הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ב – סדרי הלימוד בשבת

ב,א – לימוד גמרא עיון בשבת

כתב באו"ז ח"ב פט: "מיהו אין שונין בשבתות וימים טובים אלא בדברים הרגיל בהם ובאגדות, אבל דברים שאינו רגיל בהם צער הוא לו, כההיא (תענית ל, א), 'דתנו רבנן כל מצוות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב… אבל קורא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות". וכ"כ בספר נוהג כצאן יוסף (עמ' קסג אות לו. ספר על מנהגי פרקנפורט).

וכ"כ היעב"ץ בסידורו (מוסך השבת, בית היין אות ח): "שלא יטריד עצמו בלימוד הגמרא בעומק, שגם זה נחשב חילול שבת, וגמ' ערוכה היא 'ורבי זירא מהדר אזוגי דרבנן ואמר ליה במטותא מינייכו לא תחלוניה' (שבת קיט, א)". ופירש היעב"ץ שמן הסתם ת"ח העוסקין בתורה רגילין להעמיק ולפלפל בחריפות, נמצא כבוד שבת נשכח מאחר שנוהגים בו מנהג חול, ולכן גער בהם רבי זירא, "שצריך להבדיל יום השבת בכל דבר, שאפילו הלימוד הקדוש צריך להיות תענוג ולא יהא כמשא כבד ועבודה קשה".

לעומת זאת, במחזיק ברכה רצ, ו, השיג על דברי היעב"ץ, וכתב שמותר לעיין ולפלפל, וכך עשו גדולי התורה בקושטנדינה ובישיבה של הפרי חדש בירושלים. אמנם אם הת"ח לא רוצה לטרוח בעיון בשבת כסדר לימודו הרגיל, שפיר דמי, וכן הוא מנהג רוב הת"ח בכל המקומות שהגיע אליהם.

וכן מוכח מהשל"ה (מס' שבת נר מצוה, אות לו), שטוב ללמוד בעיון, וז"ל: "ויקום מתוך שמחת אכילתו לקבוע לימודו או ישן מעט לנוח ראשו ואיבריו ואחר כך ישב ללמוד נושא ונותן בעומקה של הלכה כפי השגתו והבנת שכלו". וכ"כ בשו"ת תורה לשמה סימן קי, והביא ראיה מגמ' זבחים ב, ב, שגם חז"ל "היה דרכם ללמוד ביום שבת שקלא וטריא בסוגיות עמוקות…" וכ"כ כף החיים רצ, טו.

ב,ב – חידושי תורה

כתב בשל"ה מסכת שבת נר מצוה אות נג: "חייב אדם לראות בכל שבת ושבת לחדש חידושי תורה, כמו שאמרו בזוהר (ח"ג קעג, א) שבמוצאי שבת בחזרת נשמה יתירה למקומה, שואל אותה הקב"ה מה חידוש היה מחדש בתורה". (והרחיב עוד בזה באות סב). וכ"כ א"ר רצ, ב.

וכ"כ מחזיק ברכה רצ, ב, והביא בשם הרב החסיד בעל דעת חכמה, שהמחדש איזה חידוש בשבת מעטרין לאביו בה באותו עולם, ולכן נסמכו שני ציוויים הללו להדדי: 'כבד את אביך' 'זכור את יום', וכן 'איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו'. וכ"כ גדולות אלישע רצ, ד.

והוסיף מחז"ב רצ, ה, שמי שאין לו לחדש מעצמו איזה חידוש בתורה ילמד איזה דברים שלא למדם עד הנה. וכ"כ גדולות אלישע רצ, ה, וכה"ח רצ, ה.

ועוד דייק מהזוהר בשו"ת תורה לשמה סימן צח, שהעיקר הוא בזמן שהחידוש יוצא מפיו, ולכן גם אם חידש את החידוש ביום חול, אם הוציאו מפיו בשבת, נחשב כאילו חידשו בשבת.

ב,ג – דברי רבי צדוק הכהן

כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (קדושת שבת מאמר א, יג): "וכן עסק התורה לעמילי תורה, אמרו (שבת קיט, א) רב ששת בקייטא כו' כי היכי דליקומו הייא[4], ושם (קיט, ב) במטותא מינייכו לא תחלוניה, קרי לזה חילול שבת אם יטרידו בעסק התורה, והיינו לפי שזהו עמלם ויגיעם כל ימות השבוע, וצריכים לנוח מזה בשבת, שהוא שביתת עמלם של ימי החול. ולא חלילה שישבו בטל לגמרי, או שימשכו בבשר ויין ותענוגי גוף לבד, דוודאי טוב מזה לעסוק בתורה. רק מי שהוא שקוע כל ימי החול כל מחשבות מוחו ולבו בדברי תורה, והרי הוא אחיד בקודשא בריך הוא על ידי התורה, בשבת שהוא זמן עליית העולמות הוא במדרגה גבוהה מעסק התורה בעמל פה, כי יוכל להתדבק אז באור פני מלך חיים ממש, ולהתאחד במקור חיותו ונשמתו שהוא חלק אלוקי ממעל. והוא אצלו עובדין דחול וירידה ממדריגת קדושת שבת דלגבייה לעסוק בעמל פה דדברי תורה בנגלות, כי הם אז בכחם להשיג מדריגות גבוהות והתגלות סודות התורה בקרב לבבם, מה שאי אפשר להוציאם מן השפה ולחוץ ולבוא להתגלות שבפה כלל…" וכ"כ גם שם במאמר ז, אות צו: "ועל כן אמר לרבנן שעמהם עסקו בבית המדרש, ולהם העיקר לתענוג. ואין רצונו לומר באכילה ושתיה ועונג גופו, דאמרו (שבת קיח, א-ב) המענג את השבת כו', ולא אמרו המתענג בשבת…".


[4]. שבת קיט, א: "רב ששת, בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא, בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא, כי היכי דליקומו הייא (רש"י: רב ששת – סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה, וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל, כדי שיצטערו וימהרו לקום). רבי זירא מהדר אזוגי זוגי דרבנן, אמר ליה: במטותא מינייכו, לא תחללוניה (רש"י: כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה – מחזר אחריהם ואומר להם: במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג שבת, ולא תחללוניה לבטל תענוגים)".

תפריט