הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יב – נסיעה במטוס או רכבת בערב שבת

יב,א – במחלוקת הרז"ה והרדב"ז

לכאורה ישנה מחלוקת לגבי טיסה במטוס או נסיעה ברכבת שמתחילה מערב שבת ונמשכת בשבת לצורך מצווה, ולדעת רוב הפוסקים מותר. אולם בפועל יש להחמיר כפי שיבואר בהמשך. וכך הוא סדר הסוגיה:

לדעת הרז"ה, ריב"ש (יז), תשב"ץ (א, כא), רשב"ש (תח), ושו"ע רמח, ד, רמ"א רמח, א, גם כשברור שיציאתו תגרום שאח"כ יאלץ לחלל שבת, כיוון שהוא יוצא ביום חול לצורך מצווה – מותר. ובשלושת הימים הראשונים, גם כשאינו יוצא לצורך מצווה, רשאי לצאת, למרות שהוא יודע שיגיע לידי איסור דאורייתא בשבת, מפני שיהודי אינו צריך להגביל את עצמו בשלושת הימים של השבוע ממה שיהיה לו בשבת. וכדבריהם פסקו א"ר רמח, יב. וכ"כ בציץ אליעזר ה, ז, ויבי"א יו"ד ה, כג, א.

לעומת זאת, לדעת הרדב"ז (ד, עז), וריב"ל, כנה"ג (הגב"י), מ"א (רמח, יד), ההיתר הוא רק כשיש ספק אם יצטרך לחלל שבת, אבל אם ברור שיחלל שבת אפילו שהוא יוצא לצורך מצווה אסור, וכ"כ בבאו"ה 'ופוסק'. ומשמע שרק כאשר יעבור באיסור תורה, יהיה האיסור לדעתם (וכ"כ רדב"ז ד, פז, במפורש). ואפילו בשלושת הימים הראשונים ויוצא לצורך מצווה, אם ידוע שיעבור באיסור תורה, אסור לצאת לדעתם. וכ"כ בחת"ס ו, צז. ובמנחת יצחק ב, קו.[5]

ומחלוקת זו קשורה למחלוקת רשב"ג ורבי, בשבת יט, א, שלדעת רבי, צריך להתנות עם הגוי שיעגנו בשבת, ולדעת אביו, רשב"ג, אינו צריך להתנות עמו שישבות. ונחלקו הראשונים כמי ההלכה: לרמב"ם ושו"ע הלכה כרבי, ואילו לר"ח שבת יט, א, או"ז סי' ג, ריב"ש קא, טור, הלכה כרשב"ג.

ואם נאמר שהלכה כרשב"ג, משמע שהלכה כדברי הרז"ה ודעימיה, שאם אין צורך להתנות עם הגוי שישבות, סימן הוא שכיוון שיצא לצורך מצווה, פטור מלתכנן את שבתו. וכ"כ הריב"ש קא, שהלכה כרשב"ג וכן הלכה כרז"ה. אמנם אין הכרח שכל הסוברים כרשב"ג יאמרו כרז"ה, שכן אפשר שרשב"ג אמר שאינו צריך להתנות, אבל אם ידע בוודאות שיצטרך לחלל שבת בדברים דאורייתא, לא יוכל להפליג עמו בספינה.

ולפי רבי, שאמר: "ופוסק עמו על מנת לשבות, ואינו שובת", תלוי מה הדין אם הגוי לא הסכים לשבות. שכן לדעת א"ר, הגר"ז ורוה"פ, לדעת רבי חובה לעשות השתדלות לשבות, אבל אין זה מעכב, וממילא אפשר שהרז"ה ודעימיה כדעת רבי. וכן כתב התשב"ץ א, כא, שפסק כדעת רבי וכדעת הרז"ה.

אבל למ"א רמח, א, שסובר שלדעת רבי התנאי מעכב, ואם ברור שימשיך להפליג בשבת, אסור להפליג עמו, מוכרחים לומר שהלכה כרדב"ז. ואם נלך לפי הפירוש שאין להפליג לצורך רשות בשלושה הימים הסמוכים לשבת, שמא יעבור באיסור דרבנן, שהגויים יבצעו עבורו מלאכות (כשיטת הרמב"ן. או שהחשש לתחומין אבל תחומין מדרבנן), יצא שלפי שיטת המ"א אסור לצאת לצורך מצווה כאשר יש ודאות שיחלל שבת, אפילו באיסור דרבנן. אולם אם נלך לפי הפירוש שהחשש הוא שמא יעבור באיסור תורה (דעת הרז"ה שהחשש שמא הישראל יצטרך לעשות מלאכות, או תחומין אליבא דהסוברים שהוא מהתורה, או ביטול עונג שבת לרי"ף, שהחת"ס כתב עפ"י הרמב"ן שהוא מהתורה), אזי רק כאשר ידוע שיצטרך לעבור באיסור תורה, יהיה אסור לצאת אפילו לצורך מצווה.

