יא,א – קופסאות שימורים
משנה (שבת קמו, א): "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות (תאנים יבשות), ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי". ושם בגמרא הובאה ברייתא: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף".
אלא שנחלקו הראשונים מה התירו חכמים לשבור. לתוס' (שבת קמו, א, 'שובר'), ורא"ש (שבת כב, ו), ההיתר הוא בחבית רעועה (מוסתקי), שנשברה ודיבקו את שבריה בזפת. וכך דעת טור ושו"ע שיד, א. אבל כלי רגיל אסור מדברי חכמים לשבור לצורך המאכל שבתוכו. לעומת זאת לדעת הר"ן (סא, ב), מדובר בחבית רגילה, ואף אותה התירו לשבור בשבת לצורך המאכל שבתוכה. וכן נראה שדעת הרמב"ם (כג, ב, כפי שביארוהו כמה אחרונים, כמובא בהליכות עולם ח"ד ע' רנא), וכ"כ הגה"מ א' בשם רא"ם. וכ"כ הגר"א, והביאו במ"ב שיד, ז. וכתב בערוה"ש שיד, ז, שאפשר לסמוך בשעת הצורך על דעה זו, שכך גם דעת הרשב"א.
ונראה בפשטות שקופסאות שימורים דינם כמוסתקי, שגם לדעת התוס' והרא"ש מותר לפותחן. ונראה שעיקר החילוק בין כלי רגיל למוסתקי, שכלי רגיל נועד לשימוש חוזר ומוסתקי לשימוש חד פעמי, ואם ירצו להשתמש בו שוב, צריכים לסתום מחדש את ראשו.
וכן כתבו רבים להתיר פתיחת קופסאות שימורים שאין משתמשים בהן שימוש חוזר. כ"כ במנחת יצחק ד, פב; וכה"ח שיד, לח (אמנם כתבו שעדיף לפותחן בערב שבת). וכן התירו לפותחן רשז"א בשלחן שלמה שיד, ה; הרב עובדיה בהליכות עולם ח"ד עמ' רנ. וכן הורה הרב אליהו (גליון קול צופייך 291) לעניין קופסאות שימורים שאינן גדולות מאוד. וכ"כ באור לציון א, כד-כו, לעניין קופסאות שימורים, אלא שכתב שלא יפתח את הקופסא לגמרי, כדי שלא יהיה פתח יפה (ונראה שבפועל אין שם פתח יפה, כי מקום הפתיחה עלול לחתוך את היד). וכ"כ להתיר הרב חיים כסאר (שו"ת החיים והשלום נה, ב); ואשמרה שבת (ח"א א, טז, עמ' מ); ושו"ת דברי בניהו (ט, סט).
יא,ב – שתי הסיבות לחומרת החזו"א והתשובות לכך
אלא שהחזו"א (נא, א-יא) החמיר בזה וכתב: "יש לאסור משום גזירה דלמא יכוין לשם פתח… והרבה בני אדם דעתם על הקופסא לשמש בה להניח בה בורית או מסמרים וכיוצא בו… ואפשר דאף בדעתו לזורקה אין מתחשבים עם כוונתו, דלא מצינו היתר שבירה אלא ביש לחבית פתח, אבל גשם חלול בפנים וסתום מכל צד כל שעושה לו פתח חשיב בניין". ונמשכו אחריו עוד אחרונים.
ובסיכום דבריו יש שתי טענות: א, שהקופסא ראויה לשימוש חוזר, ב, שגוף מתכת סתום שנפתח נעשה בפתיחתו כלי, וממילא אין כאן מקלקל אלא מתקן. ויש אומרים על טענתו הראשונה, כי היתה מוצדקת בימיו, אבל כיום אין רגילים בזה. וכפי שכתבו כמה וכמה אחרונים, שהיום היה החזו"א מתיר זאת (אול"צ א, כד; הרב אליהו; אשמרה שבת ח"א א, טז). אמנם מהחזו"א עצמו (נא, יא) עולה שגם היום היה מחמיר, מפני שגם היום אחר פתיחת הקופסא עוד משהים בה מאכלים למשך כמה ימים, נמצא שהיא ראויה לכלי. וכ"כ במנחת איש יז, הערה 1. אולם דברים אלו דחויים (כמובא בהערה 6), שכן התירו חכמים לשבור חבית ולקרוע חותלות, ולא היו מרוקנים אותם מיד לאחר פתיחתם, שאם היה צריך לרוקנם מיד, היו צריכים חכמים להורות על כך במפורש. אלא די היה בכך שהם מוסתקי (לתוס' ורא"ש), היינו שאין משתמשים בהם שימוש חוזר אחר גמר המאכלים שבתוכם, שעל ידי כך לא נחשבו כלים, ופעולת הפתיחה נחשבת כפיצוח אגוזים וכיוצא בזה, וכפי שכתב הכלבו והובא בב"י שיד, ח.
