהן זיקה עמוקה של רעות ואחווה, שמובילות להפריה וברכה והשלמה הדדית.

ויתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיהו יא, ו-ט; יג; יב, ד-ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים… וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ, אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם… וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו, הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ. זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ. צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן