הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – חיבור דברים לבית ולקרקע

ג,א – חיבור ארעי לקרקע ולבית אסור מדרבנן

ביצה לב, ב: "בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה תורה, וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע". ועוד עיין בהרחבה להלכה א', שנחלקו הפוסקים אם בניין קבע (כדוגמת המשכן) שנעשה לשעה אסור מהתורה או מדרבנן.

ועיין להלן בהרחבה טו, ד, א, בהגדרת קבע וארעי, שבמ"ב שטו, לב, כתב שקבע הוא "כמה ימים". וכמה אחרונים כתבו שהוא יותר ממשך הסוכות, לפחות שמונה ימים.

ג,ב – דלתות וחלונות הזזה

כתבתי שהנחת דלתות וחלונות הזזה במסילתם אסורה מהתורה. וכ"כ  בארח"ש ח, ג. אלא שכתב שאם יצאו מהמסילה באופן שאי אפשר להשתמש בהם או שקשה להזיזם, פעמים שיש בהחזרתם איסור בונה, ויש לשאול שאלת חכם. ואינני יודע על מה יש לשאול, כי לכאורה כל חיזוק שם אסור. אמנם להזיז את החלון כפי שהוא בלי להכניסו יותר או להוציאו נראה שמותר. (ויש מי שכתב שאם אלו דלתות וחלונות שדרכם להיות רפויים ושכיח מאוד שע"י הזזתם יוצאים ממקומם ונופלים, מותר להחזירם אם נפלו, דהוי כמי שנעשו מעיקרא על מנת להוציאם ולהכניסם, פס"ת שח, יב, בשם קנה בושם א, כ. וצ"ע גדול על סברתו).

תריס גלילה: כתב בשש"כ כג, לח, שאם התקלקל אסור לתקנו משום מכה בפטיש, ואם יצא ממסילתו אסור להחזירו משום בונה. וכן אסור לפתוח את הקופסא שבה התריס נגלל, כי נפתחת לעיתים רחוקות בלבד, והרי זה כמוסיף או סותר באוהל קבוע (באו"ה שיג, א, 'ולא').

חלון ודלת של בניין שפורקו מציריהם הרי הם מוקצה (ח"א לט, יג, שש"כ כ, מה).

ג,ג – אימתי איסור הסרת חלון מהתורה ואימתי מדרבנן

הסרת דלתות וחלונות מן הצירים, אם כדי לתקן אסור מהתורה, ואם כדרך קלקול – מדרבנן. ואם כדי להשתמש בדלת או בחלון, לר' יהודה שמחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה – האיסור מהתורה, ולר' שמעון האיסור מדרבנן. וכן מבואר בשועה"ר שיג, יז, ועיין מנו"א ח"ג כג, 57. ואם כדי לתת לאוויר להיכנס, אסור מהתורה, כי הסתירה כאן תיקון, והרי זה 'בונה'. אלא שהואיל וזה בניין לשעה, באנו למחלוקת האם בניין לשעה אסור מהתורה או מדרבנן.

ג,ד – הדבקת מתלה

איסור הדבקת מתלה או וו על הקיר מבואר בשש"כ כג, מד; ילקוט יוסף שיד, לא; חוט שני לו, ד, ו. והוא איסור תורה, וכ"כ באול"צ ח"ב כז, ד. אבל אם הוא ארעי איסורו דרבנן. ובארח"ש ח, יב, הערה טז, כתב שאם הוא מחזיק רק כמה שעות האיסור דרבנן. ועיין באז נדברו ג, כג, שמשמע שגם אם הוא מחזיק יותר זמן, עדיין הוא ארעי ואיסורו דרבנן. על מגנט שאינו בטל למקרר כתב בארח"ש ח, יג.

ג,ה – צינורות מים וחשמל

דין חיבור מסננת מוברגת לברז, ונורת חשמל לבית המנורה, וכן חיזוק הברגה, מבואר בארח"ש ח, ה-ו, ומנו"א ח"ג כג, כח. עוד כתב שם כג, ל, שמותר לחבר צינור גומי לברז שבבית כדי להעביר דרכו מים לאחד החדרים, מפני שדרך העולם להסירו לאחר השימוש. אבל אסור לחבר צינור זה לברז שבגינה, כי רגילים להשאיר את הצינור מחובר לברז ימים רבים, והוא נראה כמוסיף על הבניין. ודבריו האחרונים צ"ע.

ולעניין חיבור נורת חשמל או הוצאתה מבית המנורה, עיין להלן בהרחבות יז, ו, ו.

מכסה הניאגרה שבשירותים: כתוב בארח"ש ח, עח, שלכאורה הוא נחשב כמחובר לבניין ואסור להסירו. ואם רגילים לפותחו ולסוגרו – מותר.

ג,ו – פתיחת ברז על ידי מפתח שוודי

כתב במנו"א ח"ג כג, כז, שאם אין על הברז הראשי ברז, נכון להחמיר שלא לפותחו או לסוגרו בעזרת מפתח שוודי, כי הוא נראה כבונה וסותר, ורק במקום צורך גדול – היקל. וצ"ע.

