הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – כיצד מקבלים תוספת שבת

ג,א – האם קבלת השבת נעשית בהדלקת הנרות?

כתב בה"ג, שבשבת חנוכה, צריך להדליק נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת, שאם ידליק את נרות השבת תחילה יקבל בזה את השבת ויהיה אסור לו להדליק נרות חנוכה. והסביר הר"ן (על הרי"ף שבת י, א), שכך תקנו חכמים, שהואיל והדלקת נרות שבת היא מלאכת מצווה לכבוד שבת, בה יסיים האדם את כל מלאכותיו ויקבל את השבת. וכ"כ הרבה ראשונים: רס"ג בסידורו עמ' רנה; או"ז הלכות ע"ש יא; מהר"ם, כמובא בתשב"ץ קטן סימן ח ובכל-בו לא; סמ"ג עשה ל; מרדכי שבת רצז; ראבי"ה ח"א קצט; ר"ת ספר הישר מח, ו; מהר"ש; הג"מ שבת ה, ר בשם רבינו שמחה.

לעומת זאת, לדעת רוב הראשונים, אין בהדלקת הנרות קבלת שבת, שהרי מצינו (שבת לה, ב) שבערב שבת היו תוקעין שש תקיעות והתקיעה השלישית נועדה להדליק את הנר, ובכל זאת התוקע היה שוהה "כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור", ומוכח שאפשר היה לעשות מלאכה גם אחרי הדלקת נרות. כ"כ רמב"ן שבת כג, ב; ריטב"א; רשב"א; שיטה לר"ן בשם רא"ה; מאירי; רבינו ירוחם; שבולי הלקט בשם הגאונים (וכן הוא מפורש באוצר הגאונים ברכות קסז); רבינו שמשון; רא"ש ב, כד; טור בשם התוספות ועוד. והוסיף הרא"ש שכן מוכח מגמ' בברכות (כז, ב) שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית.

כתב בשו"ע רסג, י: "לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. וי"א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל. וי"א שאינו מועיל לה. ויש חולקים על בעל ה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן: ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. ולדידן, כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו". ולפי כללי השו"ע, הלכה כי"א בתרא, שאין בהדלקת נרות קבלת שבת. אולם כתב בהלכות חנוכה (תרעט, א): "בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואח"כ נר שבת". והסבירו האחרונים, שאמנם לדעת השו"ע, להלכה אין בהדלקת נרות שבת קבלת שבת, מ"מ לכתחילה טוב לחשוש לבה"ג ודעימיה ולקבל שבת בהדלקת נרות, ולכן כתב להדליק נרות חנוכה קודם (שולחן גבוה תרעט; לב חיים ג, נז; וכן מוכח מהב"י סימן תרעט, וע"ע חזו"ע שבת א' עמ' קסח). וכ"כ הרמ"א רסג, י, שהמנהג שהאשה מקבלת שבת בהדלקתה הוא כדעת בה"ג, אבל שאר בני הבית מותרים במלאכה עד שיקבלו עליהם את השבת. וכן כתבו האחרונים (לבוש; שועה"ר ז; ח"א ה, יא; ועוד רבים).

ג,ב – האם מועיל תנאי לא לקבל את השבת?

אף שנהגו הנשים לקבל שבת בהדלקת נרות כבה"ג, מ"מ אם התנתה שלא לקבל שבת בהדלקת הנרות, מותר לה לעשות מלאכה אחר הדלקת הנרות. ראשית, מפני שכך דעת כל החולקים על בה"ג, ועוד, שגם לפי בה"ג יש מסבירים שאם תתנה שלא לקבל שבת, התנאי מועיל, וכך דעת מהר"ם, מרדכי (שבת רצג), שבה"ל והגה"מ. אולם לדעת רבינו פרץ ומהר"ש, הלכה כבה"ג וגם לא מועיל תנאי, הואיל והזכירה בברכה על הדלקת הנרות את השבת. ובאור זרוע (הלכות ע"ש יא), כתב שלא מועיל תנאי שמא יאמרו הרואים שהיא עושה מלאכה אחרי שכבר קיבלה את השבת.

