י,א – מנהג קריאת מגילות
לגבי מגילת אסתר, מצוות הפורים לקוראה. אבל לגבי שאר המגילות, נראה שיסוד המנהג לקוראן בכך שרצו חכמים שיקראו את חמש המגילות בכל שנה, וכפי שמסיימים את כל התורה. ולכל מגילה מצאו את הזמן המתאים.
דרכי משה הקצר או"ח תצ, א: "כתב אבודרהם (עמ' רמ) נהגו העולם לקרות בחג המצות שיר השירים מפני שמדבר בגאולת מצרים, ובחג השבועות רות מפני שכתוב בו (א, כב): בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, ועוד שאבותינו שקיבלו התורה נתגיירו וכן רות נתגיירה. ובסוכות אומרים קהלת מפני שכתוב בו (יא, ב): תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה שהם ימי החג".
וכן ברמ"א תצ, ט: "ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד, ואם שבת ביום טוב האחרון – אומרים אותו באותו שבת; וכן הדין בסוכות עם קהלת. ונוהגין לומר רות בשבועות (אבודרהם)".
טעמים נוספים: מ"א תצ, ח: "שיר השירים – מפני שמפורש בו עניין יציאת מצרים. ובסכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתוב בקהלת וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה. ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות רמז תקצ"ו: מה עניין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו', עכ"ל". וכן במ"ב תצ, יז.
י,ב – הברכה על קריאת מגילה
מסכת סופרים פרק יד הלכה א: "ברות, ובשיר השירים, בקהלת, באיכה, ובמגילת אסתר, צריך לברך, ולומר על מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים. והקורא בכתובים צריך לומר, ברוך אתה י"י אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש".
דרכי משה תצ, א: "ואמרינן במסכת סופרים (פי"ד ה"ג) הקורא בחמש מגילות מברך על 'מקרא מגילה', ואפילו היא כתובה בין הכתובים עכ"ל. וכן כתב מהרי"ל (סדר תפילת ט' באב עמ' רנא סי' כא). וכן הוא בהגהות מיימוניות הלכות תשעה באב (תעניות פ"ה אות ב ומנהגי ט"ב). וכן המנהג. דלא כמרדכי שכתב בפרק קמא דמגילה (סי' תשפג) דאם היא כתובה בין הכתובים יש לברך עליה על 'מקרא כתובים' ". וכ"כ במחזור ויטרי (עמ' 344); אור זרוע סי' תנה; ושבלי הלקט סי' קעד, לברך על 'מקרא מגילה'.
י,ג – הסוברים שאין לברך
אולם כתב הרמ"א תצ, ט: "והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים". ובשו"ת הרמ"א ל"ה ביאר שמחמת ארבע סיבות כתב שלא לברך: א) מפני שלא ראה שבמנהגי מהר"ר טירנא כתב לברך, ורק בט' באב בקריאת איכה כתב לברך. וביאר שזה מפני שקריאת איכה היא להוציא הציבור, ועל כך תקנו ברכה, אבל לא על קריאה שאדם קורא לעצמו כפי שרבים קוראים את המגילות בחגים. ב) במרדכי פ"ק דמגילה בהג"ה הביא גרסא אחרת ממסכת סופרים, דאם כתובים בין הכתובים מברך עליהם על מקרא כתובים. וכיוון שאנחנו קוראים ממגילה שבכתובים יש ספק באיזה נוסח לברך. ג) שיש לתמוה על הברכה הזו, וכי היכן נצטווינו לקרוא מגילה, דבר זה לא מובא בתלמוד. ויש לבאר שבמסכת סופרים מדובר על אחד משניים: או שקראו את כל המגילות בציבור כדי להוציא הציבור, כמו שעושים במגילת אסתר ואיכה, ואזי כאשר קוראים את שאר המגילות כיחידים אין מברכים. או שלמסכת סופרים הלכה שמברכים ברכות התורה על מקרא ולא על תלמוד, ואם השכים ללמוד כתובים, מברך על הכתובים. ד) והוא העיקר, שנראה שכוונת מסכת סופרים לברך על מגילה שכתובה על קלף, אבל על מגילות בספרים שלנו אין מברכים. ומזה שלא השתדלו לכתוב מגילות כדי לברך, משמע שהמנהג למעשה שלא לברך על המגילות. ומשמע מדבריו בטעם הראשון והשלישי, שנהגו לברך על איכה והוא מסכים למנהג. אולם מנגד כתב שנהגו לכתוב רק את מגילת אסתר על קלף, ואם כן יוצא שלפי טעמו הרביעי אין לברך על איכה.
למעשה כתב הט"ז תצ, ו, על פי דברי הרמ"א שאין לברך על שום מגילה זולת מגילת אסתר שמצווה לקרותה. ושכן כתב הב"י בסי' תקנט. וסיים שכל המברך על מגילות אלו ברכתו לבטלה. וכ"כ הרדב"ז (ח"ו סימן ב' אלפים צא), שאין לברך על קריאת המגילות, ואף כתב שיש מקומות שאין קוראים בהם שיר השירים ורות.