ג,ז – תליית בד על פתח או חלון

מותר לתלות וילון על פתח או חלון, אפילו אם דעתו להשאירו שם ימים רבים, שהואיל והבד מחובר למעלה בלבד, הרי הוא נע ונד ונחשב מחיצת ארעי. כ"כ ב"י ורמ"א שטו, א, וכן הסכימו האחרונים. וכן אם הוא תלוי על חלון זכוכית, הרי הוא כתליית תמונה. ושלא כחזו"א נב, יג, שכתב שהואיל והוא קבוע לזמן רב, הרי זה מחיצת קבע ואסורה מהתורה. ועיין במנו"א ח"ג כג, ח, 20. וכג, כב.

ג,ח – חיבור מוט של וילון אסור והנחתו מותרת

אף שלמדנו שמותר לתלות וילון על פתח או חלון, זה בתנאי שהוא תלוי בלא חיבור, אבל כאשר מחברים אותו, דינו כמחובר לבניין, שכל חיבור ואפילו רפוי אסור. לכן אסור להכניס את קרסיו למסילה, וכן אסור לחבר  אותו לקרסיו. וכן אם הוילון מושחל על מוט, אסור לחבר את המוט לבניין בהברגה או בהידוק מסוים. ואם רק מניחים את המוט על מקום מסוים בלא הברגה ובלא חיבור, באופן שבקלות הוא יכול לזוז – מותר. וכן אם הוילון מחובר לטבעות גדולות שבקלות משחילים אותם על המוט, מותר להשחיל אותם על המוט הזה ואח"כ להניחו על המקום שהוכן לכך.

וכן הדין בווילון שבין עזרת נשים לעזרת גברים ובווילון של ארון הקודש. וכיוצא בזה כתב בארח"ש ח, יא, וח, יט-כב, ובספר פרי הגן על פמ"ג (סי' שטו, בשערי הלכה עמ' רלט).

מוט שתולים עליו מגבות, אם הוא מוברג, אסור לחברו ולהסירו, ואם אינו מוברג, גם כשיש עליו מנעול, אין איסור להניחו ולהסירו. וכן דין מוט שתולים עליו את הפרוכת (ארח"ש ח, יט-כ).

מוט שיש בו קפיץ ותולים עליו את הנייר בשירותים, לריש"א אסור לחברו ולהסירו, משום מוסיף על הבניין. לרשז"א מותר (ארח"ש ח, יח). ונראה שגם למחמיר אין בזה איסור תורה, הואיל וחיבורו זמני. ויותר נראה שאין זה חיבור אלא הנחה שאין בה איסור.

ג,ט – פרטי דינים ומקורות

חלון שנשבר, אסור להסיר את שברי הזכוכית שנותרו בחלון משום 'סותר'. ואם יש חשש שינזקו מהם, מותר להסירם על ידי נכרי או בעצמו בשינוי, כגון ברגל (שש"כ כג, מ). וכתב בשש"כ כג, מא, לאסור לסותמו בדיקט כי הוא בטל לחלון. ע"כ. ונראה שהתכוון לדיקט שמתאים לחלון ורגילים לבטלו שם. אבל סתם דיקט שאינו מתאים בדיוק, מותר להניח שם כמו שמותר לפרוס בד על החלון. ובתנאי שאינו מוקצה מחמת גופו.

כתב במ"ב שיד, ח, שהתוקע מסמר בקיר חייב משום מכה בפטיש. אולם מהגמ' קג, א, משמע שלרב הוא משום בונה, והלכה כרב. וכ"כ בארח"ש ד, והערה ט. וכעין זה העיר בשש"כ כג, הערה קלח.

הקובע תמונה לקיר במסמרים או נעצים עובר באיסור דרבנן, מפני שאין היא תוספת על הבניין אלא רק תוספת נוי (מנו"א ח"ג כג, 55).

כתב בארח"ש ח, טו, שמותר להדק נדנדה למשקוף הפתח הואיל ורגילים לפרקה אחר שעות ספורות, ואינה נחשבת מאוחדת עם המשקוף.

בעניין מכסה בור המובא בהערה 3, בנוסף לשש"כ כ"כ גם בארח"ש ח, עה, ועוד ספרים. (ובמנו"א ח"ג כג, כו, 60, החמיר שאם אין רגילים לפתוח את הבור, גם אם יש לו ידית אסור לפותחו, ודבריו אינם מבוססים).

ג,י – בלוני גז וצינור גז

כתב בס' מלאכת שבת ע' רצד, שאסור להחליף בלוני גז ביום טוב משום 'בונה', כי ההברגה שם היא חיבור חזק, ולא הותר 'בונה' לצורך אוכל נפש. ע"כ. וצ"ע. אבל ברור שאחר שהגז בבלון אחד נגמר, מותר לסגור אותו ולפתוח את חבירו.