כפי שלמדנו דעת השו"ע שאין הדלקת נרות מחייבת קבלת שבת, ובוודאי שהתנאי מועיל. וכ"כ הרמ"א רסג, י, שתנאי אפילו בלב מועיל. אבל כתבו הרבה אחרונים, שהואיל ויש אומרים שתנאי אינו מועיל, לכתחילה אין להתנות ורק לצורך אפשר להתנות. וראיה לכך, ממנהג קהילות רבות, שנהגו הנשים לברך בהן אחר ההדלקה, מתוך שחוששים שמא מקבלות שבת בברכה (רמ"א רסג, ה). ואם אפשר לכתחילה להתנות, היה עדיף לברך לפני ההדלקה ולהתנות. וכ"כ מג"א כ; א"ר כב; תו"ש כד; גר"ז ז; ח"א ה, יא; גדולות אלישע כח; משנ"ב מד; קצות השולחן עד, ו, ועוד.

לעומת זאת, לפי מה שלמדנו לדעת רבים אין צורך כלל להתנות, שאינם מסכימים לדעת בה"ג. ואף לסוברים כבה"ג, יש אומרים שלכתחילה אפשר להתנות (וכך דעת הרמ"א). ולדעת ילקוט יוסף רסג, נ, מספיק שתתנה אפילו פעם אחת בשנה כדי שיהיה מותר לה לעשות מלאכה אחרי הדלקת נרות.  (ועיין להלן בהרחבות ג, ג, ד, בעניין הברכה, לפני או אחרי ההדלקה).

ג,ג – האם אפשר להתנות כשמדליקים מוקדם (סמוך לפלג המנחה)

אמרו חכמים שבת כג, ב, לעניין הדלקת נרות: "ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר", ופירשו רוב הראשונים (רש"י שם; תוס' ברכות כז, א, 'רב'; רא"ש ברכות ד, ו; מרדכי ברכות צ; תר"י ועוד), שגם אחרי פלג המנחה אין להקדים מדי, כי אז הדלקתה לא תהיה ניכרת לכבוד השבת, אבל אם תקבל אז את השבת תהיה ההדלקה ניכרת לכבוד שבת. וכ"כ השו"ע רסג, ד. וכתבו רוב האחרונים שדין זה אינו אלא לכתחילה אבל בדיעבד גם אם הדליקה נרות לכבוד שבת מפלג המנחה ולא קיבלה על עצמה את השבת – יצאה, ואין צורך לכבות ולהדליק שוב את הנרות סמוך לשבת (רע"א רסג, ד; באו"ה רסג, ד, 'מבעוד'; שש"כ מג, יב דלא כדרך החיים המובא בבאו"ה שם שסובר שדין זה לעיכובא).

אבל אם תדליק סמוך לשבת, מצד זה, אינה חייבת לקבל את השבת. ומהו סמוך לשבת? כתב באז נדברו ב, ג, ארבעים דקות לפני השקיעה. ובאור לציון ח"ב יח, ט, ילקוט יוסף רסג, מד, כתבו חצי שעה. וכ"כ בהלכות שבת בשבת (ד, הערה 18), והוסיף שבירושלים שנוהגים להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, גם זמן זה נחשב סמוך לשבת. ומעין זה כתב בפס"ת רסג, י, שהולכים אחרי זמן הדלקת הנרות של אותו מקום. ויש מי שאומר, שכיום שהחשמל דולק, אף אם תדליק הרבה לפני השקיעה, ניכר שהנרות לכבוד שבת ואינה חייבת לקבל בהדלקה את השבת (קנין תורה ד, כה).

ג,ד – האם נכון להתנות בשביל שתיסע לכותל המערבי או בית כנסת

לרשז"א (שש"כ מג, הערה קלז) נסיעה לכותל המערבי לא נחשבת צורך שיהא מותר לה לעשות עבור זה תנאי. לעומת זאת כתב בציץ אליעזר (י, יט) שזה נחשב צורך, שעל ידי זה תמלא צמאונה הרוחני. וכן נראה למעשה, שאם נסיעה זו חשובה לה, הרי שזה צורך. והכוונה שמותר לה לנהוג ברכב.

