ט,א – דעת המקלים בצרכי רבים גם כשיש מנהיגות חזקה
יש סוברים שגם כשיש מנהיגות חזקה מותר לעשות את מלאכת הציבור בחול המועד למרות שאין הכרח לעשותה דווקא בחוה"מ (ערוה"ש תקמד, ו). אבל העיקר שרק מפני ההכרח שבדבר הקילו לעשות מלאכת הדיוט לצרכי הרבים. וכפי שכתבו הרא"ש (מו"ק א, ו) ונמוקי יוסף (ב, א, 'גמ") בשם הראב"ד, שההיתר הוא משום שבלא זאת לא יצליחו לבצע את צרכי הרבים. וכ"כ מ"א תקמד, ג; ח"א כלל קו, ח; מ"ב א; כה"ח ב, ועוד.
ט,ב – תיקון בחדר מדרגות
בחוהמ"כ ח, יז, הביא שתי דעות לגבי תיקון מעלית בבנין רב קומות. בשם הרב וואזנר, שרק אם יש שם חולה או אשה בהריון, שהעלייה במדרגות עלולה להזיק לבריאותם, מותר לתקן במלאכת אומן. ולדעת רשז"א, גם בלא זאת מותר. וצריך לומר שלדעת רשז"א, כיוון שמדובר בצורך של רבים לחסוך את טרחת העלייה במדרגות, צורך זה עלה למדרגת צרכי הגוף במועד. אבל אם זה היה לצורך יחידים, לא היה נחשב כצורך הגוף, כי מניעת טרחה של יחידים אינה צורך חשוב כל כך (אמנם לא ביאר דבריו, ומשמע קצת שרשז"א התיר מלאכת אומן בצרכי רבים גם כשאינם לצורך הגוף, ותימה מפני שמקובל עפ"י הרשב"א שרק בצרכי הגוף מתירים).
למעשה נלענ"ד, שאם הוא צורך ממשי לחולה וכיוצא בו, הרי זה צרכי הגוף במועד, ומותר לתקן במלאכת אומן. ואם אינו צורך ממשי, מותר לתקן רק במלאכת הדיוט, ואם הם רבים, כיוון שיש בזה הנאה לגוף, מותר לתקן במלאכת אומן, וכדוגמת תיקון מרחץ.
אלא שנותר לברר כמה הם רבים שיחשבו צרכי ציבור. בפס"ת תקמד, א, כתב שחדר מדרגות הוא צרכי רבים. ובהערה 1, דן בשאלה כמה אנשים צריכים לגור שם כדי שיחשבו רבים, והעלה אפשרות של עשר נפשות לפחות, ואולי שלוש. וזה לא יתכן כי במשפחה אחת פעמים רבות יש עשר נפשות, ומשפחה אינה נחשבת צרכי רבים. וחשבתי שלכל הפחות צריכים להיות שם עשר משפחות, וכפי שמצינו שעשרה גברים נחשבים ציבור למניין, וכך צרכי רבים יחשבו עשר משפחות. וממילא יש סוברים שחדר מדרגות אינו צרכי רבים, ולכן לכל הפחות צריך שיהיו שם עשר משפחות. ואם אין שם עשר משפחות, אזי הוא נידון כצרכי מועד שאינם צרכי הגוף, שמותר לתקן במלאכת הדיוט. וכאשר יש שם חולה שקשה לו לעלות, וק"ו כאשר יש חשש שייפול, הרי הוא כצרכי הגוף, ומותר לתקן במלאכת אומן. וכ"כ בשש"כ סח, ז. ועיין עוד בהרחבות שבת ל, ח, ב, בהגדרת עיר, לר' יהודה שיש בה חמישים דיורין, לר' שמעון ששה בתים. ומהרש"ם למד שיהיו בה מאה אנשים, שכן דין עיר הנידחת שבפחות ממאה תושבים אינה נחשבת עיר.