צינור גז שנסדק, אסור לסותמו דרך ארעי במסטיק, ורק לצורך מניעת סכנת נפשות מותר (ארח"ש ח, כח).

ג,יא – הכנסת שקע לתקע והוצאתו – הערה 2

כתב בשש"כ יג, לא, הערה קיב, ע"פ מכתבו של החזו"א, שאין בזה איסור בונה וסותר, אלא איסור מוקצה, ולכן התיר להוציא את התקע בשינוי כגון במרפק אם אין קטן (וצריך שינוי אחר כי אין אפשרות להוציאו כך). וכן התירו ארח"ש ח, יז, ובניין שבת עמ' כט, וכן הבינו בדעת שש"כ. וכ"כ מנו"א ח"א כד, כ, והציע שאם אין נכרי יוציא בשינוי כגון בתחיבת חפץ חד בין התקע לשקע.

ובחוט שני לו, א, כתב, שבמכשיר חשמלי שאין רגילים להוציא את השקע שלו ולהכניסו, כגון במקרר או מזגן, אפשר שהמוציאו עובר משום סותר כי הוא בטל לקיר, ואף בשינוי אסור שהרי אסור לסתור גם בשינוי. וכיוצא בזה כתב בספר מגילת ספר (י, א; יג, ד) בדעת שש"כ.

ולגבי הכנסת תקע, במקום שאח"כ יזרום החשמל, ישנו דיון נוסף מצד גרמא, כמובא בשש"כ י, יד; יג, לג, הערה קטו, ומנו"א ח"א כד, כט. וכן מצד בונה מעגל חשמלי לפי החזו"א.

ולעניות דעתי אין התקע נתפס כחלק מהקיר, כי רגילים להוציאו ולהכניסו, ולכך הוא נועד. ואף תקע שאין רגילים להכניס ולהוציא אין לו דין עצמאי, אלא הרי הוא אחד ממשפחת התקעים, שאותם רגילים להכניס ולהוציא. בנוסף לכך, התקע שייך למכשיר החשמלי שהוא כלי, ולא לבניין. אמנם יתכן שיש להחמיר לגבי תקע גדול של מזגן, כיוון שהוא שונה משאר התקעים, ואותו אין רגילים להכניס ולהוציא.

ג,יב – תוספות להערה 3 בעניין הכנסת ידית דלת

כתב א"א בוטשאטש (שיג 'ברזל המגביה') שידית שנופלת לפעמים מהדלת ורגילים להחזירה, מותר גם בשבת להחזירה, אך טוב להחזירה ע"י קטן, ואם הקטן החזיר רק את קצה הידית, מותר לגדול לגמור את תחיבת הברזל.

כתב בארח"ש ח, טו, שאם מניחים את הידית רק בצד אחד, אין בה גדר בונה. וצוין לעיין בחזו"א נ, י, 'דף'.

כתב חוט שני לו, ד, ז: "ואם נשמטו הידיות מעט ממקומן ועדיין הן תקועות בדלת, אפשר שאסור להחזירן למקומן משום בונה כיון שהוא תיקון במחובר לקרקע". ונראה שהאיסור דרבנן, מפני שאין החיזוק מחזיק מעמד לזמן רב.

עוד כתב שם בחוט שני לו, ד, ט, שאם ראש ברז נשמט, מותר להחזירו בצורה הפוכה, ובאופן זה לפתוח ולסגור את הברז, כי באופן זה אין חשש שיבוא לחברו.

ג,יג – מזוזה

בית מזוזה שנפל ממקומו, אסור להחזירו. אם יקבענו היטב שלא ייפול יותר, האיסור מהתורה. ואם דרך ארעי, היינו יכניס את המסמר בחור אבל יהיה רופף, האיסור מדרבנן. ועיין ברבבות אפרים ב, כט, י.

ואם הקלף נפל מתוך בית המזוזה, כתב בשד"ח מערכת מ, קטו, בשם חקרי לב, שמותר להחזירו. ואין זה תיקון, כי מותר להיכנס לבית שאין בו מזוזה. וכ"כ בשבט הלוי ד, קמג, וארח"ש ח, כד. ובשש"כ כ, הערה לד, הביא בשם מנחת שבת שאסור לטלטלה כמו דלת שנתפרקה בשבת. והזכיר גם את השד"ח והשאירו בצ"ע. וכ"כ להחמיר בחוט שני לו, א.

ג,יד – בריח שצריך להיכנס לחור שנסתם בעפר

כתוב בארח"ש ח, לג, שאם הסתימה מהודקת, אין היתר להסירה, משום חשש בונה ומתקן. ואם אינה מהודקת, אין התיקון שלו נחשב ממש בונה, אלא שעדיין יש בעיית מוקצה. בנוסף לכך, אסור לתקנו כדרכו. ולכן הציע לנשוף על הסתימה כדי לנקותה. או לנעוץ קיסם וללחוץ עליו ברגלו, כדוגמת צינור שעלו בו קשקשים, שמותר לתקנו כלאחר יד (שו"ע שלו, ט).

תפריט