הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – ארבעת המינים

ג,א – ארבעת המינים הודאה על האסיף

רמב"ן (ויקרא כג, לט): "ואמר עוד שתוסיפו לשמוח לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים, כי הוא זמן שמחה שברך השם אותך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח לפניו. וטעם תחוגו את חג ה' – שתחוגו לפניו לתת הודאה לשמו על מעשיכם אוסף כי בא".

ספר החינוך (שכד, במצוות נטילת לולב): "כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף, וצווה הא-ל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת, לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלוקים בעת ההיא, צוונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו. והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח, כמו שהעת עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינין כולם משמחי לב רואיהם". ועוד שהם מכוונים כנגד אברי האדם, אתרוג – לב, לולב – שדרה, הדס – עיניים, ערבה – שפתיים, כדי שיהיו כולם מכוונים לעבודת ה'.

ג,ב – ארבעת המינים הודאה על הניצחון בדין

ויקרא רבה (אמור ל, ב): "א"ר אבין משל לשניים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון". וכן שם ל, ג, ותנחומא אמור יח, וילקוט שמעוני ויקרא רמז תרנא.

ובזוהר ח"א רכא, א: "ואפילו אומות העולם חדאן בחדוותא ומתברכין מיניה, ועל דא קורבנין בכל יומא עלייהו, לאטלא עלייהו שלם ויתברכן מינן". הרי שהמאבק הוא עם רשעי אומות העולם, אבל אחר שיצאנו בניצחוננו והנפנו את ד' המינים, אומות העולם שמחים בשמחתנו. ולאחר מכן בשמיני עצרת, מקריבים קרבן לישראל בלבד.

תפריט