אמנם זו דעת מיעוט (המ"א, ולא ברור אם יש עוד שפסקו כמותו), שכן רבים פסקו כרשב"ג, ואף מהפוסקים כרבי, רבים סוברים שאין הפסיקה לשבות מעכבת.

לפיכך, נראה שמעיקר הדין, אם ידוע שיעבור באיסור דרבנן, מותר לצאת לצורך מצווה. וכאשר ידוע שיגיע לאיסור תורה, נחלקו הפוסקים אם מותר לצאת. ונראה מדעת רוב הפוסקים שמותר לצאת. ובמיוחד שגם לדברי האוסרים, עצם האיסור לצאת בערב שבת הוא מדברי חכמים, שכן בשבת עצמה מותר לו לעשות את המלאכות משום פיקוח נפש, הרי שמדובר בספק דרבנן (וכ"כ בתוספת שבת סק"ה). ואע"פ כן פוסקים חשובים, כמ"א, חת"ס, ומ"ב, סוברים שכאשר יגיע לאיסור דאורייתא בשבת – אין לצאת.

יב,ב – האם הטס במטוס או נוסע ברכבת על ידי גוי עובר באיסור תורה

בשו"ע ורמ"א (תד, א) מבואר שההולך מחוץ לתחום, למעלה מעשרה טפחים מעל ימים ונהרות, אפילו אם יצא מחוץ לי"ב מיל, לא עבר באיסור תחומין. אבל ביבשה, כאשר הלך יותר מי"ב מיל מעל גובה עשרה טפחים, יש להחמיר, שהוא אסור (וכך פירש במ"ב תד, ז-ח).

אלא שמכמה צדדים אפשר לומר שהאיסור מדרבנן. ראשית שלדעת הרבה ראשונים, איסור תחומין אינו מדאורייתא, כמבואר להלן ל, א. וגם לסוברים שהוא מדאורייתא יש כמה ספקות אם באופן זה הוא אסור מהתורה: א) דעת הסוברים שגם מעל היבשה, אם עבר י"ב מיל מעל גובה עשרה טפחים, עבר באיסור דרבנן בלבד, וכך דעת הגר"א, כמובא במ"ב תד, ז. ב) בבאו"ה (תד 'והואיל') מביא את דעת הרמב"ן שיציאה מהתחום יותר מי"ב מיל הוא איסור דאורייתא רק אם בפועל האדם הולך, אבל אם הוא יושב בספינה או מטוס שהם בעצמם רשות היחיד אינו נחשב מהלך מחוץ לתחום ("איהו מינח נייחא וספינה הוא דקא מסגיא"). ג) דעת רע"א והגר"ז (מובאים בבאו"ה 'והואיל'), שאין תחומין דאורייתא בכרמלית אלא רק ברה"ר דאורייתא.

אמנם מצד ביטול עונג שבת, יש בזה איסור תורה לפי מה שכתב החת"ס (ו, צז), על פי דברי הרמב"ן, שכל מי שאינו שובת, ומתנהג בשבת כמו שהוא נוהג בחול – מבטל מצווה מהתורה. אולם דבריו אינם מוסכמים על כל הפוסקים.

יב,ג – למעשה יש לאסור זולת מקרים נדירים ביותר

ואף שלרוה"פ גם אם ברור שיציאתו תגרום שיעבור באיסור תורה (משום פיקוח נפש או בעל כרחו), כל שהוא יוצא לצורך מצווה, רשאי לצאת בשלושת הימים הסמוכים לשבת, ולצורך רשות בשלושת הימים הראשונים שבשבוע. ואם רק יעבור באיסור דרבנן, כמעט לכל הפוסקים מותר.

מכל מקום נראה שאין להקל בזה גם לצורך מצווה, וגם כשהחשש הוא שיעבור על איסור דאורייתא רק לחלק מן הפוסקים (כמו בביטול עונג שבת, או תחום שבת לרמב"ם).

