יא,א – חילוק בין מצווה עוברת לשאינה עוברת
שו"ע תקמה, ג: "כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על ירכו תכלת וציצית לבגדו… רמ"א: ואם כתבן כדי להניחן במועד, בכל עניין (גם לאחרים, מ"ב טז) שרי". מבואר שמלאכת מצווה לצורך המועד מותרת אף במעשה אומן. ולכאורה קשה משו"ת הרשב"א א, שכו, ושו"ת הריב"ש רכו, שדבריהם הובאו בב"י, וכתבם רמ"א תקמד, א: "בנין בית הכנסת אסור לעשות במועד. והוא הדין דלשאר צרכי מצווה אסור לעשות מלאכת אומן במועד". וביאר במ"ב ח, שאסור גם כשצריך להם במועד. וכן מבואר בשו"ע תקמה, א, ומ"ב א, ושעה"צ, א, עפ"י הב"י, שאסור לתקן ספר תורה ואפילו אות אחת. אם כן יש לברר מדוע התירו מלאכת אומן בציצית ותפילין לצורך מצווה במועד, ואסרו תיקון ס"ת ובית כנסת לצורך המועד.
החילוק הוא בין מצווה עוברת למצווה שאינה עוברת, שלא התירו מעשה אומן אלא במצווה עוברת, היינו במקרה שיפסיד את המצווה לגמרי, או במצווה שחיובה הוא בכל רגע ורגע, וכל זמן שאינו מקיימה הוא מפסיד חובת קיומה באותו רגע, כמצוות מזוזה ומצוות מעקה שבכל רגע שאינו מקיימן הוא מבטל עשה. וכן במצוות תפילין, שבכל יום שאינו מניח, מפסיד את המצווה, ולכן התירו לכתוב תפילין אפילו לצורך שלאחר המועד, כאשר בלא זאת, יתבטל לאחר החג מהנחת תפילין יום אחד (מ"ב תקמה, ג). מה שאין כן בית כנסת, שהואיל ואפשר להם להתקבץ ולהתפלל במקום אחר, אין זו מצווה עוברת. וכן לגבי מצוות כתיבת ספר תורה, כשיסיים לכתוב יקיים את המצווה, אבל הוא אינו עובר על מצוות עשה בכל רגע ורגע שאינו מסיים. (וכ"כ שש"כ סז, הערות קעד-קעה. כיוצא בזה כתב בנשמת אדם כלל קו, סוף אות ב, וארחות חיים תקמה, ה, שההיתר לתקן ס"ת הוא מפני שהוא דבר האבד, הרי שרק במצווה עוברת התירו מלאכת אומן).
יא,ב – השהיית ספר תורה שאינו מוגה
לכאורה תיקון ספר תורה הוא מצווה עוברת, שכן המשאירו במצב לא מתוקן, עובר באיסור "אל תשכן באהליך עולה", שאסור לאדם להשהות בביתו ספר שאינו מוגה (כתובות יט, ב). והרשב"א ד, שכו, מוכיח מהאיסור לתקן ס"ת, שלא כל צורך מצווה התירו במועד, ולכן אסר בניית בית כנסת.
ונראה שתיקון ס"ת אינו מצווה עוברת, שכן למדנו בשו"ע יו"ד רעט, א: "ספר תורה שאינו מוגה, אסור להשהותו יותר משלשים יום, אלא יתקן או יגנוז". וכיוון שרק לאחר שלושים יום עובר באיסור, אין זו מצווה עוברת בחול המועד.
ובשש"כ סז, הערה קעה, כתב שאפשר שהואיל ואסור לכתוב בחול המועד, שוב אינו עובר על האיסור, ובפרט שאינו עובר על איסור זה אלא אחרי ל' יום. ועוד שלבסוף יתקן ולא חיסר אלא שהשתהה.
ונלענ"ד שגם הרשב"א מסכים שהעיקר הוא שתיקון ס"ת אינו מצווה עוברת, ועיקר החילוק הוא בין מצווה עוברת לשאינה עוברת, וכפי שכתב בביאור האיסור לבנות בית כנסת: "אבל בבית הכנסת, אפשר להם בלא הוא, להתקבץ ולהתפלל במקום אחר. ותדע, דלא משום כל מצווה התירו, שהרי אסרו להגיה אפי' אות אחת, ואפי' בס"ת, ואע"ג דאיכא מצווה, שאסור להשהות ס"ת שאינו מוגה…" הרי שכמו בבית כנסת האיסור מפני שאין זו מצווה עוברת, כך בס"ת אין מצווה לתקנו דווקא במועד.
