הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ז – בחירת בית חולים ורופא לנסוע אליו

ז,א – הסוברים שמותר להאריך נסיעה על פי בקשת החולה

גם כאשר מבחינה רפואית הרופא שגר רחוק אינו נחשב טוב יותר, לדעת ציץ אליעזר יג, נה-נו, מותר לחלל שבת כדי להביאו או כדי לנסוע אליו. וראייתו ממשנה נדרים (לח, ב): "המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו, עומד אבל לא יושב, ומרפאו רפואת הנפש אבל לא רפואת ממון". ומבואר בגמ' מא, ב, שרפואת הנפש היינו רפואת גופו, ורפואת ממון היינו רפואת בהמתו. ובירושלמי נדרים פ"ד ה"ב, שאלו מדוע לא התירו לו לרפא בהמה, הרי זו מצווה של השבת אבדה. ומשיבים שיש שם רופא אחר. ואם כן שאלו מדוע שלא ירפא הרופא האחר גם את האדם, ועונים: "לא מכל אדם זוכה להתרפות". וכן נפסק בשו"ע יו"ד שלו, א: "נתנה תורה רשות לרופא לרפאות ומצווה היא ובכלל פיקוח נפש הוא, ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות". הרי שיכול החולה לבחור את הרופא שלו. וכן למדנו בבבלי ע"ז נה, א: "יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני". הרי שיש רופא מסוים שיכול לרפאותם. ועפ"י זה התיר בשבות יעקב יו"ד א, פו, לאבל שהוא רופא, לרפא חולים, כי אולי רק הוא יכול לרפאם. ועפ"י זה התיר הציץ אליעזר לחולה או למשפחתו להזמין רופא שגר רחוק, והרופא צריך לנסוע אליהם ולחלל שבת למרות שיש שם רופא קרוב.

וכיוצא בזה כתב בשש"כ לב, לח, שלכתחילה יש לקרוא לרופא הקרוב. ואם לדעת החולה הרחוק יתמסר אליו יותר, מותר לקרוא לו תוך חילול שבת מהתורה. אבל אסור לקרוא לו מטעמים כספיים, כגון שהוא קרוב משפחה או שהוא עובד בקופת החולים שלו.

וכיוצא בזה כתב באגרות משה או"ח א, קלא, בתוך עיסוקו בנושא אחר, שאם מזמינים רופא מסוים בשבת, מותר לו לנסוע למרות שיש שם רופא אחר. וכ"כ בילקוט יוסף שכח, קיג בסוף ההערה בעמ' רטז. וכ"כ בארח"ש כ, כט-ל, לגבי רופא ובית חולים. וכ"כ שם כ, פח, לגבי יולדת.

ויוצאת מזה גם חומרה נוראה לרופא, שאם מבקשים דווקא אותו, אינו יכול להשתמט, כי אולי רק הוא יזכה לרפא. ולכאורה עליו להיענות לקוראיו בכל שעות היממה. אמנם אפשר להשיב שהוא חייב להקפיד לאכול ולישון כדי להיות רגוע ולטפל בחוליו כהלכה, אבל מעבר לכך, עליו להיענות לקוראיו בכל שעה. וראיתי בנשמת אברהם יו"ד שלו, שהביא מדברים שכתב ריש"א, שאם יש שם רופאים אחרים שהחולה יכול להשיגם, והמקרה אינו מסוכן ודחוף, הרופא רשאי שלא לקבל את החולה בעת שהוא עסוק במנוחתו ואכילתו. ע"כ. ועיין עוד בתשובת מהרש"ם ב, רי, עד כמה רב צריך להיענות לשואלים אותו, גם בהיותו אוכל וישן.

ז,ב – שיש ללכת לפי השיקול הרפואי המקובל

וצריך עיון גדול בכל זה, כי אנו מוצאים אנשים רבים שנוהגים בהיסטריה, ועל סמך דעות קדומות ושמועות שונות מחליטים כי רופא זה טוב מחבירו, ופונים דווקא אליו, והאם על סמך זה צריך לחלל שבת. ובמיוחד שהרפואה מאת ה', והרופא הוא שליח, ומי יודע, אולי דווקא הרופא הקרוב זומן להם לרפואתם. (ואולי הרופא עצמו חייב להיענות, ולכן התירו בנדרים, אבל לא ברור שיש לחלל שבת עבור דעתו של החולה כשהיא אינה נתמכת בעמדה הרפואית). ואולי אפשר לומר, שבעבר, שהרפואה היתה תלויה יותר בהשערה, היה הבדל משמעותי בין רופא לרופא, ולכל רופא אכן היו יתרונות מובהקים משלו, ולא כל רופא התאים לכל אדם. אבל כיום הרפואה תלויה פחות בהשערה, ורוב הטיפולים שגרתיים, ומדוע שיהיה מותר לחלל שבת עבור רופא שיעניק את אותו הטיפול. ומצאתי שכ"כ הרח"פ שיינברג למעשה, שבמצב רגיל צריך לסמוך על בית החולים הקרוב וכן על הרופא הקרוב (תורת היולדת ז, הערה ד). וכן נראה למעשה.

