י,א – הערה 9 – האם ראוי להחמיר לאכול סופגניה דווקא בסעודה
בשו"ע קסח, יג: "ויש חולקים ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו רככה אח"כ במים ועשאה סופגנין ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליה המוציא. וירא שמיים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחילה". והרמ"א כתב שלא נהגו לדקדק בזה. ולמעשה אין חוששים לדעת ר"ת, ואף שכתב בשו"ע שירא שמיים יצא ידי שניהם, אין נוהגים להחמיר לאכול סופגנין דווקא בסעודה. ויש שביארו כי גם לשו"ע העיקר שלא כר"ת, כפי שכתב בדעה הסתמית הראשונה. ועוד שכך דעת רוב ברור של הראשונים, וכך גם כתב הב"י (הרב משאש בשמש ומגן ח"ד לט, ברכ"ה ח"ב ב, נו). ובאול"צ ח"ב יב, ה, כתב שהשו"ע חזר בו בהלכות חלה (יו"ד שכט, ג), שאינו חושש כלל לדעת ר"ת. ע"כ. ועוד שאם מדובר בסופגניה בשמן, או שהיא ממולאת בריבה, הרי שדינה ממילא גם לר"ת כפהב"ב שבלא קבע סעודה מברכים עליה 'מזונות'. ואם כן צריך לומר שמה שכתב השו"ע שנכון לירא שמיים לצאת ידי שניהם, הוא כאשר הסופגנין בושל במים בלבד. וכ"כ הרבה אחרונים (ע' שעה"ב טז, כו ו-לא). ועיין לעיל ג, ח, שלהיפך, עדיף לאכול סופגניה שלא בסעודה, כי בסעודה יש ספק אם צריך לברך עליה. וכן מבואר שם בהרחבות.
י,ב – אכל סופגניות כשיעור שביעה – יברך 'על המחיה'
הרחבת הערה 9: על סופגניות, לר"ת הואיל ובצקם היה עבה, מברך 'המוציא' וברהמ"ז. ולעומת זאת דעת רוב הראשונים (ר"ש, רמב"ם, תר"י, רמב"ן, רבנו ירוחם), שהואיל וטגנן בשמן, ברכתן 'מזונות' ו'על המחיה'.
וכתב במ"א קסח, לד (לעניין סופגניות, ביחס לדברי הרמ"א שנהגו להקל לברך 'מזונות'), שאם שבע הרי הוא בספק דאורייתא, ועל כן צריך להחמיר ולברך ברהמ"ז כדעת ר"ת. וכ"כ בא"ר כו, והלכה ברורה (הקדמון) יח.
והבית מאיר ופמ"ג, חלקו על המ"א, משום שרוה"פ חלקו על ר"ת, ולכן אין לחוש כאן לספק. וגם הב"י לא חשש כאן לספיקא דאורייתא, ולכן כתב רק לירא שמיים שטוב שיחמיר לאוכלם בסעודה, אבל הרוצה לאוכלן שלא בסעודה, אף אם ישבע יברך 'על המחיה'. וכן הקשה הפמ"ג על המ"א.
ובבאו"ה (קסח, יג, ד"ה 'ונהגו להקל') כתב שפוסקים כמ"א רק כאשר עשה בלילה עבה וחשב לעשות לחם ונמלך לבשלה כסופגניה, שאז המחלוקת שקולה, ויש להחמיר בדאורייתא, אבל אם התכוון לעשות סופגניה, גם אם שבע ברכתה 'על המחיה', שכך דעת רוה"פ.
ואמנם לדעת גינת ורדים א, כד, כל מה שנחלקו הראשונים בדין סופגניות הוא כאשר אכלו מהם פחות משיעור קביעות סעודה, שלר"ת ברכתן 'המוציא', ולשאר הפוסקים 'מזונות'. אבל אם אכל מהם כשיעור קביעות סעודה, דינן כדין פהב"ב, וחייב לברך 'המוציא' וברהמ"ז. וכ"כ פרח שושן א, ד, ומהר"י בירב.[1] ומזה חיזוק לדעת המ"א. אלא שלעומת זאת, רוה"פ כתבו שהואיל והן מטוגנות בשמן עמוק, הרי הן כתבשיל, שבכל אופן לרוה"פ (שכן רוה"פ חולקים על ר"ת), ברכתן 'מזונות', כדין איטריות ופתיתים. וכ"כ מ"א קסח, לח, נחפה בכסף או"ח ב, שועה"ר טו, רע"א, בית מאיר, מ"ב ע, יבי"א או"ח ח, כא, ברכ"ה ח"ב ב, 49, פס"ת קסח, יט, 158, שעה"ב טז, הערה נא, וזאת הברכה תחילת ע' 28.
