ג,א – מפתח של אוכלים וכלים
ירושלמי ביצה פ"א ה"ז: "תאני ולא את המפתח, בית הלל מתירין. ואמר רב הושעיה בר רב יצחק: הדא דאת אמר במפתח של אוכלין, אבל במפתח של כלים לא בדא. והא ר' אבהו יתיב ומתני ומפתחא דפלמנטרין בידיה? פלפלין הוה ליה בגווה". הסבירו רוב הראשונים שהירושלמי אסר להוציא מפתח של כלים שאין בהם צורך יום טוב, אבל מפתח של כלים שיש בהם צורך ביום טוב מותר להוציא (רשב"א ביצה יב, א; ר"ן ו, א; רא"ה יב, א; מכתם). לדעה זו אסור מדאורייתא להוציא מפתח של כלים שאין בהם צורך יום טוב. כפי שכתב הרשב"א בעבודת הקודש: "מפתח של כלים שאין צריך להם ביום טוב אסור להוציאו בחוץ, שאין זה אלא כהוצאת אבנים". ועיין להלן ג, ב, שכך עולה מדברי הרא"ש א, יח; ומרדכי תרנח.
לעומת זאת, כתב רבנו פרץ (הגהות הסמ"ק סוף רפב): "וכיון שלבו דואג משום פסידא, חשיב קצת צורך יו"ט, והשתא מנהגינו ניחא שנהגו להחזיר המחזורים לביתם אפי' ביום טוב האחרון, שאז אינו צורך היום כלל ואין בזה צורך כי אם לשמרם". וכ"כ רמ"א תקיח, א, שמותר לטלטל כלים: "הצריכים לו קצת או שמתיירא שלא יגנובו או שאר פסידא".
הקשו כמה אחרונים על רבינו פרץ ורמ"א מביצה כה, א, שאסור לשחוט בהמה מסוכנת אא"כ יוכל להספיק לאכול ביו"ט כזית מהבשר, ולכאורה אם הדאגה על הפסד ממון נחשבת צורך, גם בלי שיוכל לאכול כזית מותר לשחוט, כדי למנוע צער על הפסד הממון (פמ"ג פתיחה א, ח; דעת תורה תקיח, א; אבני נזר תט, טז). ותירץ רשז"א (שש"כ יט, הערה יז) שבשחיטת מסוכנת, השחיטה לצורך מכירת הבשר בחול, ולכן זה לא נקרא צורך יום טוב.
למעשה, הרבה אחרונים החמירו ואסרו הוצאה כדי למנוע הפסד ממון. כ"כ יש"ש א, לד. וכ"כ ט"ז תקיח, א, ותמה על הרמ"א שפסק כנגד רוב הראשונים. וכ"כ מ"א ב, בשם יש"ש; א"ר ג, ה; שועה"ר א; ח"א צו, א; ערך השולחן (טייב) ב; וכ"כ מ"ב ו, שנכון להחמיר כמותם.
לעומת זאת, בערוה"ש תקיח, ד-ה, כתב כרמ"א, ותמה על כל הפוסקים שהחמירו: "אך להיפך יש להתפלא כיון דאמרינן בהוצאה 'מתוך', ורק בעינן צורך קצת למה אין זה צורך קצת כשמתיירא שלא יגנובו?… ולכן נלע"ד דהאמת כדברי רבינו הרמ"א… ועל זה אומר הירושלמי דדווקא במפתח של אוכלין ולא במפתח של כלים, כלומר לאו משום עצם ההוצאה דזה מותר אם חושש להניחו בביתו מטעם גניבה וכיוצא בזה, אלא האיסור לישא בידיו בפרהסיא דזהו כעובדא דחול להרואים… ולפי"ז לשיטתו של רבינו הרמ"א מותר לישא ביום טוב ברה"ר כל דבר שיש בזה איזה צורך שהוא, כמו לישא המפתח של מעות ושל כלים מפני שמתיירא שלא יגנובו. ולשיטת גדולי האחרונים אסור, והעולם נוהגין היתר, ועל פי דברינו יש להם יסוד נכון". וכן נראה שהיקל בחזו"ע עמ' עט, סוף הערה קעד, שכתב: "ולהחזיר הטלית והסידור לבית מפני שחושש פן יאבד וכיוצא יש להקל, כמ"ש בב"י בשם הסמ"ק, ובהרמ"א בהגה".
כתב באבני ישפה ג, נו, א, שכיום אסור להוציא את המפתח של הבית, כי לא גונבים מאכלים וכלים, אלא רק כסף ותכשיטים. והשיב על זה במשנה הלכות ז, עו, שגם כיום יש חשש שיכנס לבית חתול או כלב לאכול מאכליו, או גנבים וינסכו את יינו וכדו', לכן גם כיום מותר להוציא מפתח של הבית.
