ו,א – בנייה בכלים (הרחבה להערה 5)
ביצה כב, א: "בית שמאי סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים, ובית הלל סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים". וכן מבואר בביצה י, א; יא, ב, שבית הלל סוברים אין בניין וסתירה בכלים. וכן מבואר בשבת קכב, ב: "תנו רבנן: דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל – נוטלין, אבל לא מחזירין. ושל לול של תרנגולים – לא נוטלין ולא מחזירין. בשלמא של לול של תרנגולים – קסבר: כיון דמחברי בארעא – יש בנין בקרקע, יש סתירה בקרקע. אלא של שידה ושל תיבה ושל מגדל מאי קסבר? אי קסבר יש בנין בכלים – יש סתירה בכלים, ואי אין סתירה בכלים אין בנין בכלים! (ואיך אמרו נוטלין ולא מחזירין)… אמר רבא: קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, וגזירה שמא יתקע" (ולכן להחזיר אסור). וכן נפסק בשו"ע שח, ט.
ומתוך כך למדנו שכל מה שאמרו אין בניין וסתירה בכלים, אינו אלא בהרכבה רפויה, אבל כאשר מדובר על חיבור חזק וקבוע, יש בזה איסור תורה. ולכן אסרו חכמים להחזיר דלת לכלי, שמא יתקע אותה. וכן למדנו (שבת קב, ב): "עייל שופתא בקופינא דמרא, רב אמר: משום בונה, ושמואל אמר: משום מכה בפטיש". הרי שלרב תקיעת היתד בברזל המעדר אסורה משום בונה.
ואכן ביאר התוס' שכאשר בניית הכלי צריכה גבורה ואומנות, האיסור מהתורה. וכפי שכתב (שבת קב, ב, 'האי'): "ואע"ג דקי"ל אין בנין בכלים, אומר ר"י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות, אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע, כדאמרי' בס"פ כירה (לעיל דף מז.) גבי מטה של טרסיים, אם תקע חייב חטאת, (וכן לגבי) מחזיר קני מנורה חייב חטאת ו(כן לגבי) קרן עגולה. ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין חיזוק ואומנות, דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין…". וכך דעת רמב"ם (שבת י, יג), סמ"ג, רא"ש, טור ושו"ע שיד, א (אמנם בשיד, ז, הזכיר גם את הדעה השנייה).
ולרמב"ן, רשב"א, מאירי, ריטב"א (לשבת קב, ב), בניית כל הכלי אסורה משום בונה, אבל בונה בכלי אינו אסור משום בונה, וסיומו אסור משום מכה בפטיש. ולרש"י (שבת עד, ב) ורא"ם, גם העושה כלי מתחילתו אסור משום מכה בפטיש ולא משום בונה. וכך דעת הגר"א כמובא במ"ב שיד, ז.
נפקא מינא להלכה, אם הרכיב חלקי כלי ולא השלימו, לתוס' ולרמב"ם שסוברים שהאיסור משום בונה, עבר באיסור תורה. ולרש"י שסובר שהאיסור משום מכה בפטיש, כל זמן שלא השלים את הכלי לא עבר באיסור תורה.
ו,ב – האם יש איסור סתירה בכלים
המשמעות ההלכתית העיקרית של מחלוקת זו נוגעת לדין סותר. שכן לכל הדעות אסור לעשות כלים, או משום בונה או משום מכה בפטיש. אלא שאם האיסור משום 'מכה בפטיש', אין בסתירתו איסור. שכן איסור סותר קיים רק במקום שיש איסור בונה. נמצא שלרמב"ן ודעימיה מותר לסתור בכלי כל זמן שעוד אפשר להשתמש בו, ולרש"י ודעימיה, מותר לסתור את הכלי לגמרי, ולתוס' ולרמב"ם כל סתירה בכלי אסורה. ובשו"ע שיד, א, הזכיר רק את דעת תוס' ורמב"ם, ובסעיף ז' הזכיר את שתי הדעות, וסיכם: "ויש להתיר על ידי אינו יהודי". שהואיל ואמירה לגוי אסורה מדרבנן, הרי זה ספק דרבנן. אבל בסתם פסק כדעת התוס' והרמב"ם. ודברי הראשונים בסוגיה זו נתבארו במנו"א ח"ג כג, לב. וסוכמו בדייקנות להלכה בארח"ש ח, בהקדמה לסעיף מ'.
