הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

י – כללי הוצאה ידי חובה בברכות

י,א – תוספות דינים באחד המוציא את חבירו

היוצא ידי חובה בשמיעת הברכה מחבירו צריך שישמע לפחות את כל החלקים המעכבים בברכה, וכפי שמבואר להלן יב, ו.

אם המברך בולע מילים מעכבות, או אמר חלקם, באופן שלא נותרה בהם משמעות, השומע לא יצא. ואם אירע כך ב'המוציא' או בקידוש, העצה שהשומע יברך בעצמו את הברכה בלחש (בא"ח אמור ט, אול"צ ח"ב כ, ג).

דוגמאות נוספות לברכות נהנין שהן גם ברכות מצווה, שגם מי שלא אוכל יכול לפטור בהן את חבירו – 'המוציא' של אכילת מצה בליל הסדר (שו"ע תפד, א), וכזית פת בליל א' של סוכות. אבל ברכת 'המוציא' בסעודות שבת, אינה ברכת חובה של מצווה, שכן מי שמתענה מאכילתו, פטור מאכילת פת בשבת, ולכן מי שאינו אוכל, אינו יכול לברך עבור מי שאוכל (שו"ע קסז, כ, מ"ב צד).

לגבי ברכה אחרונה, יש סברה לומר שהואיל וכבר אכל, הרי נתחייב במצווה, ומדין כל ישראל ערבין זה בזה, יכול אחד להוציא את חבירו. ובשו"ע קצז, ד, כתב רק שאם אחד אכל כזית, והשני כשיעור שביעה, בדיעבד יכול זה שאכל כזית להוציא את חבירו. ובמ"ב כד, כתב שהמ"א הסתפק אם מי שלא אכל כלל יכול להוציא את חבירו בברכה אחרונה, ולבסוף נטה במ"ב עפ"י א"ר, ריטב"א ורא"ה, שאינו יכול להוציא את חבירו. ע"כ. לפיכך העצה היחידה לזה היא, שהיודע יאמר את הברכה לאט, כדי שהחייב בברכה יחזור אחריו מילה במילה. ושלא כפי שכתב בפס"ת ריג, ה.

מי שאינו מבין עברית, ושמע ברכה בעברית וכיוון לצאת – יצא, ולכתחילה יאמר עם המברך מילה במילה, שאז בוודאי יוצא. והשומע ברכה בלועזית, אינו יוצא ידי חובתו אם לא הבין (מ"ב קצג, ה).

היה צריך לברך על תפוח, וכיוון שחבירו שאף הוא רוצה לאכול תפוח יברך ויוציאו ידי חובה. וטעה המברך ובירך 'האדמה'. לפתח הדביר (רו, א) עפ"י הרדב"ז, הואיל ויצא ידי חובה, יאכל ולא יחזור לברך. ובהר צבי א, קב, חילק שאם יוצא בטעות לכל הדעות, כמו במקרה שבירך 'האדמה' במקום 'העץ', לא יחזור לברך, ואם יש בזה ספק, יכול לברך שוב. (דוגמא לכך, שבירך 'מזונות' על התפוח). והפמ"ג (ריד, משב"ז א) צידד שאינו חייב לצאת בזה, הואיל והסכים לצאת בשמיעתו בתנאי שיאמר כהלכה. וכ"כ בטוב רואי ברכות רכג, ובתנאי שמיד הסכים בדעתו שלא לצאת.

ולעניין אם זה שמברך חייב מדרבנן, האם יכול לפטור את זה שחייב מהתורה, עיין בהרחבות לפרק ג' הלכה ו'.

ואם יכול להיעזר בחבירו שצריך לברך 'על המחיה', ובכל פעם שיאמר 'על המחיה' יאמר הוא 'על הפירות', עיין להלן בהרחבות לפרק יב, ד.

תפריט