יא,א – האם יש באכילת מאכלים מזיקים איסור גמור
ברור שאין איסור גמור לאכול מאכלים מזיקים, שאם היה אסור, לא היו מברכים על אכילתם, ולא שמענו מי שיטען למשל, שאין לברך על בורקס מפני המרגרינה הרבה שבו, או שאין לברך על משקאות קלים מפני הסוכר הרב שבהם. וכפי שכתבתי, מעט מהם כפי הנראה אינו מזיק. וגם הרבה אינו מזיק אלא לאחר זמן ובצירוף של עוד גורמים.
וכן למדנו בברכות לו, א, לגבי קמח שעורים, שהיתה הוה אמינא שלא יברכו עליו כלל הואיל והוא "קשה לקוקיאני" – תולעים שבמעיים. לפיכך הוצרכו חכמים ללמדנו שאף על קמח שעורים מברכים 'שהכל', "כיוון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי". ויש להוסיף, שיתכן שאם היו רגילים לאכול דבר שגורם לתולעים במעיים, לא היתה הוה אמינא לטעון שלא יברכו עליו, ורק בקמח שעורים שממילא אין רגילים לאוכלו, היתה הוה אמינא שלא יברכו עליו. ואפילו בו אמרו, הואיל ויש לו הנאה, עליו לברך. וכיוצא בזה כתבתי לעיל ט, סוף הלכה ב, ובהערה 3.
וכיוצא בזה כתב באג"מ חו"מ ח"ב עו, לגבי דברים שמסכנים את הנפש, שכאשר הסכנה קרובה האיסור מהתורה, וכאשר יש רק חשש סכנה האיסור מדרבנן. ואילו לגבי מאכלים מזיקים הרמב"ם בפרק ד מהלכות דעות, לא כתב שיש איסור לאוכלם. אלא רק כתב הקדמה על ערך הבריאות. וזאת מפני שאי אפשר לאסור את המאכלים הללו לגמרי, משום שלרוב האנשים אינם מזיקים, ויש שאינם יכולים להיזהר בכל הנהגות הבריאות מפני טרדותיהם בעבודה, ויש עניים שאינם יכולים לקנות את המאכלים הטובים. וכן מובא בשם הגרש"ז אויערבאך בנשמת אברהם חו"מ קנה, ב.
ובאנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך בריאות הערה 87 הקשה עליהם מהריטב"א שבועות לו, א, ד"ה 'א"ר ינאי', שכתב במפורש שלאו של "השמר לך ושמור נפשך מאד" כולל "שלא יאכל ושלא ישתה דברים הרעים", וביאר שאינו לאו שבכללות, מפני שכל הלימודים שלומדים ממנו קשורים לעניין אחד, לשמור עצמו. ונשאר בצ"ע. ואולי אפשר לתרץ, שמדובר במאכלים רעים, שמזיקים תוך זמן קצר.
אמנם הרב פיינשטיין והרב אויערבאך התייחסו לעישון, ורצו לטעון לפי סברות אלה, שאין בו איסור גמור. אלא שדבריהם נאמרו כשעוד לא נודע עד כמה העישון מזיק וסכנתו גדולה. תשובת הרב פיינשטיין נכתבה בשנת תשמ"א. וכך גם מעיר בנשמת אברהם שם. אבל סברותיהם נכונות לגבי מאכלים רעים. ועיין בספר שהוספתי עוד סברות חשובות. ואף באיסור עישון, עיין בפניני הלכה ליקוטים ח"ב ט, יא, 6, לגבי בן שאביו מבקש ממנו לקנות לו סיגריות, שכתבתי שהואיל ואין בעישון סכנה קרובה, במקרה שהסירוב יגרום לסכסוך גדול, יקנה. שרק כאשר הסכנה קרובה יש איסור גמור, כפי שכתבו בבית לחם יהודה וברכ"י יו"ד רמ, טו, בעניין דומה. וכן שם יג, בעניין אלה שקשה להם להיגמל מעישון, שלפעמים עדיף שלא יתאמצו כל כך, כי ההתמודדות עם ההיגמלות עלולה לפגוע באיזון הנפשי שלהם ואף להביאם לסכנה.
יא,ב – הערך של לימוד עצות לחיים בריאים ויעילים
שבת פב, א: "אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה? אמר ליה: מאי איזיל לגביה? דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא. אמר לי: מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא, ולא ליטרח טפי. דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה. אמר ליה: הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא? כל שכן, זיל לגביה".