כתב בהלכות המועדים, ה, א, שאם באמצע הדרך ראה שהוציא בכיסו דבר שאין בו צורך יום טוב, אין חובה להניחו ברחוב כמו בשבת, כי יש לו הפסד ובשעת הדחק יוכל לסמוך על רבינו פרץ ורמ"א שהפסד נחשב צורך. ועוד יש לצרף שיטת רש"י, רי"ף ורמב"ם, שמותר להוציא ביום טוב שלא לצורך כלל. וכ"כ למעשה בפס"ת תקיח, ח.
ג,ב – התירו סופן משום תחילתן
כתב הרא"ש א, יח: "וכן להוליך ספרים עמהם לבית הכנסת, ואף להחזירן, דהתירו סופן משום תחלתן". וכ"כ מרדכי תרנח. הרי שלדעתם ככלל אסור להוציא ביו"ט כדי למנוע הפסד, אבל כאשר יש בדבר צורך ליו"ט, מותר, וזה היתר סופו משום תחילתו. וכ"כ מ"ב תקיח, ו, למעשה.
והב"ח ב, התיר להחזיר מחזורים גם כשאין חשש גניבה אלא רק לצורך מניעת טרחה יתירה להביאם אח"כ בחול, שגם לצורך זה התירו סופם משום תחילתם. ונראה שדבריו מוסכמים כאשר טרחה כזו תגרום לו שלא להביא את המחזור לבית הכנסת.
אמנם בהגהות מרדכי כתב שנראה לכאורה שמהר"ם החמיר בזה: "לשון מורי הר"ם ז"ל: ולהחזיר ספרים לבית אסור ביו"ט, אם אינו רוצה ללמוד בהם היום, דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך אלא לצורך מצות היום". אולם בדרכי משה ויש"ש א, לד, כתבו שגם מהר"ם מסכים שאם יש חשש גניבה מותר להחזיר, אלא דיבר במקום שאין חשש גניבה.
כתב בהלכות המועדים ה, י, שאם בדרכו הביתה מבית הכנסת נכנס לבית חבירו, וזה מקום המשתמר, אסור לו להמשיך לטלטל את המחזור לביתו. אמנם נראה על פי הב"ח, שאם הדבר יגרום לטרחה שבעטיה לא ירצה להביא את הסידור לביהכ"נ, מותר להמשיך לטלטל את המחזור לביתו.
ג,ג – האם מתירים גם כשאין סברת 'סופן משום תחילתן'
מ"ב תקיח, ו: "אך המחזורים שמונחים מכבר בבית הכנסת כשאין צריך להם עוד ביום טוב, נכון להחמיר שלא להחזירם לביתו ביום טוב אפילו אם יש שם חשש גנבה". וק"ו שלדעתו אין להחזיר מחזורים שאין חשש שיגנבו. וכעין זה כתבו בהלכות המועדים ה, 24; ופס"ת תקיח, ט.
ובשו"ת בית אבי ד, צח, כתב, שנוהגים להחזיר את הסידור והלולב גם כשאין חשש גניבה, מפני שגם החזרת הלולב או הסידור נחשב צורך מצווה שאפשר לטלטל בשבילו. ועוד הסתייע מערוה"ש תקיח, ד-ה, שפירש שכל האיסור של הירושלמי אינו אלא משום עובדין דחול.
ג,ד – אסור להוציא מפתח של רכב לצורך מוצאי יום טוב
כתב חזו"ע עמ' פ, הערה קעה: "אסור להוציא ביום טוב מפתח של הרכב בכיסו, כשהולך מבעוד יום להתפלל ערבית, כדי שבצאתו מבית הכנסת יוכל לנסוע מיד ברכבו, ולא יצטרך לשוב הביתה ליטול את המפתח, משום שהיא הוצאה שלא לצורך יום טוב, וגם הוי כמכין מיום טוב לחול". וכ"כ רבבות אפרים (א, שדמ, בשם הרב פיינשטיין).
ג,ה – מכשירי אוכל נפש
לכאורה יש לאסור להוציא מכשירי אוכל נפש שיכול היה להוציא בערב יום טוב. אולם כתב חת"ס או"ח קמז, שכיוון שהוצאה היא מלאכה גרועה, מותר להוציא גם מכשירי אוכל נפש שיכל להוציא אתמול. ויש חולקים, עיין הלכות חג בחג יום טוב, עמ' שיא-שיב.
