ו,א – דרכי הנסיעה ברכב
עיין בשש"כ מ, סג-עג, שכתב על דרכי השינוי בנסיעה, והרחיב בפרטים שלא ניתן כמעט לבצעם כדי למעט באיסור. למשל, להשתדל שלא לעצור בלא הכרח, ולאותת ביד. ואף שטוב לפרט את דרגות האיסור, מ"מ לא הדגיש מספיק שכך נכון לנהוג לכתחילה רק כאשר אפשר, ובתנאי שאין מזה שום הכבדה ושום עיכוב, וכמובן שום סכנה. ואכן בנשמת אברהם רעח, ד, 37, כתב ששמע מרשז"א, שיש לנסוע בלא שום שינוי, שהשינוי עלול לגרום לסיכון ועיכוב. וכמדומה שדברי רשז"א נאמרו כתגובה להרחבות והדקדוקים המופרזים שבשש"כ. ובמהדורה החדשה של שש"כ מ, סא, תיקן וכתב: "ההוראות האמורות להלן על זהירות בהלכות שבת בעת הנסיעה אינן אמורות אלא בנהג מנוסה שכבר התנסה בנסיעה באופן זה בימות החול. אבל נהג שאינו מנוסה בזה די הצורך, ויש לחשוש שאם יתן אל לבו לחשוב בנסיעה על דקדוקים בהלכות שבת הוא עלול לסכן חיי אדם, יש להזהירו שיתן אל לבו לחשוב אך ורק על הצלת החולה שבסכנה, והנסיעה תהיה ללא שום שינוי מכפי שהוא רגיל בימות החול…".
עוד ראיתי בספר 'בי מלכים ימלוכו' עמ' תעח, שקיבל מכתב מרשז"א, שהעיר על מה שכתב ב'תורת היולדת' יג, ב, שיש להעדיף לנסוע לבית החולים בעגלה מנסיעה במכונית, והעיר שאין להחמיר ליולדת, "ויותר רצוי שתסע במכונית ולהקדים להיות במקום הלידה".
אמנם נהגי אמבולנסים, שרגילים בנסיעות, טוב שילמדו כיצד למעט באיסורים, בהוצאת הדברים המיותרים מהמכונית וכיוצא בזה.
וכן מי שיודע שאולי יסע בשבת, נכון שיזיז לפני שבת את המתג של המנורה הפנימית, כדי שלא תידלק ותכבה על ידי פתיחת וסגירת הדלת (נשמת אברהם רעח, ד, 35).
ו,ב – הזמנת נהג גוי ואמבולנס עם נהג יהודי
כתב בנשמת אברהם רעח, ד, 20 ו-33, שעדיף להזמין נהג גוי, כי יש בזה פחות איסורים. ומותר לעשות זאת גם אם הכוונה שיחזיר אותו אח"כ. ויש להוסיף שצריך להבהיר לסובבים שבשעת הצורך מותר לנסוע עם נהג יהודי.
וכתב בשש"כ מ, פד, עפ"י רשז"א, וכן מובא בנשמת אברהם רעח, ד, 32, שמותר להתקשר לאמבולנס או מונית עם נהג יהודי, למרות שיכול היה לבקש משכן להסיעו, ואז היה ממעט בנסיעה, וזאת משום שאינו חייב להטריד שכן ולנתקו מביתו או להעירו כדי למעט בחילול שבת.
ו,ג – אמבולנס או רכב פרטי – לפי בחירת החולה
יש שדנו מה עדיף – להזמין אמבולנס או לנסוע ברכב פרטי. ויש צדדים לכאן ולכאן, שבהזמנת אמבולנס מוסיפים בנסיעה, ומנגד יש שם חובש מקצועי. מצד אחד, פעמים שהנהג רושם דברים מיותרים, ומאידך, הוא יכול לחזור מה שאין כן נהג פרטי. ולמעשה החולה ומלוויו יבחרו בדרך הנוחה להם.
ו,ד – מה אפשר לקחת בנסיעה ואיך לטלטל אותו
חפצים חיונים לצורך היולדת, שיש בהם צורך הקשור לפיקוח נפש, מותר להוציאם כדרכם. למשל, מסמכים. ואם יש זמן, עדיף להוציאם בשינוי. חפצים חשובים אבל אינם הכרחיים לפיקוח נפש, כגון בגדים (שלא בעת לבישתם) או סידור ואוכל, מותר להוציא בשינוי ובכרמלית, שאז הוא שבות דשבות לצורך מצווה או לצורך גדול. וסתם רחובות שלנו הם כרמלית, א' לדעת הפוסקים שאין בהם שישים ריבוא, ב' שעל ידי הבתים העומד מרובה על הפרוץ, עיין לעיל כא, ט, 9.