יא,ג – תיקון ס"ת כאשר יש ספר תורה נוסף בחדר תפילה סמוך
אם בתוך מבנה בית הכנסת יש כמה חדרי תפילה, אסור לתקן את ספר התורה במלאכת אומן, מפני שאפשר להביא במקומו ספר תורה מחדר אחר. ורק אם באותו הזמן מתקיימים שני מניינים, כך שהציבור יצטרך להמתין עד שבמניין הסמוך יגמרו לקרוא בתורה, כדי שלא יתבטלו מקריאת התורה או יפסידו זמן יקר, מותר לתקן את ספר התורה (עי' באו"ה תקמה, ב, 'שאם').
בכה"ח תקמה, יד, הוסיף שגם כשיש בבית כנסת אחר שבשכונה ספר מיותר, מותר לתקן את הספר במלאכת אומן, מפני שעפ"י הזוהר אסור להוליך ס"ת מבית כנסת אחד לשני. והגם שיש מתירים על ידי ליווי של עשרה (כה"ח קלה, עד), מ"מ הוא טרחא דציבורא. ע"כ. ונלענ"ד שאם אינם נוהגים להחמיר בהולכת ס"ת, ורגילים להוליכו בשעת הצורך גם ביחיד או בליווי של אדם נוסף, וביהכ"נ השני שנמצא בסביבתם מוכן להשאיל להם את ס"ת עד אחר החג, יביאו את ספר התורה, ולא יבצעו תיקון שמצריך מלאכת אומן.
עוד כתב בכה"ח תקמה, יד, שאם ס"ת אחד נפסל, כדי שלא יצטרכו לגלול את ס"ת הכשר שלהם ולהטריח את הציבור, מותר להם לתקן במלאכת אומן את זה שנפסל. לעומת זה ערוה"ש ב, דייק מהשו"ע שמוטב לגלול את ספר התורה הכשר מלתקן בחוה"מ. וכ"כ השש"כ סח, י. וכך נראה למעשה.
יא,ד – האם מותר לבנות סוכה ושאר מצוות במלאכת אומן
מותר לאדם לבנות סוכה בחוה"מ, בין אם בונה אותה מתחילה ועד סוף (שו"ע תרלז, א, ובאו"ה 'עושה'), בין אם הסוכה קטנה והוא רוצה להרחיבה לצורך אורחים שאין להם סוכה או אף לצורך סעודת ברית מילה (באו"ה תרמ, ו, 'וסעודת').
מותר לבנות את הסוכה במעשה אומן, כדין כתיבת מזוזה בחוה"מ. וכ"כ אבני נזר ב, כג; באו"ה (תרלז, א, 'עושה'); כה"ח תרלז, ד וחזו"ע סוכות עמ' נ. אולם במאירי סוכה כז, ב, התיר לבנות סוכה במועד במעשה הדיוט בלבד, וכ"כ מאמר מרדכי תרלז, ג, ובית השואבה ג. וחיזק זאת חוהמ"כ ח, הערה ג, מהמובא בשו"ע תקמ, א: "אם עשה מעקה לגג בונה אותו מעשה הדיוט", וכתב בבאו"ה 'וכן אם' שמסתימת הפוסקים נראה שמדובר בגג שחייב במעקה. (ע"ע הרחבות להל' סוכות ב, יב, ד).
ואכן קשה מדוע למצוות מזוזה התירו מעשה אומן, ולמעקה לא התירו? אלא שכאשר אפשר לעשות המצווה במעשה הדיוט, כמעקה, יעשה במעשה הדיוט (ועיין להלן יד, ב). ואם אי אפשר, כמזוזה שכשרה רק בכתיבת סת"ם, מותר לכתוב במעשה אומן. וכן יש לומר בסוכה, שלכתחילה יעשה מעשה הדיוט, ואם יש חשש שלא תעמוד כראוי – יעשה במעשה אומן. וכן נראה מכה"ח (שם), שאף שמותר במלאכת אומן, לכתחילה יבנה במעשה הדיוט.
יא,ה – הכנסת פרשיות לבתי תפילין ותפירתם
הכנסת פרשיות לבתי התפילין ותפירתם נחשבת מלאכת הדיוט, ומותרת לצורך אחרים שלאחר החג (רמ"א תקמה, ג, מחצית השקל י, ערוה"ש ט עיין שמה"כ י, 41). אמנם נלענ"ד שכיום היא נחשבת מלאכת אומן, ורק לצורך עצמו מותר. והדוגמא למלאכת הדיוט היא קשירת ציציות.
