ו – סבון אסלה שיש בו צבע (הערה 4)

פורסם בקטגוריה הלכה ה - מלאכת צובע. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/plus/01-18-05-06/

הרחבת ההערה: המחלוקת תלויה בכמה צדדים. א) האם יש איסור צביעה במים: לפמ"ג ומ"ב שכ, נו, אסור. אמנם כיוון שאינם נצבעים לזמן ארוך האיסור דרבנן. וי"א שמותר, כי הצבע אינו נתפס באופן שראוי לצבוע בו דברים אחרים (אור לציון א, כט), או כי המים נחשבים משקים ואין בהם צביעה, כדין אין צביעה באוכלים (ציץ אליעזר יד, מז. כעין זה כתב בחכ"צ צב, שדבר שראוי לאכילה או שתייה אין בו צביעה. ומים כעקרון ראויים לשתייה). ובשלחן שלמה שכ, לא, ג וקניין תורה ח"ב, סז, ו, דחו דברי המתירים.

ב) גם אם יש בזה איסור צביעה, כתב בהליכות עולם ח"ד עמ' רפו, שהואיל והוצאת הצבע נעשית בעקיפין על ידי הורדת המים, ואף המים יורדים על ידי הסרת המחסום ולא על ידי שפיכתם, הרי מדובר בגרמא שאסור מדרבנן, ומכיוון שהמים נצבעים רק לזמן מסוים, הרי מדובר בפסיק רישא בשני דרבנן שמותר. לעומתו, בשלחן שלמה שכ, לא, ג וארחות שבת טו, סד, והערה צב ביארו, שאף שהמים יורדים על ידי הסרת מחסום, הם נחשבים כנופלים מכוח ידו ממש, ואין זה נחשב גרמא. וכך נראה.

ג) עוד נחלקו במציאות, מה כוונת הסבון הזה, האם לתת צבע או לחיטוי. לציץ אליעזר יד, מז, עיקר המטרה לחיטוי, וכ"כ מנחת איש יד, טז, 31 (בשם הרב קרליץ). ואילו באז נדברו יב, יג, וארח"ש טו, סד, סוברים שהצבע הוא מרכזי. ולרשז"א (בשלחן שלמה שמ, לא, ג), אף אם כוונת בעל הבית לחיטוי, מי יערוב לנו שכל בני הבית אינם נהנים מזה.

המחמירים הם: שולחן שלמה שכ, לא, ג; מנו"א ח"ג יג, ד, 9. וכ"כ ארח"ש טו, סד, והוסיף שמי ששכח להוציאו לפני שבת, יסיר אותו ברגלו מפני שהוא מוקצה.

והמקילים: ציץ אליעזר יד, מז; אור לציון א, כט; הליכות עולם ח"ד ע' רפו.

למעשה, נכון שהמעוניין בצביעת המים יחמיר, הואיל ואחד מן הטעמים המרכזיים להיתר הוא, מפני שהצבע אינו חשוב.

פורסם בקטגוריה הלכה ה - מלאכת צובע. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן