ג,א – מצילים גם כשלא ישמור שבתות
כתב בבאו"ה שכט, ד, 'אלא', ראיה שמצילים נפש גם כאשר ברור שלא ישמור מצוות. שאמרו בכתובות טו, ב, שאם תינוק נמצא בעיר שרובה נוכרים, דינו כגוי לעניין המצוות, שהולכים אחר הרוב. ע"כ. וכן מובא ביומא פד, ב. ואמר שמואל (יומא פה, א) שלעניין הצלה אין הולכים אחר הרוב ומחללים עליו שבת כדי להצילו.
ומכל מקום זה ההסבר לכך שאין מצילים גוי, שחובת שמירת השבת עצומה, והמחלל חייב סקילה, אלא שלמען הצלת יהודים, נצטווינו לחלל שבת, שעל ידי כך ישמרו שבתות הרבה, וכפי שאמרו בע"ז כו, א: "דידן דמינטרי שבתא מחללינן עלייהו". אמנם ההסבר השורשי הוא, שמפני שישראל נצטוו על השבתות, שהם שומרים ומקיימים את השבתות, מעלתם מעל מעלת השבת, ולכן השבת נדחית השבת כדי לקיים חייהם (כדברי אור החיים שהובאו כאן לעיל א, א).
ג,ב – הצלת עובר
עירובין ז, א; שו"ע של, ה, היושבת על המשבר ומתה, מביאים סכין ברשות הרבים כדי לחתוך את בטנה שאולי ימצא הוולד חי. ואם עדיין אינו עומד לצאת, כתב הרמב"ן בתורת האדם שישנה מחלוקת אם מחללים שבת כדי להציל עובר. ולבה"ג מצילים אפילו אם העובר לא הגיע לארבעים יום. והרא"ש (יומא ח, יג) סיכם את המחלוקת, וכתב שאין בה נפקא מינה, משום שבכל מקרה של הפלה יש סכנה לאם. ובבאו"ה של, ז, סוד"ה 'או', נטה לדעת בה"ג, שגם הריטב"א (נדה מד, ב, 'דכתיב') הכריע כמותו. ע"כ. וכן משמע מרמב"ן ורשב"א. וכ"כ בציץ אליעזר יא, מג, למעשה. אמנם מ"א של, טו, ונו"ב חו"מ נט, אוסרים חילול שבת על עובר. ובשעה"צ תריז, א, הסתפק אם מחללקים שבת על עובר בן פחות מ-40 יום. אלא שעפ"י הרמב"ן, שביאר שמחללים על העובר שבת, כדי שישמור אח"כ שבתות הרבה, אפשר להסיק שמחללים שבת גם על עובר שלא הגיע ל-40 יום. וכ"כ בשש"כ לו, ב. ועיין בנשמת אברהם לשו"ע או"ח של, ז.
אבל אין מחללים שבת על הצלת עוברון שבמעבדה שעומדים להכניסו לרחם, שכל זמן שעוד לא הושרש ברחם, אינו נחשב חי. וכ"כ בשבט הלוי ה, מז.
ג,ג – נולד לשמונה
בגמרא שבת קלה, א, מבואר שוולד שנולד לשמונה חדשי עיבור בוודאי לא יחיה, ולכן אין מחללים עליו שבת. "תנו רבנן: בן שבעה (חודשים) מחללין עליו את השבת, ובן שמונה אין מחללין עליו את השבת, ספק בן שבעה ספק בן שמנה – אין מחללין עליו את השבת. בן שמנה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו". וכתבו התוס' והרא"ש, שאם גמרו שערו וציפורניו, אפילו ידוע שהוא בן שמונה – מטלטלים אותו ומלים אותו בשבת. וכ"כ בשו"ע של, ז-ח.
אולם כתבו אחרוני זמנינו, שגם אם נולד לשמונה ולא נגמרו שערותיו וציפורניו, כל שבפועל יש לו סיכוי לחיות – מחללים עליו שבת. וכתב החזו"א יו"ד קנה, ב, שכמדומה שנשתנה הטבע וגם בני שמונה חיים. ובמנחת יצחק ד, קכג; מנחת שלמה סו"ס לה; לוית חן צו, הקילו מפני שיפור הרפואה והמצאת האינקובטור, שמצליחים להחיות בני שמונה. ובשש"כ לו, יב, כתב שמחללים שבת על כל ילוד שיש לו סיכוי לחיות, ואפילו לפני שבעה.
אבל אם אין סיכוי שהילוד יחיה, הרי דינו כדין נולד לשמונה, שאין מחללים עליו שבת, ואף שעל ידי חילול שבת אפשר להאריך את חייו בזמן מה, אין חיי שעה שלו חשובים. וכן מובא בשש"כ לו, הערה כו, בשם רשז"א. אמנם בנשמת אברהם מובא בשם רשז"א, שבבית חולים צריך לעשות את כל מה שההוראות הרפואיות מורות, שאם יקלו בשבת באותם הילודים שאין להם סיכוי לחיות, עלולים להקל ולזלזל בתינוק אחר שיש לו סיכוי לחיות.