ובתורת היולדת (ז, סוף הערה ד) נטה להיענות לבקשת היולדת, כדי ליישב את דעתה, אלא שסייג דבריו, בתנאי שרצונה מפני ששם יטפלו בה באופן מקצועי יותר, ולא מפני ששם יהיו יותר אדיבים כלפיה.

ונלענ"ד שגם המקילים להאריך הרבה בנסיעה אל הרופא או אל בית חולים שלדעתם עדיף מבחינה רפואית, צריכים לבחון את עצמם, האם הם באמת סבורים שמדובר בצורך של פיקוח נפש. שאם למשל מצבם הכלכלי בינוני והם היו מוכנים לשלם עבור הארכת הנסיעה כאלפיים שקלים, סימן שהם באמת סבורים שזה צורך של פיקוח נפש. אבל אם לא היו מוכנים, משמע שאין זה נחשב עבורם כפיקוח נפש. ובכל אופן לענ"ד, גם כאשר אדם מוכן לשלם אלפיים שקלים, בטיפול רגיל, אין להקל להאריך הרבה בנסיעה בלא סיבה רפואית ממשית.

ז,ג – אם ההפרש אינו גדול אפשר להאריך מעט בנסיעה כרצון החולה

כתבתי בהערה 7 שאם ההפרש בנסיעה אינו גדול, גם כאשר אין יתרון אמיתי לבית החולים המרוחק, אם לטענת החולה יטפלו בו שם יותר טוב, מותר להאריך מעט את הנסיעה לשם. והטעם לכך, משום שבמקרה זה גם לפי ההוראה הרפואית המקובלת, כדאי להאריך מעט בנסיעה לשם הרגשתו הטובה של החולה, וכך נוהגים נהגי אמבולנסים בכל יום. אבל אם יבקשו שיאריך הרבה, לא יסכים, וכך ההוראה הרפואית, שבלא צורך ממשי אין להאריך מדי את הנסיעה. והנוהג הרווח חשוב וקובע, מפני שהוא נקבע על סמך ניסיון ארוך. ונלענ"ד שזהו מה שלמדנו שעושים לחולה המסוכן "כל שרגילים לעשות לו בחול" (רמב"ם ושו"ע שכח, ג), ולכן אם רגילים נהגי האמבולנס להאריך מעט כדי לנסוע לבית החולים הרצוי לחולה, אפשר לעשות זאת גם בשבת. אבל אין הכוונה שאם ביום חול אותו אדם היה מעדיף לנסוע למרחק רב כדי להגיע לבית החולים האהוב עליו, שיהיה מותר לו לנסוע אליו גם בשבת, כי ההיתר הוא כפי שמקובל ביום חול לצורך פיקוח נפש, ולא כפי שמקובל מסיבות אחרות.

ויש להוסיף, שכאשר ההפרשים אינם גדולים, אין ודאות שבפועל יגיעו לקרוב תחילה, כי לפעמים יש תקלות בדרך לקרוב, ונמצא שלרחוק יכולים להגיע קודם.

עוד ראיה להתיר להאריך מעט את הנסיעה ממה שלמדנו לגבי מילה (שבת קלג, ב; שו"ע שלא, ב), שמותר בתוך תהליך המילה לחתוך גם ציצין שאינם מעכבים, למרות שחיתוכם בנפרד אסור מהתורה. שהואיל ומילה דוחה שבת, כל הכלול במילה דוחה שבת (רש"י).

ונראה לפי זה, שאם בית החולים סמוך ואפשר ללכת אליו ברגל, אין לנסוע לבית חולים שרחוק קצת. עוד נראה, שאם בתוך הנסיעה עוברים ממש ליד בית חולים אחר, ואין סיבה רפואית ממשית להאריך את הנסיעה לבית החולים המרוחק מעט, שאין להמשיך לנסוע למרוחק. כי במצב כזה ניכר מאוד שמחללים שבת בחינם, ואין לנו אפשרות לתלות שאולי בפועל יארעו תקלות בדרך לקרוב, כך שבפועל הנסיעה לרחוק מעט תהיה קצרה יותר.

ז,ד – נסיעה לאשפוז ארוך

כתב לי הרב יואל קטן, שכאשר מסיעים חולה לאשפוז ארוך, יש משמעות רפואית להיותו של החולה במקום שהוא מכיר, ובמקום שמכירים אותו, ובמקום שיבואו יותר לבקר אותו, שכל הדברים הללו מועילים לרפואתו, וקשה להעביר חולה מאושפז לבית חולים אחר. לכן כאשר מעריכים שמדובר באישפוז ממושך ואין סכנה מיידית לחיי החולה, אפשר לשקול הארכת נסיעה לשם כך.

