הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ו – חלה מתוקה

ו,א – בדין חלה מתוקה

הכלל הבסיסי הוא שהחילוק בין לחם לפהב"כ, שעל לחם קובעים סעודה ועל פהב"כ אין קובעים סעודה אלא מגישים לקינוח או טעימה. מקורות רבים הובאו לכך בברכת ה' ח"ב ב, 53. וכ"כ ריטב"א, ריא"ז ברכות מב, א, ריב"ש כח, רא"ש מלוניל בספר המנהגות, רשב"א ברכות מא, ב, רש"י מא, ב. וכך טעמו של רב האי גאון. וכ"כ ב"י קסח, ז, מ"ב לה ולו, ובאו"ה לסעיף יז. וכ"כ בית דוד או"ח ע', והחיד"א הסכים עם סברתו במחזיק ברכה קנח, ה; מ"א יט; פמ"ג א"א יז; משב"ז ח; שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות א, י; ישכיל עבדי או"ח ח"א, ט, ו. וכ"כ עוד רבים.

ולדעת ספר הבתים (שער הברכות ג, ה), אפילו אם עשה בצק של לחם כלחמניות קטנות, ורגילים להגישו כקינוח, ברכתו מזונות. ובזה רבים יחלקו, שהואיל ובצקו כלחם, וכן טעמו, אין בו אפילו אחד משלושת הפירושים של פהב"כ, כמבואר בהלכה ב, והערה 1.

ו,ב – במנהג ספרדים בחלה מתוקה

כפי שכתבתי בהערה 5 אין הבדל בעיקר הדין, אלא יסוד ההבדל במנהג, שעד היום, יוצאי אירופה נוהגים להחשיב יותר את החלה המתוקה כלחם, ומורחים עליה ממרחים שונים. ואילו חלק מיוצאי ארצות הדרום והמזרח, סולדים מזה, כשם שאשכנזים סולדים ממריחת סלטים על עוגה. ואכן במקרה שכזה, אותם שמחשיבים את החלה המתוקה כעוגה ואין נוהגים בה כלחם, יברכו עליה 'מזונות'. אולם פעמים שהמתיקות קלה, ואז רק מצד שכך נהגו, מברכים עליה 'מזונות'. ואזי לכתחילה אין לאכול חלה מתוקה זו בנפרד, אלא נכון לפוטרה בברכת 'המוציא' שבסעודה.

ו,ג – רמת המתיקות שתהפוך את החלה לעוגה למנהג אשכנזים

הרחבת הדברים שהובאו בהערה 5, שגם צורת המאפה משפיעה על ברכתו. והעניין שקשה להגדיר במדויק את רמת המתיקות הקובעת האם מדובר בלחם או עוגה. והכלל הוא, שאם מחשיבים את המאפה כחלה – ברכתו 'המוציא', ואם כעוגה – 'מזונות'. ולכן יתכן שיהיו שני בצקים שיש בהם כמות סוכר שווה, אבל את האחד יאפו בצורה של לחם, ובגלל צורתו הוא ייחשב בעינינו כלחם. ואילו את השני יאפו בצורת עוגה, ולכן ייחשב בעינינו כעוגה. ולפעמים האווריריות שבמאפה משפיעה וכיוצא בזה. ומקור לזה בברכות לז, ב, בדין לחם העשוי לכותח, שנאפה בחמה, שצורתו משפיעה על חיוב חלה שבו, ולדעת הרבה ראשונים גם על ברכתו – מזונות או המוציא.

ו,ד – המכשול שבלחמניות 'מזונות' שבדרך כלל צריך לברך עליהן 'המוציא'

ויש שמוכרים לחמניות מתוקות עם טונה וביצים או גבינה ועגבניות, וכותבים על הלחמניות – 'מזונות', בדרך כלל באישור בד"ץ. ונראה שברוב המקרים הם מכשילים את הרבים בברכה שאינה נכונה. שכן לרמ"א ומ"ב ועוד רבים, כיוון שהמתיקות אינה חזקה, ברכת הלחמניה 'המוציא'. ואף לסוברים שאם הרוב הוא מי פירות ברכתה 'מזונות', כבר כתבתי בהערה שיתכן שאם אפאום לשם קביעות סעודה, ברכתן 'המוציא'. (ויש ששורים צימוקים עם מים, ומחשיבים את זה למי פירות, כדי שיברכו על המאפה מזונות, ועיין על כך בברכ"ה ח"ב ב, 148). ואף אם נחשיב את הלחמניה כפהב"כ, בהרבה לחמניות כאלה יש נפח של כשש ביצים, ולדעת רבים (השיטה השנייה בהערה 2) כבר בשיעור ארבע ביצים יש שיעור קביעות סעודה. ולכתחילה בוודאי שיש לחוש לדעה זו (מ"ב כד), מה עוד שלדעת רבים דין הלחמניה כדין לחם ממש. ואם יש בלחמניה זו שיעור קביעות סעודה, כגון שהיא גדולה יותר, או שאכל שתי לחמניות, או שמדובר בקטן או זקן שזה שיעור שביעתו, אזי לכל הדעות ברכתה 'המוציא' וברהמ"ז, אבל כיוון שכתוב עליה שברכתה 'מזונות' – רבים טועים בזה.

תפריט