לסיכום: רוה"פ סוברים שברכת סופגניות 'מזונות', ואפילו אם יאכל מהן כשיעור קביעות סעודה – ברכתן 'מזונות'. ואין לטעון שהוא ספיקא דאורייתא ויש להחמיר (כדברי המ"א), הואיל ואינו ספק שקול, שרוה"פ חולקים על ר"ת. בנוסף לכך, לדעת מג"ג לד, ודגמ"ר לסעיף יג, גם בספיקא דאורייתא, יברך 'על המחיה', שכן בברכתה הוא יוצא בדיעבד גם ידי חובת ברכת המזון. ואמנם בדרך כלל אין מקבלים את דבריהם להלכה, וכפי שכתבתי לעיל בהרחבה האחרונה להלכה ג'. אבל כאן יש לצרף את דבריהם כנגד סברת המ"א.
אמנם הטוב ביותר, שהרוצה לאכול סופגניה יאכל פחות מקביעות סעודה, וכך יברך לרובם המכריע של הפוסקים 'מזונות' ו'על המחיה'. ועיין לעיל בהרחבות לפרק ג' הלכה ח', שאם יאכל את הסופגניה בסעודה יש ספק אם יברך, ולמעשה לא יברך. ולכן הטוב ביותר לאכול סופגניות פחות מכשיעור קביעות סעודה שלא בסעודה.
י,ג – קוגל
עיין וזאת הברכה ע' 218, שאחד מגדולי דורנו סובר שהואיל ואח"כ נאפה, דינו כפהב"כ. אולם רוה"פ מסכימים שדינו כתבשיל כפי שכתבתי למעשה. ושוב, כפי שכתבתי לגבי סופגניות ובהמשך לגבי ופלים, כך גם כאן, אף ששבע מהקוגל, אין לחוש לדעת המיעוט, ויברך 'על המחיה'.
י,ד – דין קבע סעודה על ופלים
כתבתי שלדעת רבים הקובע סעודתו על ופלים לא יברך 'המוציא' וברכת המזון, שהואיל ומאפה הוופל דק כל כך דינו כטריתא שאין עליה תורת לחם כלל (שו"ע קסח, טו), וגם אם יאכל מהם הרבה מאוד, יברך 'מזונות' ו'על המחיה'. וכך משמע ממ"ב קסח, לח, פתחי הלכה פ"ח לג. וכך כתבו הרב אליהו בקצוש"ע מח, ז, פס"ת קסח, 93, שעה"ב כג, 177, שו"ת ברכת יוסף צד. וכ"כ בוזאת הברכה ע' 28 (ד, 22) בשם הגר"ח שיינברג, אמנם הזכיר שיש חולקים.
ואכן בעולת יצחק (רצאבי) א, לו, פסק, שהואיל ומדובר בשכבות שהודבקו יחד, יש לוופל תורת לחם, והקובע עליו סעודה, צריך לברך 'המוציא' וברהמ"ז.[2]
למעשה, הקובע על ופלים סעודה, אף ששבע, יברך 'מזונות' ו'על המחיה', כפשט ההלכה. ואין לחוש לדעת המיעוט הסוברים שדינו כפהב"כ, מפני שבפשטות דינו כטריתא. ובוודאי רוה"פ סוברים כך, וכשם שלא חששו לדעת ר"ת בסופגניות, שהיא דעת מיעוט, כך אין לחוש לסוברים שוופל הוא פהב"כ. ויש לצרף לכך את דעת מג"ג לד, ודגמ"ר לסעיף יג, שגם כאשר שבע ויש ספק דאורייתא, מברך 'על המחיה', שכן גם מדאורייתא יוצאים ב'על המחיה'. ואף שבדרך כלל אין פוסקים כמותם (וכפי שכתבתי לעיל בהרחבה האחרונה להלכה ג'), מ"מ כאשר רוה"פ סוברים כך, יש לצרף את דעתם.
