הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ז – זריקה, עירוי והנקה

ז,א – זריקה בשבת

ישנם שני סוגי זריקות: א) זריקה שאינה ניתנת לתוך הוריד, כגון זריקה תת עורית או תוך שרירית. בזריקה כזו אין איסור חובל, מפני שאין הכרח שיצא דם, וגם אין כוונתו להוציא דם אלא רק להזריק תרופה לחולה. אבל יש בזה איסור דרבנן של רפואה, ולכן רק לחולה שנפל למשכב או שמצטער בכל גופו מותר לתת זריקה זו, אבל אין לעשותה לחולה שמתחזק והולך כבריא. ולמצטער מותר לתת זריקה על ידי גוי, שהוא 'שבות דשבות' שהותר למצטער (שו"ע שז, ה). ב) זריקה הניתנת לתוך הוריד. לדעת חזו"א (כמובא בשמו בשש"כ לב, הערה קנח), יש בהוצאת דם זו איסור תורה של דישה, משום שבשעת נעיצת המחט מוציאים דם מן הווריד לתוך המזרק כדי לוודא שהמחט נמצאת בתוך הוריד. ובארח"ש (יד, לז) כתב שהאיסור משום חובל. אולם לדעת רשז"א (כמובא בשש"כ שם) האיסור מדרבנן, משום שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי הדם הולך לאיבוד, ורק במקום שהוא צריך ממש לדם הרי זו מלאכה הצריכה לגופה. (וכן מצינו במ"א שכח, מא, ובמ"ב שם קיג, שקילוח חלב מאשה להציל מרוח רעה חשיב משאצל"ג, וכן לדעת הפמ"ג המובא בשעה"צ שכח, פא, אשה שחולבת על גבי קרקע כדי שיראה התינוק וירצה לינוק הוא משאצל"ג). וכ"כ במנו"א (ח"ג יח, יג, 29), שהאיסור מדרבנן מפני שאין צריך לדם וגם הוא מקלקל.

בשש"כ לג, ז, כתב שאסור להזריק לחולה זריקה בווריד, משום שחשש לסוברים שאיסורה מהתורה. ואולי חשש לזה מפני צירוף דעת השו"ע שכח, יז, שסובר שהעיקר כדעת הרמב"ן שלצורך חולה התירו רק אמירה לגוי, אבל איסור דרבנן על ידי ישראל בלא שינוי אסור. ואזי בשינוי יהיה מותר לתת זריקה זו. ואינני יודע אם אפשר לתת זריקה בשינוי.

ז,ב – קומפרסים חשש כיבוס וסחיטה

כתב בשש"כ לג, יט, שבמקרה של נקע או צביטה כואבים מאוד, עד שנחלש בכל גופו, ונצרך לקומפרסים, ישתמש במטליות רטובות מערב שבת. שהרטבת בד, אפילו הוא נקי, לחלק מהפוסקים אסור מהתורה משום כיבוס (לעיל יג, ד, 2, ובהרחבות יג, ד, א). ואם אין לו כאלה, יקח מטליות יבשות וישתמש במים צבועים, שאין הוא מכבסם בצבע אלא מלכלכם. ואם אין לו מים צבועים (ולא יצבע מים לשם כך), יקח מטליות נקיות לגמרי, שלדעת רוב הפוסקים אין בהרטבתן איסור כיבוס. וגם כשהמים מרובים יקפיד שלא לסחוט אותן, משום כיבוס ומפרק. ואם המים צבועים, מותר בשעת הצורך לסוחטן לכיור, אבל לא לכלי, כי אז יש בזה סחיטה של מפרק. ועיין עוד בנשמת אברהם שכח, עג, 2.

והכלל בזה, שהואיל ומדובר בכאב שמחליש את כל הגוף, דינו כחולה, שהתירו לעבור על שבות למענו, ולכן בדיעבד אפשר להרטיב מטלית נקייה, שגם למחמירים האיסור מדרבנן, כיוון שאין לו כוונה לנקותה. אלא שלכתחילה עדיף שלא יהיה באיסור. ולגבי סחיטת דש, נחלקו בזה הראשונים אם יש לו צורך במה שנסחט, אם עובר באיסור תורה או באיסור דרבנן, כמבואר בהרחבות יב, ח, י. ולכן צריך להיזהר מאוד שלא לסחוט.

ז,ג – עקירת שן כואבת

עקירת שן כואבת אסורה מהתורה משום חובל, ולכן רק על ידי גוי מותר (רמ"א שכח, ג), ונתבאר לעיל בהרחבות כ, ט, ה. וכן נתבאר שם ט, ו, עניין הוצאת דם מפצע.

ז,ד – כשיש צורך לשאוב חלב אם עדיף להשתמש במשאבה חשמלית

כתב בשש"כ לו, הערה סג, שעדיף להשתמש במשאבה חשמלית מפני שבמשאבה ידנית כל לחיצה ולחיצה היא מלאכה בפני עצמה, ואילו בחשמלית רק החיבור הראשון של השד למכונה הוא מלאכה. ע"כ. ודין זה הוא הן לגבי שאיבה לאיבוד במקום צער, והן בשאיבה לצורך התינוק מפני פיקוח נפש.

תפריט