ז – שמירת ארבעת המינים

פורסם בקטגוריה פרק ה - נטילת לולב. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/plus/13-05-07/

ז,א – הנחת המינים במים ביו"ט

הערה בפניני הלכה שבת יט, 8: מוסכם שמי שהוציא ענפים מהמים רשאי להחזירם. אלא שנחלקו האחרונים אם מותר להניחם במים בראשונה: לתו"ש וח"א אסור, ולגר"ז ולפמ"ג שלו, א"א יג, מותר, כמובא במ"ב שלו, נד. וכתב בשעה"צ מח, שאפשר להקל במחלוקת זו שהיא דרבנן. וזאת בתנאי שכבר היה לו כלי עם מים מערב שבת, אבל אסור בשבת למלא כלי במים בשביל הענפים, משום שזו טרחה לצורך תקנת הענפים, כמבואר בסוכה מב, א, לעניין לולב. וביחו"ד ב, נג, מיקל עפ"י הרשב"א אף למלא כלי במים, מפני שרק בלולב שהוא מוקצה החמירו, אבל לצורך שאר ענפים מותר, וכמובא בשו"ע שכא, יא: "מותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש". וכ"כ במנו"א ח"ב ג, 18. ונראה שאפשר לסמוך על המקילים במחלוקת בדרבנן. וכ"כ הלח"ב טו, ט (עמ' תיח), שמותר ליתן את הלולב במים שהיו בכלי אף אם הלולב לא היה מונח שם לפני כן.

ז,ב – האם הלולב מוקצה ביום טוב

ירושלמי סוכה פ"ג הי"א: "כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו. נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו. לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו. הניחו בארץ אסור לטלטלו". משמע שאם אין בכוונתו עוד לקיים מצוות נטילת לולב והניחו מידו, הלולב מוקצה. וכ"כ תוס' מב, ב, 'טלטול', "אף על גב דחזי למצוה, שייך ביה איסור מוקצה לטלטול מאחר דאין עשוי כלי, כדאשכחן גבי קנים דלחם הפנים". וכ"כ שו"ת רשב"א (ד, עג).

לעומת זאת, בדרכי משה תרנב, א, תמה על הירושלמי: "וצ"ע דהא קיימא לן (ביצה כו ב) אין מוקצה לחצי שבת והאי הוי ראוי בין השמשות". וכן נראה מרש"י על הגמ' (מב, א) ששואלת מה החידוש בכך שמותר לאשה לקבל את הלולב ביום טוב מיד בנה או בעלה, ומשיבה: "מהו דתימא, הואיל ואשה לאו בת חיובא היא, אימא לא תקבל – קא משמע לן". ופירש רש"י: "קא משמע לן – כיון דראוי לנטילת אנשים – תורת כלי עליו, ומותר בטלטול לכל". וכ"כ הר"ן.

ולדעת מ"א במוקצה מחמת חסרון כיס יש מוקצה לחצי שבת, ולכן הלולב הוא מוקצה אחר גמר מצוותו (תרנא, כח; שלא, ה).

אמנם פשוט שלפני נטילתו מותר ליטלו כדי לאוגדו וכיוצא בזה, וכפי שמבואר בסוכה לג, ב, ושו"ע תרמט, א, שמותר לאוגדו ביו"ט בקשר של עניבה. וגם לאחר מצוותו, אם עדיין לא הניח אותו במקום שבו רגילים לשומרו, כגון במים או מקום לח או אטום, נראה שהכל יסכימו שאין בו איסור מוקצה. וכיוצא בזה כתבו בבכורי יעקב תרנב, א, ובא"א בוטשאטש.

למעשה, יש שהתירו לטלטל את הלולב לכתחילה ביום טוב, וכ"כ הנצי"ב (שו"ת משיב דבר או"ח לו) וסמך דבריו על הגר"א תרנח, א, שגרס בירושלמי שהאיסור לטלטל את הלולב הוא רק ביו"ט "שחל בשבת". וכן משמע מפמ"ג תרנב, א"א ג. וכן המנהג הרווח, כמבואר בחזו"א מט, ט (והעלה אפשרות שכוונת הירושלמי שאסור לטלטלו, שאסור להשתמש בו), וכן נראה ממ"ב תרנד, א, ושעה"צ א. וכן דעת רשז"א (שלמי מועד עמ' קנח), וחזו"ע עמ' שעב.

ז,ג – להחליף ערבות כל יום

כתב רמ"א תרנד: "ונוהגין ליקח כל יום חול המועד ערבה חדשה ולקשרה בלולב, והוא הדור מצווה". ורבים נוהגים להחליף כל יום או יומיים או שלושה, לפי האפשרות לשמור על רעננות הערבות (עיין בחזו"ע עמ' שכב). אולם מנגד כתב בבאה"ט א, בשם אליהו זוטא תרנא, ו, שעדיף לא להחליף כל יום, מפני שבתחיבת הערבה לאגד הלולב נקרעים הרבה עלים וקרוב להיות רוב ערבה ללא עלים, ולכן עדיף להכניס את אגד הלולב למים.

והרדב"ז כתב (מצודת דוד טעמי המצוות, קיח): "וגם בשביעי הוא יום הערבה מנהג נביאים הראשונים, וכדי להחליש כוחה, אמרו חבוט חבוט ולא ברוך. ומשום הכי אין אני נוהג להחליף הערבה כל שבעה דמכמשא עדיף טפי". גם במנהגי חת"ס (ח, י) מובא שלא החליף הערבות בכל יום אלא בליל הושענא רבא (בפס"ת תרנד, 3, הביא שכך גם מנהג בעלזא).

פורסם בקטגוריה פרק ה - נטילת לולב. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן