הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ט – ספרי קודש ספר תורה ובית כנסת

ט,א – ספרי קודש

כתב מ"א רכג, ה: "ונראה לי דווקא כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך דמצוות לאו ליהנות ניתנו, ואין מברכים רק על מצוות הבאים מזמן לזמן כמו שכתוב בסי' כב ע"ש, אבל רמ"מ כתב לברך על ספרים". וכן כתבו למעשה הרבה פוסקים, שלא לברך 'שהחיינו' על ספרי קודש, חלקם כתבו כך מפני הספק וחלקם מפני המנהג. ומהם: מחזיק ברכה רכג ג; שערי תשובה רכג י; סדבה"נ יב ה; חסד לאלפים רכג, ח; שד"ח אס"ד ברכות ב, כ; יד אהרון רכג יח; חקרי לב, נחפה בכסף, שער זקנים, מהר"ם שיק, קרן לדוד נז.

ומאידך כתב הרדב"ז (ג, תיב): "כל כלי שהוא שמח בו מפני חשיבותו, לא שנא כלי לבישה או כלי תשמיש או ספרים – מברך". וכ"כ למעשה רבים מהפוסקים, ומהם: מהר"מ מינץ, מור וקציעה רכג; פרי תואר יורה דעה כח, ד; קנאת סופרים, יד יצחק, שולחן הטהור רכג, ג. וכן משמע דעת מהר"י אישקפה בשו"ת מהר"י בי רב סב, ומרן הרב קוק באורח משפט מז.

ואפשר לומר, שכוונת המ"א שהואיל ועל עצם מצוות לימוד תורה אין מברכים, גם השמחה שבספר כלולה בלימוד, ואין לברך עליו. אבל אם הוא ספר חשוב וחביב, אפשר שלשמחה שבו יש מעמד נפרד, בנוסף למצוות תלמוד תורה שתיעשה על ידו, ועל השמחה הזו צריך לברך. וכך משמע מדעת ח"א סב, ה, שאחר שהביא את המחלוקת הנ"ל כתב: "נראה שאם היה מהדר אחר זה הספר ושמח בקנייתו – מברך, שהרי ברכה זו רק על השמחה ולא על התשמיש". וכן כתב למעשה בהליכות שלמה כג יז. וכן מסופר על הגאון ר' ברוך בער ליבוביץ (שחי לפני כמאה שנה) שכאשר השיג ספר חידושי רע"א על קידושין בירך 'שהחיינו' (ספר 'חיים של ברכה' פ"ח הערה א). וגם המ"ב רכג, יג, כתב שאין למחות במברך. וכן כתב בחזון עובדיה עמ' שצח, שלמברך יש על מי לסמוך. ועל פי זה כתבתי בהלכה.

ט,ב – ספר תורה

נחלקו הפוסקים אם מברכים על קניית ספר תורה. יש אומרים שאין לברך מכמה טעמים: י"א מפני שמצוות לאו ליהנות ניתנו וכדברי מ"א לגבי ספרי קודש. וי"א שאף כי על קיום מצווה נדירה אפשר לברך, מ"מ כיום י"א שאין מצווה לאדם לכתוב לעצמו ספר תורה. ויש שכתבו שאין לברך מפני שכך נהגו. הסוברים שלא לברך הם: ברכי יוסף יו"ד ער, ח; בא"ח ראה ט; חקרי לב, שמח נפש, פתח הדביר, שדי חמד אס"ד בית כנסת יב. (ועיין שו"ת חת"ס אורח חיים נה, נו, ושו"ת בית יהודה יורה דעה כג).

ויש אומרים שצריך לברך על ספר תורה. או מפני שאין לקבל את סברת המ"א, והואיל ושמחים בו מברכים, וכמו שמברכים על כלים חדשים. או מצד שגם היום לרוה"פ יש מצווה לכתוב ספר תורה, והואיל וזו מצווה הבאה מזמן לזמן, לדעת רבים יש לברך עליה 'שהחיינו'. וק"ו כשמקיימים אותה בפעם הראשונה.[3] והסוברים שהקונה ספר תורה יברך הם: מהר"י אישקפה, מהר"ש בן עזרא, מהר"ש אלגזי, מהר"י בן גאמיל, (כמובא בשו"ת מהר"י בי רב סב). וכ"כ בית יהודה יו"ד כג, מרן הרב קוק אורח משפט מז. וק"ו שכך דעת הרמב"ם ברכות יא, ט.

והואיל וזו מחלוקת, טוב לקנות אז בגד חדש ולברך עליו ולכוון גם על ספר התורה. ומ"מ אם לא הכינו זאת, הואיל ושמחים מאוד מהכנסת ס"ת, נכון שאחד המשתתפים בסעודת השמחה יברך 'שהחיינו'. שכבר למדנו שלדעת הריב"ש ודעימיה, אין חוששים לספק, וכל שהוא שמח יכול לברך.