ז,ה – שיקולים רפואיים

כתבתי בהלכה שככלל הולכים אחר השיקול הרפואי המקובל, ולכן "כאשר צריכים לנסוע עם חולה מסוכן או יולדת לבית חולים, יש לנסוע לבית החולים הקרוב, כדי שלא להוסיף בחילולי שבת. ואף שיש בתי חולים שנחשבים טובים יותר, לגבי טיפולים שגרתיים כפציעות, לידות ומחלות רגילות, אין הפרש משמעותי בין בתי החולים ויש לנסוע אל הקרוב… (אין להתחשב בהעדפת החולה כל זמן שאין בשיקוליו צד של פיקוח נפש). וכן יולדת שמתגוררת במרכז הארץ, אם שהתה בשבת בצפון או בדרום, תיסע לבית החולים הסמוך. וכאשר מדובר במקרה מסובך שעל פי השיקול הרפואי יש עדיפות לבית החולים הרחוק, מותר לנסוע אליו. למשל, כאשר בית החולים הרחוק נודע כמתמחה יותר בטיפול במחלה זו. וכן כאשר המחלה מורכבת, והחולה כבר מוכר בבית החולים המרוחק, ושם יוכלו להעניק לו במהירות את הטיפול המתאים. וכן יולדת שנמצאת בסיכון מיוחד וכבר נקבעה מדיניות הטיפול בה בבית חולים מרוחק. והכל לפי ההדרכה הרפואית המקובלת, שככל שמדובר במקרה מורכב וקשה יותר, כך מותר להאריך יותר את הדרך עבורו, אבל כאשר מדובר ביתרון רפואי קל, אפשר להאריך את הדרך רק במעט. וכשם שביום חול אין הוראה רפואית לחולים וליולדות שמתגוררים בצפון הארץ או דרומה שיסעו על כל סיבוך קל לבית החולים הטוב ביותר שנמצא במרכז הארץ, כך גם בשבת אין היתר להאריך את הנסיעה אליהם, כי זו היא הארכה מעבר לשיקול הרפואי המקובל".[1]


[1]. קבלתי בעניין זה חוות דעת מד"ר דלית קיים-רנד, בתו של ידידי הרופא המחוזי ד"ר ר' רפאל קיים: "ניתן לחלק את העניין למספר קטגוריות. בקצה אחד של הספקטרום יש מקרים שגרתיים שמתרחשים כל יום, כגון: אשה בריאה שבאה ללדת במועד, או ילד ללא מחלות רקע שמגיע עם חום, שכל בית חולים ורופא מומחה בתחומים אלה מסוגלים ויודעים לטפל בהם. בקצה השני של הספקטרום, יש מקרים שברור שהם מיוחדים, כגון: אשה שיולדת פג (לא בכל בית חולים יש מחלקה לטיפול נמרץ ביילוד, ומסוכן להעביר פג לבית חולים אחר), או חשד לשבר בגולגולת בילד שנפל (לא בכל בית חולים יש מחלקה לנוירוכירורגיה). במקרים אלה עדיף לבחור מראש בית חולים עם מחלקות מיוחדות לטיפול הנצרך. באמצע, יש תחום אפור של מקרים מסובכים במקצת. לדוגמא, אשה בהריון עם צירים מוקדמים (מסיבות כלכליות, לא כל בית חולים מחזיק את התרופות המעודכנות והיעילות ביותר להפסקת צירים). או ילד שמערכת החיסון שלו מדוכאת שחומו עלה – עדיף שרופא שמכיר את הפרוטוקולים לטיפול בילדים מדוכאי חיסון יטפל בו. כמובן, ניתן לטפל בתרופות אחרות להפסקת צירים ורופאים אחרים יכולים לטפל בילדים אלה, אבל הטיפול לא יהיה אידיאלי. כרופאה, הייתי מעדיפה את הטיפול האידיאלי".
יש להוסיף, שככל שאדם מכיר יותר את עולם הרפואה, כך הוא מודע יותר ליתרונות והחסרונות שבבתי החולים השונים, ומבחינתו יותר מקרים יחשבו 'פיקוח נפש' שעבורם מותר להאריך את הנסיעה במעט – במקרה של יתרון קל, והרבה – ביתרון גדול. אבל מי שאינו מודע לכל זה, אסור לו על פי שמועות שונות להאריך את הנסיעה, כי אולי המציאות ההפוכה ממה ששמע, ויצא שהאריך את נסיעתו לבית חולים פחות טוב בתחום זה. לפיכך עליו ללכת על פי ההדרכה הרפואית המקובלת, וכפי שמבואר באופן כללי למעלה. ויש לדעת שאחד היסודות להצלחת הטיפול הרפואי קשור באמון של החולה ברופאים שמטפלים בו, ולכן בדרך כלל החיפוש אחר "הרופאים הטובים ביותר" גם במקרים שאינם דורשים מומחיות מיוחדת – מזיק יותר ממועיל.

תפריט