ב,א – חובת הברכה בפני עשרה
ברכות נד, ב: "אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב (תהלים קז): וירוממוהו בקהל עם וגו'. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: ובמושב זקנים יהללוהו… רב יהודה חלש ואתפח, על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן, אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא. אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי. והא אמר אביי: בעי אודויי באפי עשרה! – דהוו בי עשרה. והא איהו לא קא מודה! – לא צריך, דעני בתרייהו אמן".
נחלקו הראשונים. יש שהבינו מקושיית הגמרא ותירוצה על רב יהודה, שבלא עשרה אין לברך 'הגומל', ואף אם בירך לא יצא (מאירי, תר"י, מכתם, מאורות). ויש סוברים שחובת הברכה בפני עשרה היא רק מצוה לכתחילה, ומה ששאלו על רב יהודה הוא מדוע רצה לצאת ידי חובה בלא מניין, והלא בקלות יכול היה להמתין ולברך בפני מניין (רא"ה, ריטב"א, טור).
בשו"ע ריט, ג, כתב: "ואם בירך בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא, וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות". ולפי כללי השו"ע העיקר כי"א השני.
ולמעשה כתבו הרבה אחרונים שמניין מעכב את הברכה: לבוש ג, א"ר ח; סדבה"נ יג, ב; ח"א סה, ו; מחה"ש בהקדמתו לסימן; חסד לאלפים ח; מג"ג אלף המגן ח; שלחן שלמה א; בא"ח עקב ב; ערוה"ש ו.
ודעת המ"ב אינה ברורה, שמצד אחד כתב בס"ק ט' שספק ברכות להקל, ולא יברך בלי מניין. ומאידך כתב בס"ק ח, שעל פי הרא"ה, מי שיודע שלא יהיה לו מניין תוך ל' יום, יברך 'הגומל' אפילו ביחיד, ולא הזכיר חולק. וכן לעניין ברכה של אשה בפני נשים, כתב בס"ק ג' את דעת כנה"ג בשם "יש שכתבו" בלא חולק, ובשעה"צ כתב לעיין בא"ר וח"א, שהם סוברים שמניין גברים מעכב. ומשמע שנטה לדעה שמניין אינו מעכב, אלא שרק בשעת הדחק, היינו שלא ימצא מניין עד שלושים יום, סמך על כך. (הביאו בשעה"ב כב, ז).
אולם למעשה, הואיל ודעת רוב הפוסקים שהמניין מעכב, ובנוסף לכך ספק ברכות להקל, אין לברך בלא עשרה. וכ"כ בחזו"ע עמ' שמב, ובירור הלכה לרב זילבר קמא עמ' קפה, ופס"ת ריט, טו. ואמנם לרע"א כיוון שזו ברכת שבח, אפשר לברך בספק דרך שבח והודאה. מ"מ רוב הפוסקים לא קיבלו את דעתו.
ב,ב – שני תלמידי חכמים
ברכות נד, ב: "מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: ובמושב זקנים יהללוהו. מתקיף לה רב אשי: ואימא כולהו רבנן! – מי כתיב בקהל זקנים? בקהל עם כתיב. ואימא: בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן! – קשיא." יש סוברים שצריכים שיהיו שנים עשר ומהם שני חכמים (טור בשם התוס', רא"ש). אבל לדעת רוב הפוסקים, שני החכמים הם מכלל העשרה, וכ"כ רי"ף, רמב"ם, שו"ע ריט, ג. וכתבו מ"א ג, מ"ב ז, בא"ח עקב ב, שהחכמים צריכים להיות מורי הלכה למעשה.
ואף שלכתחילה צריכים להיות שני תלמידי חכמים, מ"מ בדיעבד אין זה מעכב (מרדכי, מאירי, שו"ע ריט, ג).
ב,ג – האם אשה יכולה לברך בפני נשים (הערה 1)
כתב הכנה"ג (הגה"ט) שאם אשה לא יכולה לברך בין האנשים, היא יכולה לברך "בפני איש או נשים". לכאורה כוונתו שאם אין עשרה גברים, יכולה לברך בפני כמה גברים בודדים או מניין של נשים. וכ"כ ברכ"י ב, ומ"ב ג. וכ"כ בשו"ת בני בנים (ד, ה), וביאר שדי בשתי נשים, ששתים כמאה.
ויסוד סברתו של כנה"ג שאין עשרה גברים מעכבים את הברכה, אבל לפי מה שלמדנו לעיל, שלדעת רוב הפוסקים חובה לברך בפני עשרה דווקא, הרי שזה דין שתלוי במניין, וממילא אין לברך בפני עשר נשים. וכ"כ הרבה פוסקים, ומהם: חסד לאלפים י, בא"ח עקב ה, כה"ח ג, יחו"ד ד, טו (עמ' עז בהערה), פס"ת ריט, 41. בהליכות שלמה (פכ"ג הערה ג) באר שנאמר 'וירוממוהו בקהל עם' ונשים לא נקראו קהל ולכן אין לברך בפני נשים.
ב,ד – שהמברך מצטרף למניין
כתב מהראנ"ח (אמרי שפר דרשותיו על התורה, דרוש ראשון פרשת אמור), שאין המברך מצטרף להשלים העשרה. וכ"כ בפתח הדביר (ריט, ח) וראייתו ממה שאמרו בכתובות (ח, א), שברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין, ואילו בברכת חתנים החתנים מן המניין. וביאר בשיטה מקובצת (שם): "מפני שהם (האבלים) אינם מנחמים אלא מתנחמים, אבל החתנים הם שמחים בשאר אנשי החופה ולפיכך איתנהו מן המנין". וכדין אבלים כך דין המודה על הצלתו. והוסיף שכך מצא בשם הרב מועדי ה'. וכ"כ חיי אדם (סה, ו), מג"ג (אלף המגן ריט, ו), קיצור שו"ע סא, ב.
לעומת זאת, כתב בהלכות קטנות א, רעא, שהמברך מצטרף למניין, וכדין ברכת חתנים. וכ"כ בבאר היטב ד', בשם מקראי קודש (דף נג), וכ"כ הגר"ז (סדבה"נ יג, ב), החיד"א (לדוד אמת כג, א), קצות השולחן (סה, א), מ"ב ו, והוסיף בשער הציון ז', שכל דין עשרה נלמד מברכת חתנים ושם המברך מצטרף לעשרה, וכל שכן ב'הגומל' שיש אומרים שעשרה אינו מעכב. וכך דייק מדברי השו"ע. וכ"כ למעשה אחרוני זמננו: חזו"ע (עמ' שמג), ציץ אליעזר (יג, יח), ברכת ה' (ח"ד ו, 122), בירור הלכה לרב זילבר (קמא ח"ב עמ' קפה).