ועוד ישנה מחלוקת הנוגעת לסתירת כלים, אם מותר לשבור כלי לצורך המאכל שבתוכו, שלתוס' ורא"ש רק כלי ארעי (מוסתקי) מותר, ולדעת הר"ן ורא"ם מותר גם בכלי רגיל. ומחלוקת זו מובאת להלן בהרחבה להלכה יא, ואין קשר בין הדעות כאן לדעות שם.
ו,ג – כאשר דרך שימוש הכלי בהברגה – מותר
כך כתבו מ"א שיג, יב, וט"ז ז. ועיין בארח"ש בהקדמה לפרק ח' שכתב שלדעת השועה"ר שיג, כא, ההיתר מפני שרגילים להרכיבו ולפרקו בכל יום, ואם נשאר ליותר מיום, אסור מדרבנן. ולחזו"א (נ, ט) יסוד ההיתר כי הברגה זו אינה מאחדת את שני החלקים, והאיסור הוא רק כאשר ההברגה מאחדת אותם להיות כלי אחד. ועי"ש בהערות.
ונראה יותר שלא נחלקו, וזה לשון שועה"ר: "שאינן עשויין לקיום כלל רק לפותחן ולסוגרן תדיר, גם בשבת עצמה, ולא אסרו בניין ארעי וסתירתו, אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה". כלומר רק כאשר אין סיכוי שאחר שסגר בשבת יפתחנו בשבת – אסור, אבל אם יתכן שיפתח, אף שבפועל מסתבר מאוד שלא יפתח בשבת, כדוגמת מלחייה, אין איסור. ודברי החזו"א מוסיפים הסבר.
למעשה הביאו כמה וכמה דוגמאות להברגה כדרך שימוש שמותרת, ומהן: סיר לחץ, צנצנות, שרשרשת נוי המחזיקה ענק או תליון, משקפת וכלי סיפולוקס, כמובא בילקוט יוסף שיד, ו-ט. וכ"כ שם לעניין בקבוק של מים חמים לצורך גדול להפיג כאב. ועיין כה"ח שיג, עג, ומנו"א כג, מ.
ו,ד – הברגת כלי שיש בו שני חלקים
נחלקו האחרונים בכלי שיש בו שני חלקים שמתברגים זה בזה, כגון כוס שמתברגת לרגל שלה. למ"א איסורו מהתורה, ולט"ז שיג, ז, איסורו מדרבנן. והובאה מחלוקתם בשעה"צ שיג, לב. וכתב בספר 'משנת השבת' לח, הערה מט, שנראה שאם צריך חוזק ואומנות כדי לסגור או לפתוח בורג זה, לכל הדעות אסור מהתורה. ועיין במנו"א ח"ג כג, 94.
ו,ה – סטנדר הגבהתו והנמכתו
כתבתי כדעת המקילים, שהם: רשז"א, ריש"א כמובא בארח"ש ח, ס, שבט הלוי ו, לב. וכן דעת הגרע"י, ילקוט יוסף שיד, ב. ויש אוסרים, שהוא דומה להרכבת קנה של מנורה, שהואיל ואין רגילים לשנותו תדיר אסור (שבת מז, א), ועוד, שפעולת השינוי מורכבת מפירוק הברגים ואח"כ קביעת הגובה הרצוי ושוב חיזוק, והרי זו פעולת הרכבה (מנח"י ט, לח; מנו"א ח"ג כג, לט, 102).
כתב בארח"ש ח, סא, שאין לשנות את זווית המאוורר על ידי פתיחת בורג וחיזוקו, מפני שבשלב הביניים, ראש המאוורר נופל, ונמצא שכאשר מחזקו שוב הוא עושה את הכלי. וצ"ע.
