יב,א – לאיזה צורך מותר להניח עירוב
גם לצורך יראה מותר להניח 'עירוב', כגון שהוא מתיירא מגויים שיבואו אליהם, ורוצה שתהיה לו אפשרות לברוח לעיירה אחרת (שו"ע תטו, א). וכמובן, שאם יש חשש סכנת נפשות, אינו צריך עירוב כדי לברוח.
הניח לצורך מצוה – מותר להשתמש לדבר הרשות.
הניח לדבר הרשות – בדיעבד עירובו עירוב. כך דעת הרמב"ם וכ"כ שו"ע תטו, א. אמנם לדעת בה"ג אינו עירוב. ולדעת הרשב"א אם עירב ברגליו הריהו עירוב, ואם עירב בפת אינו עירוב.
יב,ב – כיוון תחום העירוב
עיין לעיל (ל, ו, ב) שיחיד יכול לקבוע את כיוון תחומו, ויסוד לכך מדין טלטול ב' אמות, שאם יכול לקבוע את זווית המרובע שלו, כמבואר לעיל (כא, ו, א).
אמנם יש לשים לב, שכאשר אדם מכוון את התחום באלכסון עלול גם להפסיד. אם יש ישוב שנבלע כולו בתחום עירובו, נחשב לו אותו ישוב כארבע אמות, וממשיכים למדוד אלפיים אמה לאחר הישוב (שו"ע תח, א; ובספר ל, ד, 5). הלכה זו של ישוב הבלוע בתחומו שנחשב כארבע אמות, היא רק אם הישוב בלוע בתוך אלפיים אמה שכנגד מקום שביתתו, ולא כשהישוב בלוע באלכסון למקום שביתתו (נוב"י תנינא או"ח נ; תיקון עירובין ו הערה קלח). ולכן, אם כיוון את אלכסון תחומו כלפי הישוב, גם אם הישוב כולו בלוע בתחומו, לא נחשב לו כארבע אמות.
