הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ד – ברכת היין פוטרת את שאר משקים

ד,א – מהו גדר משקה שנפטר בברכת היין

יש מהאחרונים שהתלבטו לגבי מאכלים שנקרשו שיסודם ממשקה, שאולי ברכת היין תפטרם. וכתבתי בהערה 1, שכל ששותים אותו דינו כמשקה, ואם אוכלים אותו דינו כמאכל. וכך כתבתי גם לגבי ברכה אחרונה, שהאוכל גלידה, כיוון שהוא אוכל אותה כדרך אכילה, דינה כמאכל שמברך ברכה אחרונה על כזית בכדי אכילת פרס (להלן י, יא). וכן כשאוכלים אותה לקינוח בסעודה, מברכים עליה 'שהכל', ואין להסתפק שמא היא משקה, שאז ברכת 'המוציא' פוטרתה (כמבואר לעיל ג, ו, ובהרחבות שם). ואפילו מי שחולק בברכה אחרונה, מסכים כאן, שאין היין פוטר גלידה וכיוצא בה (ע' שעה"ב יח, הערה מח). ובזאת הברכה יא, ח (ע' 100) כתב, שברכת היין פוטרת לבן שניערוהו. ולגבי גלידה נשאר בספק, וכתב לברך על דבר אחר (ועיין בירור כו-ב, ה-ב). ובפס"ת קעד, ג, מסכים ככלל עם מה שכתבתי, אבל נטה מהדין לעניין גלידה שנימוחה מהר בפה, שלדעתו נפטרת בברכת היין. וכבר כתבתי (להלן י, יא) שכל שהוא אוכל ולועט בלשון, דינו כאוכל, וממילא אינו נפטר בברכת היין.

ד,ב – לביאור יסוד המחלוקות בברכת היין שפוטר שאר משקים

ברכות מא, ב: "אמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים". והתוס' כתבו, שאין הלכה כר' חייא, שהרי אמר שהלחם פוטר את כל המאכלים, ואילו באמת הוא פוטר רק את הבאים מחמת הסעודה. וכיוון שנדחו דברי ר' חייא בלחם, ממילא אין היין פוטר שאר משקים אלא רק אם יהיו טפלים ליין. ואפשר לבאר בדברי התוס', שמשמעות טפלים היא על פי מה שמקובל, שכאשר שותים כוס יין צריך לשתות כנגדו לפחות עוד כוס מים, כדי שהיין ייספג כראוי, ואותם המים נחשבים טפלים ליין.

אולם לדעת הרא"ש ותר"י ועוד, הלכה כר' חייא, שהיין פוטר את שאר המשקים, וכן נפסק בשו"ע קעד, ב. השאלה מה היסוד לכך, האם מפני שהרחיבו את דין הטפל, שכיוון שהיין מאוד חשוב, בקלות נעשים המשקים האחרים טפלים לו, ונפטרים בברכתו, אבל ברור שהיין צריך להיות עיקר השתייה שם. ולכן 'הגפן' פוטר את שאר משקים לדעת הח"א רק כאשר שותים הרבה יין. ולכן י"א שאם ברכת 'הגפן' לא פטרה את המשקים האחרים, נמצא ששותים אותם כשתייה עצמאית, וממילא גם ברכה אחרונה שעל היין לא תפטרם. נמצא שמעמד היין דומה קצת ללחם, שגם הלחם לא פוטר בכל מצב את שאר המאכלים, אלא רק כשהם באים מחמת הסעודה (וכך כתב בוזאת הברכה בירור כו-א, ד). לעומת זאת, יש אומרים שדין היין שונה מדין הפת, וכוחו לפטור את שאר המשקים חזק יותר, שמפני חשיבותו העצומה, הוא ראש המשקים, ולעומתו שאר המשקים אינם חשובים (כמו מאכלים הבאים מחמת הסעודה לעומת פת). וכן אמרו (ברכות לה, ב) שהיין "סעיד ומשמח", ואילו הפת רק סועדת, ולכן הפת פוטרת רק את המיועד לשביעה, ואילו היין פוטר כל משקה, בין שהוא נועד לסעוד או לקינוח ואף לרוויה. ולכן ברכת היין פוטרת את כל שאר המשקים, גם אם באותה הפעם, שתיית היין היתה שולית.

ולמעשה, כיוון שספק ברכות להקל, בכל הדיונים הללו נפסק שהיין פוטר את שאר המשקים, הרי שבפועל אנו הולכים בשיטה שברכת היין פוטרת את שאר המשקים מפני חשיבותו של היין וברכתו.

ד,ג – האם ברכת היין פוטרת שאר משקים שאינם לפניו

לדעת המרדכי, ברכת היין תפטור את שאר המשקים, רק אם גם הם יהיו לפני האדם בשעת הברכה, והביאו הט"ז קעד, ב. לעומת זאת, דעת הגר"ז בסדבה"נ א, כא, שגם כשהיתה "דעתו עליהם לשתותם אף שלא היה דעתו לפוטרם בפירוש – נפטרו ממילא". וכ"כ א"ר קעד, ח; בא"ח נשא ב.