י,ד – הסוברים לברך
אולם כתב במ"א תצ, ט, שהלבוש תצ, ה, הב"ח, מנהגים ומטה משה, כתבו לברך על שיר השירים ורות ולא על קהלת. וסיים מ"א שכן עיקר כמנהג קדמונינו. ולא ביאר אם לדעתו דווקא על מגילת קלף וקריאה בציבור צריך לברך. ולכאורה משמע שיסכים שיברכו גם בלא קלף. וכ"כ בביאור הגר"א, אחר שציטט מדרכי משה תצ, א, שצריך לברך: "וכ"כ ב"ח ולבוש ומנהגים ומט"מ לברך אף שאינם כתובים בגליון, וכל שכן כשהם כתובים בגליון כס"ת, וכן מנהג כל הראשונים. וכ"כ מ"א".
ובא"ר תצ, י, כתב לברך בלא שם ומלכות. וכ"כ הפמ"ג שלא לברך אף על מגילת קלף מחמת הספק. וכ"כ בחק יעקב.
ובמ"ב תצ, יט, סיכם להלכה: "הנוהג לברך על כל פנים כשכתובים על קלף בוודאי אין למחות בידו". ובשעה"צ ביאר שכאשר קוראים מקלף משמע שלפי הטעם האחרון והעיקרי של הרמ"א אין מניעה לברך.
י,ה – המנהג למעשה
כל החסידים נוהגים שלא לברך, ורבים נוהגים שכל אחד קורא לעצמו מהחומש. ויש אומרים שצריך לומר ברכה בלא שם ומלכות. וכל הנוהגים כהגר"א ובכללם הישוב הישן בירושלים, ועוד רבים מהליטאים, נוהגים לברך. ומנהג ספרדים שנכון לקרוא המגילות, אך אין מברכים.
י,ו – האם המברכים מקפידים על קלף וכשרות המגילה
למעשה נוהגים כמ"ב לברך על מגילת קלף, אבל אין מדקדקים בכשרותה כמו בספר תורה. ועיין בהלח"ב 84, שיש שרצה לומר שדינה כדין מגילת אסתר, שכל שרובה כשרה – כשרה, ודחו את דבריו בספר עמק ברכה, מפני שזהו דין מיוחד במגילת אסתר שנקראת איגרת. ולדעת ריש"א, דינה כס"ת ונפסלת באות אחת. וכתב שם בהלח"ב שקשה לדקדק בזה, שכן המסורת בכתיב המגילות פחות ברורה מאשר בס"ת. ולדעת הגר"א ודעימיה גם בלא מגילת קלף מברכים. ונראה למעשה לברך על מגילה שנראית ככלל כשרה, אבל אין לפסול הכתב בלא שיש וודאות שעל פי כל הפוסקים הוא פסול.
י,ז – האם מברכים על קהלת בסוכות
הלבוש והב"ח הזכירו שמברכים על שיר השירים ורות ולא הזכירו קהלת. ובמ"א תצ, ט, כתב שאין מברכים על קהלת. במחצית השקל תמה מדוע לא כתבו לברך גם על קהלת, וציין שגם במסכת סופרים לא הזכירו קהלת. והביא שכתב בעטרת זקנים בשם ספר לחם רב, שאולי הטעם מפני שהיה הווא אמינא לגנוז את קהלת (שבת ל, ב). ע"כ. אמנם לפי מה שהעתקנו ממסכת סופרים, גם על קהלת כתוב לברך.
ובביאור הגר"א שם כתב: "ומה שכתב (המ"א) חוץ מקהלת – ליתא, דבסוף פרק ג' דידים מסקנת מתניתין שם דכן נחלקו וכן גמרו ששיר השירים וקהלת שוין לטמא את הידים. וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהל' אה"ט ה"ו שכל ה' מגילות מטמאין את הידים כס"ת. וכ"כ הגמ"ר פ"ק דמגילה שכולן שוין לברכה זו וכן עיקר".
י,ח – ברכת שהחיינו לנוהגים לברך על המגילה
בלבוש תצ, ה, כתב שמברך על המגילות גם 'שהחיינו'. והטעם שזו מצווה הבאה מזמן לזמן. וכן מובא מהגר"א במעשה רב אות קעה. וכן נהגו אצל החזו"א והרב קנייבסקי (פס"ת תצא, 23). אמנם הרש"ש בהגהותיו לשו"ע כתב שעל פי הגר"א נהגו בווילנא לברך על מקרא מגילה, אבל לא 'שהחיינו'. והרב טיקוצינסקי כתב בספר ארץ ישראל שלו, שנהגו הפרושים לברך גם 'שהחיינו'.
אמנם במסכת סופרים והראשונים והאחרונים שכתבו לברך על המגילות לא הזכירו 'שהחיינו'. וכתב בהלח"ב הערה 79 בשם ריש"א שתמה על ברכת 'שהחיינו', אבל אמר שאין בידינו לבטל המנהג שהנהיג הגר"א, אבל טוב שהחזן ילבש בגד חדש.
י,ט – זמן קריאת המגילות למנהג אשכנז
המנהג לקרוא המגילה לפני קריאת התורה, כמובא במחזור ויטרי אות שיב, וברוקח. ויש שואלים היאך מקדימים את הכתובים לתורה. ותירצו שהואיל ואין חובה לקוראה אלא רשות, אין זה נחשב שני חיובים שווים שיש להקדים את המקודש. אפשר להוסיף שגם אין זמנה דווקא שם, וגם מצד זה אין בכך פגיעה שמקדימים אותה. וכן מסופר על הגר"א שפעם כשנחלש דחה את קריאת רות לשעת המנחה. ועיין להלן יג, יב, לגבי זמן קריאת רות למנהגים השונים. ובפניני הלכה סוכות א, ט, לקהלת.