ג,ד – חילול שבת עבור הצלת גוי
עיין בע"ז כו, א, שאין מחללים שבת עבור יולדת גויה, ואין חוששים לאיבה, משום שיכולים לומר, "דידן דמינטרי שבתא מחללינן עלייהו". וכ"כ בשו"ע של, ב, שאין מחללים שבת עבור יולדת גויה. ובתוס' ע"ז שם ביארו שגם אם היינו חוששים לאיבה, ההיתר היה רק באיסורים דרבנן. ובמ"ב של, ח, לימד זכות על העושים מלאכה דרבנן עבור גויים משום איבה, אבל מחה ביד העושים מלאכות מהתורה. ובתוספת שבת של, ה, התיר לעבור על דרבנן. וכ"כ החת"ס יו"ד קלא, ובסוף דבריו כתב, שכאשר האיבה כרוכה בסכנת נפשות, יש להתיר אף מלאכה דאורייתא. וכך נראה משו"ת דברי חיים או"ח ב, כה. וכך כתבו אחרוני זמנינו, שמניעת עזרה מגוי כרוכה כיום בסכנת נפשות של רבים, שעל ידי כלי התקשורת כל אירוע כזה יכול להתפרסם בכל העולם. וכ"כ אג"מ או"ח ד, עט (ותמה על המ"ב); רשז"א (שש"כ מ, הערה מז; נשמת אברהם של, ב); ציץ אליעזר ח"ח טו, ו; ח"ט יז, א; הרבי מקלויזנבורג כמובא במכתב שם; יבי"א ח, לח. ואמנם כולם הורו להשתדל ליצור מצב שגוי יטפל בגוי בשבת.
עוד סברה להתיר, שלדעת מהרי"ק קלז, מלאכה כזו, שתכליתה אינה להציל את הגוי שלפנינו אלא למנוע איבה, נחשבת מלאכה שאינה צריכה לגופה, וממילא אסורה לדעת רוה"פ מדרבנן. ואמנם אין סברת המהרי"ק מוסכמת על הכל (עיין יבי"א ח, לח). ומ"מ לפי מהרי"ק צריך היהודי שמחלל שבת עבור הגוי, שלא לקבל שכר על כך, כדי שתהיה מלאכתו משאצל"ג. ובשש"כ מ, יז; וארח"ש כ, יג, לא רצו לכתוב במפורש את ההיתר, ורק בהערות כתבוהו. ונראה יותר לכתוב כפי שכתבתי.
עוד הוספתי סברה, שיש כעין הסכם הדדי בין אומות העולם שמצילים אלו את אלו, ואם אנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנחנו צריכים להתחייב להציל אותם. הרי שהצלת הגוי היא לצורך הצלת יהודי ודוחה שבת. ואמנם בעבר לא היה שייך לדבר על סיכום כזה מכמה צדדים: א' העם היהודי חי במסגרת של יחידים או קבוצות שהארגון שלהם אינו חזק ואין אפשרות לסכם עמו דבר. ב' התקשורת היתה רופפת וקשה היה לסכם דבר כזה בין עמים ולבדוק את קיומו. ג' הרפואה היתה יותר מסופקת ויותר קשורה לאמונות דתיות, ולכן היה ניתן ביתר קלות להבין שיש אנשים שדתם אינה מאפשרת להם לרפא בשבת, והיו קרובים להאמין שאם יעברו על מצוות דתם וירפאו, יענשו על כך המרפא והחולה.
והרב רבינוביץ' במלומדי מלחמה עמ' 145 הביא את דברי הרמב"ן (הוספות למצוות עשה טו) שמצווה להציל גר תושב, ופיקוח נפש שלו דוחה שבת. וכן דעת תשב"ץ (זוהר הרקיע אזהרות לט). ולדעת מהרי"ץ חיות (מאמר תפארת ישראל), הגויים ההגונים דינם כדין גר תושב, למרות שמשתפים דבר אחר בעבודתם. ורמ"ד פלאצקי בספר חמדת ישראל כתב, שאינם צריכים קבלה בפני בית דין, ולכן מצווה כיום להצילם בשבת. ע"כ. אמנם הגר"א לא קיבל את דברי הרמב"ן, ורבים לא קיבלו את דברי מהרי"ץ חיות. ומ"מ גם למקילים יש להיזהר שלא להחיל סברה זו על סתם גויים, וכבר היו שטעו לכלול את רוב בני העם הגרמני המנומס בכלל גרים ותושבים. אלא רק על גוי שמחויב באופן רציני לקיום שבע מצוות בני נח, מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל, אפשר לומר את דעת הרמב"ן ודעימיה.
כתב חת"ס חו"מ סו"ס קצד, שהיוצא לרפא גוי אינו חוזר, מפני שהוא יוצא כדי למנוע סכנה מעצמו, ולכן אין חשש שיתרשל. וכך הורה למעשה רשז"א (שש"כ מ, הערה מז).
ג,ה – מחללי שבתות
כתב בפמ"ג שכח משב"ז ו, שאין לחלל שבת על הצלת יהודי שמחלל שבת. ובמ"ב שכט, ט, התיר לחלל שבת עבור מומר לתיאבון ואסר לחלל שבת עבור מומר להכעיס. אמנם כמה מגדולי האחרונים התייחסו לכלל החילוניים של היום כמי שאנוסים אצל יצרם, כי רוח הזמן חזקה להשפיע עליהם לרעה. וכ"כ בשו"ת בנין ציון החדשות כג; מלמד להועיל או"ח כט; מרן הרב קוק באגרות ראיה ח"א עמ' קע-קעא. ועיין חזו"א יו"ד ב, טז וכח.
ומהסברה שכתבתי להציל כיום גויים, אפשר ללמוד ק"ו להתיר לטפל במחללי שבתות להכעיס. שאף אם לא נחשוש לאיבה שתגרום לסכנת נפשות, מ"מ יש לחשוש שאם לא יצילום תיגרם התרשלות בהצלת שומרי מצוות.
מחללים שבת להציל מתאבד (ציץ אליעזר ח"ח טו, ד. הליכות עולם ח"ד תצוה יב).