ויש להוסיף, שנחלקו הראשונים אם יש איסור תורה במעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים בלא לעמוד באמצע. ובשש"כ ל, הערה קלד, כתב בשם רשז"א, שהעיקר להלכה שהאיסור דרבנן, וכפי שכתב בשועה"ר שמז, ט. ע"כ. וכמובא להלן כא, 3. ואם כן כשהולכים ברציפות מהבית עד לתוך המכונית, ויש במכונית גובה י"ט ורוחב ד"ט, האיסור הוא דרבנן בלבד. וכ"כ בארח"ש כ, פה, ובהערה קכו, עפ"י חזו"א קג, יט. ומ"מ גם אילו לא היה בה גובה י"ט, יש לומר שהיא כרמלית, שאינה בטלה לרשות הרבים, ואם יוליך אליה בהליכה רצופה דברים בשינוי, יהיה שבות דשבות. ע"כ מארח"ש. וכ"כ בתורת היולדת יד, ג, שמותר להביא מזון בשינוי והליכה רצופה מהבית לתוך המכונית דרך כרמלית. ויוכל להביא גם ספר ללמוד תורה. (ועיין שם בפרק טז על הוצאת חפצים שונים לצורך החולה והמלווה, ושם בהערה ד בעמ' קלד ואילך. ובפרק יז על הוצאת חפצים מיותרים מהמכונית).
ו,ה – האם אפשר לקחת דברי מוקצה
לגבי מוקצה כתבתי ככלל שאין לקחת, ואף שיש בזה צורך למוצאי שבת, והיה אפשר לומר שיקח אותו בשינוי, ויהיה שבות דשבות לצורך מצווה או במקום הפסד. אולם מנגד כיוון שהוא מוקצה הרי שיש בזה גם איסור הכנה משבת לחול, ולכן יש לאסור. אמנם כשיש צורך גדול מאוד אפשר להתיר לקחתו בשינוי (וכן למדנו לעניין הכנה משבת לחול לעיל כב, טז).
ואם דברי המוקצה נמצאים בתוך תיק נצרך, מותר לקחת את התיק וכדרך אגב גם את המוקצה שמונח בתיק. ולכאורה דברי המוקצה, כסף וטלפון, שווים יותר, ואזי התיק נחשב בסיס לדבר האסור. אלא שיש אומרים שהולכים לפי הנחיצות של הדברים עתה, בשבת, ובשבת הם פחות חשובים. וכ"כ בשש"כ כ, נז, והערה רלא, וכמו שכתב בח"א שהחלה חשובה בשבת יותר מהמנורה, ולכן השולחן אינו בסיס לדבר האסור. ואמנם רשז"א (שלחן שלמה שי, כג, ג) סבור שהולכים אחר מה שנחשב בדרך כלל, וכמובא בארח"ש יט, הערה תיד. ובחוט שני (ח"ג עמ' קעה סי' עה) כתב שלמ"א רעט, ה, הולכים אחר החשיבות באותה שעה, ולגר"א (מעשה רב הל' שבת קיג) הולכים אחר החשיבות בדרך כלל, ולכן הנחת החלות על השולחן לא מועילה. וי"א שאמנם לגבי השולחן, שנועד לאוכל, החלה יותר חשובה והיא העיקר, אבל בדרך כלל הולכים אחר החשיבות המקובלת, וכ"כ בשבט הלוי ח, נב. ובכל אופן לעניין חולה, אפשר לסמוך על המקילים.
ועיין כב, טז, שבשעת הדחק, למניעת הפסד גדול, התירו הכנה משבת לחול. וכפי שכתבתי לעיל כשיש צורך גדול מאוד, כגון שידוע להם שלא יקבלו עזרה מאחרים במוצאי שבת, יוכלו להכניס לתיק בשינוי דברי מוקצה, ככסף וטלפון נייד. (יש לציין לגבי טלפון נייד, יש אומרים שאינו מוקצה כי יש בו שעון, עיין לעיל בהרחבות פכ"ג ח, ב).
ו,ו – מקורות להיתר כיבוי הרכב אחר ההגעה לבית חולים
בשש"כ מ, עב, היקל עפ"י רשז"א בשעת הצורך לכבות את הרכב, משום שהקילו באיסורי דרבנן כדי שלא יתרשלו בעתיד מלהציל, וכיבוי הפנסים אסור מדרבנן. ובכיבוי המנוע אין גם איסור דרבנן, משום שהוא רק מונע את היצירה החדשה של האש (הערות קמו, קנג). ובעצם הכיבויים הללו הם 'שבות דשבות', ואם כן גם שלא משום סופם אפשר להתירם במקום הפסד. והרב נויבירט התיר לכבות את המכונית בשינוי גם כאשר הכיבוי גורם להדלקת נורות (נשמת אברהם רעח, ד, 24 ו-28, ולא כפי שכתב בשש"כ מ, עב). ואף שלכאורה זה שבות אחד, שהוא גורם להדלקת הנורות בשינוי, אפשר להתיר משום סופן. וכן הורה הרב אליהו. וכיוצא בזה כתב בילקוט יוסף של, ח. ובאמת גם זה 'שבות דשבות', הואיל ואינו מכוון להדליק את הנורות וגם אינו מעוניין בהדלקתן.
