ו,א – פירות בוסר
שלוש דעות בפירות בוסר: א) לשו"ע רב, ב, ורוה"פ, מהרגע שהפרי התחיל לגדול, האוכלו מברך את ברכתו למרות שאפשר לאוכלו רק בשעת הדחק. ורק ענבים, זיתים וחרובים, נחשבים פרי בשלב מאוחר יותר (ברכות לו, ב).
ב) לגר"א רב, ז, כל הפירות שלא הגיעו קרוב לסוף הבשלתם (עונת מעשרות), אבל אפשר לאוכלם בשעת הדחק, יורדים בדרגה, שאם הוא פרי עץ מברך 'האדמה', ואם הוא פרי אדמה מברך 'שהכל'.
ג) לדעת ח"א נא, ז, כל עוד הפרי קטן ואינו טוב לכתחילה, ברכתו 'שהכל'.
ולמעשה ספק ברכות להקל, ויברך תמיד את הברכה הבסיסית יותר.
ואם בישל אותם או המתיק אותם, אם היו ראויים בתחילה לאכילה בשעת הדחק, ברכתם כברכת הפרי הראויה להם. ואם מתחילה לא היו ראויים לאכילה אפילו בשעת הדחק, גם אחר מיתוקם ברכתם 'שהכל'. וכ"כ בא"ח, וכה"ח רב, לד. ועיין מ"ב רב, יח, ובאו"ה.