ט,ג – בית כנסת

כתב בשו"ת לב חיים ב, מג, ע"פ שער זקנים, שאין לברך על בית כנסת, משום שעיקר בנייתו למצוות התפילה ולא בשביל הנאה. וכ"כ בשו"ת זית רענן ב, ג, מטעם שהוא רק הכשר מצווה. וכ"כ רב פעלים, מהר"ם שיק, ערוך השולחן רכג, ח; יד הלוי לז; פרי יהושע סט. וכ"כ בחזון עובדיה עמ' שצה מפני הספק.

ומאידך, כתב בשו"ת הלק"ט ב, קמט, שקהל שבנו בית כנסת יעמוד השליח ציבור ויברך הטוב והמטיב. ובחת"ס או"ח קנו כתב, שאע"פ שלמ"א אין לברך על ספרים, זהו דווקא לגבי 'שהחיינו', אבל 'הטוב והמטיב' המברך לא הפסיד. ודעת מהר"י אבוהב לברך 'שהחיינו' (הובא במחז"ב רכג, א, והוא עצמו סובר שלא לברך 'שהחיינו', ואולי יסבור לברך 'הטוב והמטיב', וכך הבין בדבריו בשדי חמד). ובשולחן הטהור רכג, ד, כתב לברך 'הטוב והמטיב'. וכ"כ מ"ב רכג, יא, שיברכו 'הטוב והמטיב'. והנצי"ב בהעמק שאלה קעא, כתב שהזוכה לבנות בית מדרש לרבים שהיא מצווה שיש כבוד לעושיה ותפארת לו מן האדם והוא בכלל מזכה הרבים, ראוי שיברך 'שהחיינו'.

וכ"כ לברך: בירך את אברהם סט, ד; ברכת הבית כד, לה; קצות השולחן סד, ד. ובצי"א יד סז, ד, כתב שלמברך יש על מי לסמוך.

ט,ד – המחבר ספר

כתב במור וקציעה רכג, שהגומר ספר שחיבר בחידושי תורה לשם שמיים יש לו לברך, שאין שום קניין או בניין שיש בו שמחה יותר מזה. וכ"פ שולחן הטהור רכג, ה. וכ"כ הנצי"ב בהעמק שאלה קעא, שאם נהנה ושמח ודאי ראוי לו לברך 'שהחיינו'. וכתב בשו"ת מנחת אלעזר ד, סה, שכך נהג למעשה. וכתב בציץ אליעזר יד, סז, ג, שהמברך אין מזחיחין אותו, שיש לו על מי לסמוך.

ואילו החיד"א בספרו כיכר לאדן ליקוטים ב', כתב שעל כגון זה אמרו חכמים אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, ולא ראינו ולא שמענו מי שנהג לברך, הלכך המחבר ספר לא יברך בשם ומלכות, מ"מ ודאי חייב להודות ולשבח לה' יתברך על שזיכהו לכך (וכ"כ בקיצור במחז"ב רכג, ז). וגם בשו"ת יד יצחק ב, רנט, כתב שאין לברך, כי מי הוא שיוכל להחזיק טובה לעצמו שיהיה בטוח שיקובל ספרו לרצון לפני התלמידי חכמים שבדור ואולי ילעיגו עליו. וכן כתבו למעשה בשו"ת חוות יאיר רלז; חסד לאלפים רכג, ח; שערי תשובה י, ברכת הבית כד, מד; כה"ח כו; מנחת יצחק בהקדמתו לחלק א וחלק ה. וכן כתבו בהקדמותיהם בספר חמדת שלמה, שו"ת גנזי יוסף, ושו"ת דבר יהושע. וכ"כ למעשה חזון עובדיה עמ' ת, והליכות שלמה כג הערה כז.

ט,ה – הגיע לגיל שבעים

כתבו בשו"ת חוות יאיר ע, ובשולחן הטהור רכג, ז, שהמגיע לגיל שבעים ראוי לו שיברך 'שהחיינו' על שזיכהו ה' יתברך להאריך ימיו ושנותיו. וכן כתבו משנת יעקב ב, רכה, ובספר 'חיים של ברכה', שה'חפץ חיים' בהגיעו לגיל שבעים עשה סעודה גדולה ובירך 'שהחיינו'.

אמנם לדעת רוב הפוסקים יברך בלא שם ומלכות. וטעמם העיקרי מכיון שלא הזכירו חז"ל והראשונים חידוש זה. וכ"כ שיורי ברכה רכג, ב; פמ"ג מש"ז תמד, ט; חת"ס בהגהותיו על השו"ע רכה; חסד לאלפים, בא"ח ראה ט; תשובה מאהבה ב, רלט; ערוגות הבושם ח"ב הוספות לסי' רטו.

וטוב שאם יעשה מסיבה, שיקנה בגד חדש ויברך עליו.


[3]. עפ"י רש"י מנחות עה, ב, רוקח שעא, רמ"א יו"ד כח, ב, ט"ז, עולת תמיד, פרי תואר, תבואות שור וכו"פ שם, שסוברים לברך על מצווה שמקיימים פעם ראשונה. וכן הורה מרן הרב קוק לאדמו"ר מגור לברך 'שהחיינו' בפעם הראשונה שהפריש תרומות ומעשרות.

תפריט