ט,א – האיסור רק כאשר מינכר מילתא
האיסור ללכת לראות דבר כדי להתכונן לביצוע מלאכה בימות החול הוא רק כאשר ניכר שזו כוונתו, אבל כשאין ניכר, הרי זה בכלל הרהור בעסקיו שאין בו איסור. וכ"כ מ"א שו, א, ומ"ב א; שו"ע שז, ט, מ"ב מ. ואמנם בח"א ס, ב, החמיר גם כשאינו ניכר, וכתב בנשמ"א ס, א, שדעת הרמב"ם וסמ"ג שגם כאשר אין ניכר שהוא מתכוון לתכנן את מלאכתו אסור. ובבאו"ה שו, א, 'שמעיין', כתב שאין מוכח כך מדבריהם. ואף אם דעתם לחומרא, מ"מ גם הח"א מודה שלדעת רמב"ן, רשב"א וריטב"א, מותר. וכן כתב הר"ן וכך משמע מרש"י. והלכה כרוב הראשונים, ובמיוחד שהם מקילים והדין דרבנן. ובבאו"ה שם 'וכן', הביא את דברי המ"א שז, יג, שכאשר הוא מחשיך על התחום, גם כשאין ניכר שהוא עושה זאת לצורך מלאכה, הדבר אסור. אבל כתב בבאו"ה שלדעת הרבה אחרונים, האיסור להחשיך על התחום נאמר בסתם, כי בדרך כלל ניכר שהוא עושה זאת לצורך מלאכת חול. ע"כ. אבל אם לא היה ניכר, משמע שמותר. ועיין בסיכום ההלכות בשש"כ כט, ח-יג, ילקוט יוסף שבת ח"ב עמ' קטו-קיט.
ט,ב – שמירה
מותר לאדם לשמור על רכושו בשבת, ואין זה עובדין דחול, משום שאינו עוסק בהרווחת ממון או בדבר שמסייע לכך אלא רק שומר על מה שכבר בידו (רמב"ם כד, ח). ולא זו בלבד אלא שמותר לאדם לומר לחבירו, שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור פרות שבתחומי (שו"ע שז, י). ואין זה נחשב כשכירת שומר.
ט,ג – להחשיך עבור דבר מותר ולעשות גם דבר אסור
כתב בשו"ע שז, ח: "אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשומרם… ואם לא כיוון להחשיך אלא לשומרם, יכול אף להביאם". מ"ב לח: "היינו אפילו אם הם מחוברים וצריך לתלשם מבערב, כיוון שעיקר כוונתו בהחשכה היה בתחילה רק בשביל השמירה". ויסוד הדבר מבואר בגמרא קנ, ב.
ט,ד – ישיבה בתחנת אוטובוס
אסור לאדם להמתין בתחנת האוטובוס כדי לעלות עליו בצאת השבת, והאיסור הוא גם כאשר התחנה באמצע התחום, הואיל וניכר שהוא עושה זאת לצורך חול. אבל אם אין ניכר, כגון שיורדים גשמים ונכנס לתחנה כדי להתגונן מהם, מותר. ולא יעיין בלוח הזמנים, כי אז ניכרת כוונתו לנסוע במוצ"ש (שש"כ כט, הלכות ט, יא, והערה כה). וכן כאשר נראה שהוא יושב בתחנה כדי לנוח או כדי להמתין לחבירו – מותר. ועיין בילקוט יוסף שו, ג, ומנו"א (ח"א י, ג). והכל תלוי בצורה שבה הדבר נראה.