וזה על פי דברי שיבולי הלקט עניין שבת קי"א, שרק בעבר שהיה בזה צורך קיומי, כיוון שחלק מהפרנסות תלויות בשיירות ובספינות "לא נראה לחכמים להחמיר בדבר דלא היו יכולים לעמוד בה". ולכן הוצרכו להעמיד את הדין על עיקרו, שהואיל ועלה לספינה או התחיל ללכת בשיירה לפני כניסת השבת, אין עליו איסור. וכשתכנס השבת, אם יהיה פיקוח נפש, יהיה מותר לעשות כל הנצרך. ורק קבעו שלצורך רשות אין לעשות זאת בשלושת הימים הסמוכים לשבת. אבל כיום, אין נסיעה או טיסה, אפילו הארוכה ביותר, שלא תוכל להתחיל ולהסתיים בימי החול. ואפילו בספינות של היום, נתמעטה כל כך הסכנה, עד שניתן בקלות לעגון באמצע הים, או ליד החופים. וכן ניתן לעשות שותפות עם גוי, ושגויים יפעילו את הספינה בשבת, באופן שלא יהיה צד של איסור. ולכן אין היום צורך להקל בזה, וחזר הדין להיות דומה לכל הגזרות שגזרו חכמים, שלא יעשו דברים שיגיעו מחמתם לחילול שבת.

בנוסף לכך, היציאה לשיירות או הפלגה בספינה היתה אירוע נדיר ומיוחד, לעומת נסיעה ברכבות ומטוסים כיום. ואם נתיר כיום לעלות על רכבת או מטוס בערב שבת, תפרץ חומת השבת, ותיעשה כחול. אנשים יעבדו עד הרגע האחרון, ויעלו למטוס שיטיס אותם במשך שעות לביתם, ותתבטל השבת. ויש חשש גדול שרבים ילמדו מכך שניתן להקל במלאכות שבת ובכבוד השבת, ובמיוחד בקרב אותם שמחויבותם להלכה רופפת. לפיכך יש להחמיר שלא לעלות על רכבת או מטוס אפילו בערב שבת ולצורך מצווה. וכיוצא בזה כתב במשנה הלכות ג, לז, שיש לחלק בין חילול שבת ארעי (כעלייה לספינה בעבר) לחילול שבת קבוע.

אמנם בשעת צורך גדול, כשברור שצורך המצווה בזה חשוב מאוד, עד שהוא גובר על הפגיעה בכבוד השבת על כל ההשלכות הקשות שיגרמו מכך, כהוראת שעה יש מקום להקל.


[5]. עוד יש לציין כי נחלקו הפוסקים בשאלה, האם הרי"ף, שפירש שהאיסור להפליג לצרכי רשות בשלושה ימים הסמוכים לשבת מפני ביטול עונג שבת, יסכים לדעת הרז"ה או לא.
כתב הריב"ש יז, שאע"פ שהרי"ף והרמב"ם פירשו את הברייתא בדרך אחרת, מ"מ גם הם יסכימו לדעת הרז"ה. וכן מוכח מדברי הריטב"א יט, א, שכתב שקרוב פירוש הרז"ה לפירוש הרי"ף. ומעין זה כתב מהרי"ק (שורש מה, מובא בב"י) שאף הרי"ף יודה במי שמפליג בג' ימים הראשונים ויגיע לידי איסור תחומין, שאין איסור בדבר. וכן נראה בפשטות דעת השו"ע ד, והרמ"א א, שאע"פ שכתבו כטעם הרי"ף בסעיף ב, בכל זאת העתיקו את דינו של הרז"ה והריב"ש בסעיף ד, ומשמע שלדעתם אינם חולקים. (וכן מוכח מד"מ א שהקשה על תמיהתו של הב"י במהרי"ק, יעו"ש).
מאידך, הרי"ף מביא את דברי ר"ח שטעם האיסור להפליג בספינה ג' ימים לפני שבת משום חשש איסור תחומין, ומקשה עליו, שאם זה החשש, למה אסרו חז"ל להפליג בספינה רק ג' ימים לפני שבת, היה להם לאסור גם מיום א'. ולכן הב"י חלק על מהרי"ק, וביאר שלרי"ף, אם יהיה איסור תחומין, גם בג' ימים ראשונים אסור לצאת. וכן כתב הרדב"ז (ד, עז), וריב"ל (ב, נג), שהרי"ף אינו מסכים לרז"ה. והסכים לדבריהם בבאו"ה (רמח, ד 'ופוסק').
וקשה היאך פסק השו"ע כרז"ה וכרי"ף כאחד. ואפשר לומר שדווקא בימים שקמי שבתא וכשאינו לצורך מצווה, חוששים לכל החששות, ובכללם לחשש של הרי"ף. אבל כאשר אדם יוצא לצורך מצווה, כיוון שהוא עוסק במצווה פטור מלחשוב על המצווה הבאה. ובימים הראשונים של השבוע, אינו צריך כלל לתכנן מה יהיה בשבת, ולא קיבל בזה את דעת הרי"ף.

תפריט