אמנם כפי שלמדנו, אפשר לעשות תנאי רק כאשר היא מדליקה סמוך לשבת, אבל אם תדליק לפני כן (יותר מ-40 דקות לפני השקיעה) אין לעשות תנאי. וכ"כ הבאו"ה רסג, ד 'לא יקדים', ילקוט יוסף רסג, מד, אור לציון ח"ב, יט, ח, אז נדברו ב, ג, ותורת היולדת ד, ב. אמנם בציץ אליעזר יא, כא, חלק והביא מדברי כמה אחרונים שמשמע מהם שאף כשהיא מדליקה מפלג המנחה מותר לה לעשות תנאי שלא לקבל את השבת.

וגם לרוה"פ הסוברים שאין לעשות תנאי כאשר היא מדליקה יותר מארבעים דקות לפני השקיעה, אם יש שם אחד מבני משפחתה שיקבל שבת בהדלקתה, אפשר שתעשה תנאי, שעל ידי שהוא קיבל שבת, ניכר שההדלקה לצורך שבת (שועה"ר רסג, יא; שש"כ מג, כד; ציץ אליעזר יא, כא).

ג,ה – אם מותר למי שקיבלה שבת שיסיעוה ברכב כדי שתגיע לביהכ"נ

כתב בתורת היולדת ד, ב, שאם אדם אחר נוהג, והיא אינה גורמת להדלקת אור בפתיחת הדלת, והיא נוסעת בתוך התחום, מותר לה לנסוע, שאין בנסיעתה חילול שבת ממש. ויש שהחמירו בזה. בשש"כ (מג, הערה קלו) החמיר שאפילו אם לא תפתח את הדלת, יש בזה משום זלזול בשבת. ובציץ אליעזר יא, כא, כתב שבזה שהיא נכנסת לרכב היא משתפת פעולה בנסיעה, והרי זה כעובדין דחול.

והואיל והמחלוקת בדרבנן, נראה למעשה כדעת המקילים. ועדיף שלא תתנה ומישהו אחר יסיע אותה, מאשר תעשה תנאי בניגוד לסוברים שאין לעשות תנאי. ואדרבה, בזה שתקפיד שמישהו אחר יסיע אותה, ולא תפתח או תסגור את הדלת, יובלט העניין שכבר קיבלה את השבת. ואין לחוש שמא ילמדו לעשות כך בשבת, כי הכל יודעים שבזמן תוספת שבת מותר למי שקיבל שבת להיעזר במי שלא קיבל שבת (שו"ע רסג, יז).

ג-ד

קבלת הציבור מחייבת את היחידים (שו"ע רסג, יב). ודין זה מסתעף לשני ענפים: א) מהי קבלת הציבור. ב) הדין אחר קבלת הציבור, שהוא חמור יותר מאשר אחר קבלת היחיד.

ג-ד,א – מהי קבלת הציבור

מהי קבלת הציבור

קבלת רוב הציבור מחייבת את המיעוט בתנאי שנעשתה בציבור, אבל אם ידוע שבפועל רוב בני הציבור קבלו עליהם תוספת שבת, אלא שכל אחד עשה זאת לעצמו, אין קבלתם מחייבת את המיעוט. וכך משמע ממרדכי סו"פ במה מדליקין, שכתב שאם שהציבור קבלו שבת בברכו, גם היחידים אסורים במלאכה. וכן משמע משבלי הלקט נט, שכתב בשם ר' אליעזר ב"ר יואל הלוי, שאדם שהגיע לעיר בערב שבת, וכבר קבלו עליהם הציבור שבת באמירת 'ברכו', אע"פ שעדיין היום גדול, אם היו עליו מעות או חפץ מניחו ליפול. וכ"כ בשש"כ מו, לא, בשם הרשז"א, וכ"כ בהלכות שבת בשבת ג, יג, 18.

ג-ד,ב – האם קבלת בתי הכנסת של הרוב מחייבת

עיקר הדין שקבלת שבת של הרוב מחייבת את המיעוט הוא במקום שיש בית כנסת אחד, שאז גם המיעוט שלא קיבלו שבת צריכים להישמר מאיסורי שבת. ואף מלאכות האסורות מדברי חכמים אסור להם לעשות באותה שעה. אבל אם יש באותו מקום שני בתי כנסת, אין מתפללי בית הכנסת הגדול גוררים אחריהם את מתפללי בית הכנסת הקטן, אלא כל אדם נגרר אחר קבלת השבת שבבית הכנסת שלו. וכ"כ מ"א רסג, כ, בשם כנה"ג. וכ"כ במ"ב רסג, נא.

