ג – הערמה – דעת הרמב"ם

פורסם בקטגוריה הלכה ג - הכנת המאכלים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/plus/12-11-03-03/

כתב הרמב"ם (יו"ט ז, ח): "מטילין שיכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור. אף על פי שיש לו ישן, מערים ושותה מן החדש, שאין הערמה זו ניכרת לרואה, וכן כל כיוצא בזה".

נחלקו בדעתו: מלשון המ"מ והריטב"א משמע שהבינו שכל הערמה מותרת לרמב"ם. אולם לדעת רוב המפרשים, הרמב"ם התיר הערמה שאינה ניכרת בלבד. וכן ביאר במגדל עוז, שלדעת הרמב"ם הברייתא השלישית, המביאה את מחלוקת התנאים, מדברת על הערמה של הוספת כמות ניכרת, שבזה ת"ק אוסר משום שהיא הערמה ניכרת. וריב"י מתיר, והלכה כת"ק. אבל בהערמה של מי שאומר שהוא רוצה לשתות מן החדש כולם מודים שמותרת, כיוון שאינה ניכרת לרואה, שהרואה אומר לצורך המועד הוא, שאין הכל יודעים שיש לו מן הישן. ולכן הזכיר הרמב"ם רק את ההיתר של שותה מן החדש, שהערמה של ריבוי אסורה. וכ"כ הב"ח (תקלג, א, 'והרמב"ם'), ושעה"צ (ו) בדעת הרמב"ם. וכן דעת המאירי. וכן נראה מראב"ן וריא"ז (א, ט), שהזכירו שמותר להערים ולשתות מן החדש ולא הזכירו הערמה של תוספת.

פורסם בקטגוריה הלכה ג - הכנת המאכלים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן