ז,א – החליף את הסדר שבין 'רצה' ו'יעלה ויבוא'
הזכיר 'יעלה ויבוא' לפני 'רצה', בוודאי יצא (מ"ב קפח, יג). ואם נזכר לפני שסיים 'יעלה ויבוא', לשאגת אריה ואור לציון ג, יח, י, יפסיק ויתחיל 'רצה', וכ"כ רב פעלים ב, מ. וסבר שאף אם סיים 'יעלה ויבוא' ואח"כ 'רצה', יחזור שוב לומר 'יעלה ויבוא'. וכתב בפס"ת קפח, ה, שרוה"פ סוברים שאף באמצע 'יעלה ויבוא' לא יפסיק, שדעת רוה"פ שתדיר קודם הוא למצווה או הידור ולא לעיכובא. וכ"כ הרב צבי יהודה (עולת ראיה א, עמ' שסד), ויבי"א י, כב.
ז,ב – דין הזכיר 'רצה' ו'יעלה ויבוא' ביום חול
מי שטעה והזכיר 'רצה והחליצנו' או 'יעלה ויבוא' בימות חול, בדיעבד לא הפסיד את ברהמ"ז. ואם עדיין לא סיים את ברכת 'בונה ירושלים' יחזור לאומרה מתחילתה בלי התוספת. וכן הדין לגבי 'על הניסים' (מ"א רעד, יד, קצוה"ש מז, כה, וע' מ"ב קפח, יב, פס"ת קפח, ד, ילקוט יוסף קפח, יח).
ז,ג – דין אמירת 'על הניסים' בפורים וחנוכה
כדי שלא להכביד בפרטים כתבתי: "בחנוכה ופורים שתקנו חכמים להודות בהם על הנס, מוסיפים בברכת הארץ, שהיא ברכת הודאה, נוסח על הניסים". אמנם לגבי פורים נחלקו הדעות, וכפי שכתבתי בפניני הלכה זמנים טו, 19: "דין 'על הניסים' שבתפילת עמידה של פורים שווה לדין 'על הניסים' בחנוכה… ולעניין ברכת המזון יש שוני, בחנוכה אומרים 'על הניסים' בברכת המזון מצד המנהג, ואילו בפורים הוא חובה. ויש אומרים שהשוכח 'על הניסים' בסעודת פורים ביום, צריך לחזור, מפני שיש חובה לאכול בפורים סעודה על פת (מהרש"ל, של"ה וט"ז). וי"א שאינו חוזר, מפני שאין חובה לאכול לחם בסעודת פורים (תה"ד, מ"א וא"ר). וי"א שאף כי חייבים לאכול פת בסעודת פורים, אין דין 'על הניסים' שבסעודה חמור מ'על הניסים' שבתפילה שאין חוזרים עליו (ערוה"ש תרצה, ז, ויב). וכתב במ"ב תרצה, טו, למעשה, שספק ברכות להקל, ולא יחזור".
ז,ד – התחיל בסעודה בשבת וסיים אותה בראש חודש
הרחבת המבואר בסוף הלכה ז: אם חל ראש חודש במוצאי שבת, והמשיך לאכול פת לאחר צאת הכוכבים, מצד תחילת הסעודה עליו להזכיר 'רצה והחליצנו' ומצד סיומה – 'יעלה ויבוא'. ונחלקו בזה הפוסקים: לדעת רבים ולמ"ב קפח, לג, אם אכל פת אחר צאת הכוכבים צריך לומר 'יעלה ויבוא' ולא 'רצה והחליצנו'. ולבא"ח חקת כב, יזכיר 'רצה והחליצנו' ולא 'יעלה ויבוא', כי יש מצווה להמשיך שבת במוצאי שבת, וכ"כ ביחו"ד ג, נה, מטעם שהכל הולך אחר תחילת הסעודה. ולדעת הט"ז קפח, ז, אם יברך אחר צאת הכוכבים יזכיר תחילה את השבת ואח"כ ראש חודש, שכך האמת, שבתחילה היתה שבת ואח"כ ר"ח, וכ"כ מג"ג ובגדי ישע. ויש שנהגו להמשיך את הסעודה אחר צאת הכוכבים ולהזכיר שניהם (שועה"ר, עי' פס"ת קפח, כא-כב). וכ"כ בעולת ראיה עמ' שסד, שלכתחילה יאכל עוד פת בלילה ויאמר שניהם. וכן נוהג אבי מורי.
והרוצה לצאת מהספק, יסיים את הסעודה לפני צאת הכוכבים. והרוצה להדר בזה, יברך לפני צאת הכוכבים, כי לט"ז גם אם לא יאכל אחר צאת הכוכבים אלא רק יברך אז, יצטרך להזכיר גם 'יעלה ויבוא'. אבל נראה שאם יאכל מזונות אחר צאת הכוכבים, הואיל ולא עליהם הוא מברך ברהמ"ז, יאמר בברהמ"ז 'רצה' בלא ספק. ורק אם יאכל אחר צאת הכוכבים מזונות כשיעור קביעות סעודה, דינו כמי שאכל פת והרי הוא נכנס לספק. וכיוצא בזה מובא בשעה"ב ו, הערה קז, ופס"ת קפח, 80, בשם הגרש"ז (שש"כ נז, הערה מו) שמי שאכל אחר צאת הכוכבים כזית פת ביותר מכדי אכילת פרס, נחשב לעניין זה כאילו לא אכלו.
ואם ירצה להמשיך לאכול פת לאחר צאת הכוכבים, יאמר 'רצה' ו'יעלה ויבוא' וכפי שכתב מורנו ורבנו בעולת ראיה עמ' שסד.