ואם המניין שהוא רגיל להתפלל בו קיבל שבת, ובנוסף לכך גם רוב בתי הכנסת קיבלו שבת, ניתן היה לדייק ממה שכתבתי במהדורה קמא, שקבלתם מחייבת אותו, הואיל והוא מתפלל קבוע עמהם. וכ"כ בשש"כ מו, ז, עפ"י מחה"ש, וכ"כ במנוחת אהבה ח"א ה, ה, 18. אמנם כתבתי בסוגריים לעיין באור לציון ח"ב יח, י, שם הסתמך על שועה"ר רסג, יט, שכתב שאין היחיד נמשך אחר ביהכ"נ שהוא רגיל להתפלל בו. והסברה, שהרי הוא יכול להחליט באותה הפעם להתפלל בביכ"נ אחר. וכן ראיתי בהלכות שבת בשבת ג, טו, אחר שהביא את הדעה הראשונה, (ולא דקדק בהבאת דברי שועה"ר), הוסיף דעת יש אומרים בשם הרב אלישיב, שבזמנינו שיש מניינים לרוב, ואין רגילים להתפלל דווקא במקום אחד, לעולם היחיד שלא התפלל יכול לילך ולהתפלל בביהכ"נ הקטן שמאחרים לקבל בו את השבת, ואינו נגרר אחר ביהכ"נ שהוא רגיל להתפלל בו שכבר קיבלו בו את השבת.

ולמעשה, כיוון שכמה פוסקים מקילים שמי שאינו בביהכ"נ יכול תמיד לילך אחר ביהכ"נ שעוד לא קיבלו בו את השבת, הלכה כמותם בדין זה שהוא דרבנן. ואם כן בפועל, דין זה, שקבלת הציבור מחייבת את היחיד, אינו מעשי ברוב ככל הקהילות, שכן בכל הערים, יש בתי כנסת שאינם מדקדקים לקבל תוספת שבת בציבור לפני השקיעה. ויתכן שבחו"ל במקומות הצפוניים יש זמנים שבהם השבת נכנסת מאוד מאוחר, ולכן כולם מקבלים את השבת בפלג המנחה, ושם קבלת כל בתי הכנסת מחייבת, אבל כאמור, בארץ דין זה אינו שכיח. ואף במקומות שיש בהם בית כנסת אחד, כמעט ולא מצינו בארץ שמקבלים בציבור את השבת הרבה לפני השקיעה, אלא לכל המוקדם כמה דקות לפני השקיעה, ואת זה ממילא כולם חייבים כדי לקיים מצוות תוספת שבת. לכן לא הבאתי הלכה זו בספר, אלא רק בהערה 4.

ג-ד,ג – במה קבלת הציבור מחייבת

קבלת הציבור מחייבת יותר מקבלת היחיד, שאם היחיד קיבל תוספת שבת, לצורך שבת או לצורך מצווה או צורך גדול אחר, מותר לו לעשות דברים שאסרום חכמים, ובתנאי שאינם קרובים לבוא על ידם לאיסור תורה (כמבואר בהערה 5, א). אבל אם הציבור קיבל את השבת, גם דברים אלו אסורים. ורק לבקש מגוי לעשות מלאכה מותר עד צאת הכוכבים. ובתנאי שהוא צורך שבת או צורך מצווה או צורך גדול (מ"ב רסא, סעיפים יח, וכח, ובאו"ה שם "אין מערבין'. שש"כ מו, יח-כב).

ויש מקילים וסוברים שגם אחר קבלת הציבור, מותרים בכל האיסורים דרבנן לצורך שבת ומצווה, שלא תהיה קבלת הציבור חמורה מביהש"מ. וכך דעת הט"ז בסי' תר, ודרך החיים. והובאו דבריהם בבאו"ה רסא, ד, 'אין מערבין', וכתב למעשה, שאם יש עוד צד של ספק, כגון שקבלתם היתה אולי לפני פלג המנחה, אפשר להקל. ועיין בשש"כ מו, טו, הערה עב, שנוטה להקל בשעת צורך גדול. ובהלכות שבת בשבת ג, ט, 13, סיכם סוגיה זו בהרחבה.

תפריט