ובבאו"ה שם, ב, 'יין פוטר', משמע, שאם קבע על היין במלוא לוגמיו, נפטר אפילו לא היתה דעתו של האדם על משקים אחרים מתחילה. וכ"כ בפס"ת קעד, 4, שכל שהיתה דעתו עליהם, נפטרו אפילו בלא קביעות, ואם קבע על היין, אפילו לא היתה דעתו עליהם – נפטרו. ושם בהערה 14, הביא את דעת המקו"ח, שגם כאשר לא קבע על היין ולא היתה דעתו על שאר המשקים בפירוש, אם הוא רגיל לשתות שאר משקין באכילה או שתייה מעין זו, נחשב כאילו כיוון עליהם, ונפטרו. וסיים שהוא הדין לאורח שנשען על דעתו של בעל הבית. וכך כתבתי בהלכה.

ד,ד – שיעור כמלא לוגמיו

כתבתי ששיעור כמלא לוגמיו הוא כ-50 מ"ל. ועיין במדות ושיעורי תורה לרב בניש טז, י-יא, הדעות השונות בזה. ולעניין יו"כ כתבו בשם החזו"א לשתות כ-40 מ"ל כל תשע דקות. ולגבי קידוש הביא דעה שיש לשתות כ-50 עד 55 מ"ל שיש בו ודאי כמלא לוגמיו. וכל זה כמובן ממוצע, אבל בפועל הוא שיעור שתלוי בגודל פיו של האדם, היינו שיעור המשקים הנכנסים בחלל פיו כשלחי אחת נפוחה.

ד,ה – הערה 2 – האם 'על הגפן' פוטר שאר משקים כאשר בתחילה בירך עליהם בנפרד

נחלקו האחרונים אם ברכה אחרונה שעל היין פוטרת שאר משקים כאשר בתחילה ברכת 'הגפן' לא פטרה אותם, כגון שהתחיל לשתות יין ולא התכוון לשתות משקים אחרים, ונמלך בדעתו ושתה משקים אחרים ונצרך לברך עליהם 'שהכל'. לדעת הגר"ז סדבה"נ א, כא, הואיל והיין הוא ראש למשקים, ברכתו פוטרת את שאר המשקים מברכה אחרונה. ולדעת המ"ב רח, עב, צריך לברך על שאר המשקים 'בורא נפשות'. ורק אם קבע עצמו לשתיית יין מרובה, נעשו שאר המשקים טפלים ונפטרים בברכת היין. ולמעשה ספק ברכות להקל.

כיוצא בזה נחלקו במקרה שהתחיל לשתות משקה ובירך 'שהכל' ואח"כ שתה יין, לדעת ערך השולחן ופמ"ג, יברך ברכה אחרונה על היין בלבד, ולבית דוד יברך גם על שאר המשקים 'בורא נפשות'. ושוב ספק ברכות להקל. אלא שעדיף שיברך על שאר המשקים 'בורא נפשות', לפני שיתחיל לשתות מהיין. וכ"כ בבא"ח מסעי יא.

ובשני המקרים שמחמת הספק אין מברכים 'בורא נפשות', עדיף לצאת מהספק בזה שיתחייב בברכת 'בורא נפשות' מחמת מאכל אחר. אמנם אם לא עשה כן, מספק לא יברך 'בורא נפשות', ויסמוך על הסוברים שברכת היין פוטרת בכל אופן את שאר המשקים (יבי"א ח"ה יז, ז; פס"ת קעד, ה; וזאת הברכה בירור לג, ג).

ד,ו – אם ברכה על טעימת יין פוטרת שאר משקים

כתבתי למעשה, עפ"י כמה אחרונים, שגם הטועם מהיין, פוטר בברכתו את שאר המשקים. אמנם ראיתי שבספר וזאת הברכה (ע' 100) כתב בשם כמה גדולים, שלמנהג אשכנז, השותה מעט יין ואין לו דרך לצאת מהספק, שיברך 'שהכל' על שאר משקים. ותימה, שכבר למדנו (הערה 2) שדעת רוה"פ האשכנזים שטעימה מועטה פוטרת את שאר המשקים, ואיך אפשר להיכנס לספק ברכה לבטלה בניגוד לדעת רוה"פ? ואף הבאו"ה לא אמר דבריו בתורת ודאי. ולכן אין חילוק בזה בין מנהג אשכנזים לספרדים, והשותה מעט יין ורוצה לשתות שאר משקים לא יברך עליהם 'שהכל' שכבר נפטר בברכת היין. ואף שלכתחילה טוב לחוש למחמירים ולאכול דבר שמברכים עליו 'שהכל', ולצאת על ידי זה מהספק. מ"מ מדינא אפשר לנהוג כמקילים, שאפילו ברכה על מעט יין פוטרת את שאר המשקים. ועיין בפס"ת קעד, א, והערות 12 ו- 17, שכתב שכך נהגו.

ד,ז – גם שותה יין למצווה פוטר שאר משקים

יש אומרים שרק כאשר שותים את היין להנאה או לקידוש שפותח את הסעודה – היין פוטר את שאר משקים, אבל כאשר שותים את היין לשם מצווה, כבהבדלה, וכוס של ברהמ"ז ושל ברכת אירוסין ונישואין, אינו פוטר שאר משקין (רע"א בשם בתי כהונה). אבל להלכה כל יין פוטר את שאר המשקים. ועיין ביחו"ד ה, כ, בהערה, ובפס"ת קעד, ב, שכך מסקנתם.

תפריט