ח,א – טעם ברכת 'העץ' ו'האדמה' ו'שהכל', להלכות: א, ג, ה, ו.
ליקוטי הלכות ברכת הפירות א: "קבעו רבותינו ז"ל ברכה מיוחדת לפירות… ולא כללו אותם בשאר דברים שברכתם 'שהכל', כי בפירות יש נפשות יקרות מאד… ועל כן נקראים פרי. כי חשיבות הנפש ומעלתה תלוי בהדעת… כי הדעת נקרא פרי על שם שהוא עושה פירות… ועל כן מייחדים להם ברכה מחמת החשיבות הזאת ומזכירים בהברכה שם פרי, דהיינו פרי האדמה או העץ. וכן פירות העץ חשובים מפירות האדמה וייחדו להם ברכה, כי שם מלובשים נפשות יקרות ביותר, בבחינת: כי האדם עץ השדה. ועל כן אם בירך על פירות העץ בורא פרי האדמה יצא. כי אותו המעלה שיש לפירות האדמה יש להם גם כן רק שהם חשובים יותר כנ"ל, אבל להפך לא יצא, כי ברכת העץ אינו שייך כלל לפרי האדמה, כי אין להם אותו המעלה כנ"ל. ועל כולם אם אמר שהכל יצא, כי שהכל כולל כולם בבחינת שהכל נהיה בדברו, כי מהדיבור יוצאים הנפשות בבחינת: נפשי יצאה בדברו.
וזה שכתוב בשולחן ערוך כמה דינים שיש כמה דברים שאין מברכים עליהם רק בורא פרי האדמה אף על פי שגדלים על העץ. עיין שם. כי באמת מה שתיקנו ברכה מיוחדת על פרי העץ הוא רק מחמת חשיבותם כנ"ל, כי באמת לא תיקנו ברכה פרטית על כל דבר ודבר רק מחמת חשיבות הנ"ל יחדו להם ברכה. ועל כן כשאינם עיקר הפרי אין להם אותו המעלה, על כן אין מברכים עליהם רק בורא פרי האדמה. וכן כמה דברים שעדיין לא נגמר בישול הפירות אין מברכים עליהם גם כן רק בורא פרי האדמה, כי כשלא נגמר בישולם עדיין לא נשלם הנפש שיש שם כמו שכתב רבנו בזה. ועל כן אין להם חשיבות וכנ"ל".