ועל טענתו השנייה אפשר להשיב, שאיך אפשר לומר שלא היתה נחשבת כלי לפני פתיחתה, והלא בפועל שימשה ככלי, שאחסנו בה מאכלים. אלא שזהו כלי ארעי, שנועד לשימוש חד פעמי, ולכן פעם אחת סתמוה ופעם אחת פתחוה. וכיוצא בזה כתב בתהלה לדוד שיד, ב, כמובא בשש"כ ט, הערה כב. וכ"כ באשמרה שבת (ח"א א, טו) עפ"י המגילת ספר.
עוד יש לצרף את דברי המגיד משנה (יב, ב) על תיקון כלי, שכל שאינו מתכוון לעשות כלי, אין לאוסרו משום פסיק רישא. וכ"כ ב"י ומ"א בסי' שיח, כמובא ביחו"ד ב, מב, ודבר יהושע ב, מה.
יא,ג – האם כדאי לנקוב חור בתחתית הקופסא
הציע בשש"כ ט, ג, לפתור את חשש החזו"א על ידי ניקוב הכלי בצידו או בתחתיתו, כך שבעת פתיחת הקופסא לא תוכל להיחשב כלי. וכך דעת מנחת יצחק ד, פב (לג-לח) אליבא דהחזו"א. אולם לדעת התהילה לדוד יש בזה איסור דרבנן, כי הוא מקלקל כלי בחינם. וכיוצא בזה כתבו אשמרה שבת, מנו"א (ח"ג כד, 16). ואף לחזו"א יש אומרים שעצה זו לא תועיל, וכפי שמובא בשם הר"ן קרליץ בארח"ש (יב, הערה ח), שגם עשיית נקב זה אסורה. וכ"כ במנחת איש יז, ג, שבכל אופן אין היתר לפתוח קופסאות שימורים בשבת.
ולמעשה נראה להתיר פתיחת הקופסא בלא ניקוב נוסף. מה עוד, שאם ינקב נקב קטן, יכנס לחשש ברירת הנוזלים מהמאכלים שבכלי (עיין בהרחבות לבורר יא, יג, ג, שבשש"כ ט, הערה יח, ביאר שאין בזה בורר, כי אינו מתכוון לכך ובנקיבתו הוא מתכוון לדבר אחר לגמרי. ע"כ. אבל אם הוא מעוניין בהוצאת הנוזלים, יש בזה איסור).
ובאול"צ א, כו, כתב שלא יפתח את כל המכסה של קופסת השימורים, כדי שלא יעשה אותו פתח יפה. ובילקוט יוסף שיד, סוף הערה כה, כתב בשם אביו שמצד הדין אפשר להוציא את כל המכסה, ורק מלכתחילה טוב להחמיר. ע"כ. ולענ"ד, גם כאשר מסיר את כל המכסה אינו פתח יפה, ומי שישתמש בו בלא זהירות עלול להיחתך בידו. ועוד יש צד של חסרון בהשארת המכסה, שכן לפעמים מכסים בו את מה שנותר בקופסא. ואע"פ כן נלענ"ד שעדיף לחתוך את מה שהכרחי ולא יותר. אבל כיוון שאין הכרח לצד מסוים, ואפילו איסור עשיית נקב יפה אם הוא רק בשביל להוציא – אסור מדרבנן בלבד, וספיקא דרבנן להקל, לא כתבתי עניין זה בהלכה.
