סוגי מניעת הריון
יז, א – האשה שותפה בקיום מצוות בעלה
יבמות סה, ב: "יהודה וחזקיה תאומים היו, אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה, ואחד נגמרה צורתו לתחילת שבעה; יהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה, שנאי מנא ואתיא לקמיה דרבי חייא, אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה? אמר לה: לא. אזלא אשתיא סמא דעקרתא, לסוף איגלאי מילתא, אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא (ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים, רש"י); דאמר מר: יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי אחוותא". וכ"כ שו"ע ה, יב: "ואשה מותרת לשתות עיקרים כדי לסרסה עד שלא תלד".
יסוד ההיתר לאשה לשתות כוס של עיקרין הוא מפני שהיא אינה מצווה בפריה ורביה, וכתב החתם סופר (שו"ת אה"ע א, כ) שכיום לגבי אשה נשואה הדין שונה: "אך לכאורה היינו בפנויה, ואי נמי אפילו בנשואות, כדביתהו דרבי חייא, ובימיהם שהיה יכול הבעל לישא אשה על אשתו או לגרשה בעל כרחה, ואם כן אם הוא מתואבי בנים ורוצה לקיים 'לערב אל תנח ידך', יכול לישא אחרת או לגרש את זו. ודביתהו דרבי חייא נכנסה על זה הספק שיגרשנה או ישא אחרת עליה אם ירצה, אבל השתא הכא דאיכא חרם דרבנו גרשום, אם כן אין לה רשות לשתות בלי רצון בעלה, דודאי משום 'לערב אל תנח ידך' לא הותר לו חרם דרבנו גרשום, דאם כן כל הזקנות יתגרשו בעל כרחן, וכיון דאינו יכול לגרשה בעל כרחה, ולא לישא אחרת עליה ומתבטל מצוות עשה של 'לערב על תנח ידך', צריכה רשות מבעלה או תתרצה לקבל גט ממנו". וכ"כ פת"ש (אה"ע ה, יא).
וכ"כ הרב בספר (הלכה יד, ובהערה 16): "ואין האשה יכולה לטעון שהואיל והיא עצמה אינה חייבת במצווה, מותר לה למנוע הריון בלא הגבלה, מפני שלאחר שנתקבלה תקנת רבנו גרשום שאסור לאיש לישא שתי נשים, ואסור לאיש לגרש את אשתו בעל כורחה, נעשה האיש תלוי לגמרי באשתו בקיום חובת המצווה, ובהסכמת האשה להינשא, הסכימה להיות שותפה עמו בקיום חובת המצווה".
יז, ב – מניעת הריון בדרך עקיפה אין בה השחתת זרע
למדנו מהמעשה באשתו של רבי חייא, שכאשר מניעת ההריון נעשית בגרמא, בתוך גוף האשה, כשאין דבר שחוצץ בין הזרע לרחם, אין חשש של השחתת זרע בעת התשמיש.
ועיין הרחבות לפרק ז, ה, ב, שהבאנו את מחלוקת האחרונים אם מותר לאשה לשתות כוס של עיקרין דוקא כשיש צער מיוחד או אפילו במקרה של צורך רגיל.
יז, ג – גלולות והתקן תוך רחמי
דין גלולות למניעת הריון והתקן תוך רחמי כדין כוס של עיקרים, שאין בו חשש של הוצאת זרע לבטלה. כ"כ אגרות משה (אה"ע ד, עד, ב; ועיין אה"ע ג, כד) לגבי גלולות: "ובענין לקיחת גלולות למניעת הריון, באופן שאין סכנה בלקיחת כדורים עצמם, ובזהירות שהגלולות לא יגרמו שתראה טיפות דם, הנה אם כבר קיימו פריה ורביה ויש סיבה כלכלית או סיבה נחוצה אחרת, או אפילו אם לא קיימו עדיין פריה ורביה, רק שהאשה חלושה, יכולה לקחת הגלולות למנוע הריון מאחר שאין בזה ענין של הוצאת ז"ל". וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט, נא, שער ב, פרק ד). וכ"כ הרב אלישיב (קובץ תשובות ג, קעד) הן לגבי גלולות והן לגבי התקן, וכ"כ במגדל צופים ד, מב. וכך מוסכם להלכה.
(בצי"א ח"ט, נא, שער ב, פרק ג אות ז החמיר מאד בדין התקן תוך רחמי. אמנם בחלק י, כה, פרק י חזר בו. לעיון נוסף בדין התקן תוך רחמי ובביאור בעיות של דימום, עיין אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד, ערך 'מניעת הריון', עמ' 800-802; ובספר מציאות ורפואה בסדר נשים עמ' 161-185).
יז, ד – המתירים קונדום
בשו"ת אחיעזר ח"ג, כד, ה, דן במצב שיש סכנה לאשה להיכנס להריון, אם מותר לבעל לדוש מבפנים ולזרות מבחוץ, ואם מותר לו להשתמש בקונדום. והעלה צדדים לכאן ולכאן, ולמעשה סיים לגבי שימוש בקונדום: "שוב ראיתי בס' דבר אליהו להגר"א קלאצקי ז"ל שפלפל בזה בסי' ס"ה, והעלה גם בנידון שאלתו על ידי נרתיק דק להתירא, ובפרט בנידון דידן שיש לו בנים, דלמש"כ בספר הישר לר"ת, הובא בשו"ת חמדת שלמה, דבכה"ג שרי. על כל פנים יש לומר דאיסור תורה ליכא, ואינו אלא מדברי סופרים, ומשום מצות עונה התירו, כמו שכתב הרא"ה בשיטה מקובצת כתובות, והנני מסכים עם רום מעלת כבוד תורתו להורות היתר בדבר".
וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט נא, שער ב, פרק ב), ולמד שכמו שביאה שלא כדרכה נקראת תשמיש ומשכבי אשה, ומותרת כשאין כוונה להשחית את הזרע, "הוא הדין יש גם ללמוד ולהשוות גם בנוגע לשימוש בנרתיק במקום סכנה, ואין דרך אמצעי אחר, מכיון שאין כאן כל כוונה להשחית הזרע". והביא את התוס' רי"ד (יבמות יב, ב) שמעשה ער ואונן אסור רק אם כוונתו להשחית זרעו, אבל אם כוונתו שאשתו לא תבוא לידי סכנה מותר (עיין לעיל הרחבות לפרק ד, א, ט; הרחבות לפרק ב, יח, ג). "ואם כן יש מקום יותר נרחב לצדד כמו כן לומר בכהאי גוונא גם גבי נרתיק, וכנ"ל. מובן שצריכים שיקול דעת גדול עד מאד כדי להחליט על התרת השימוש באופן הנ"ז של לבישת כיס על האבר, וכן חקירה מרובה מפי כמה רופאים מומחים אם אמנם הסכנה גדולה ויש פחד מבוסס שאמצעי מניעה אחרים לא יועילו, אז רק אז יש מקום לדון להתיר אם הבעל כבר קיים פריה ורביה, דכמה מגדולי הפוסקים מהמתירים במוך קודם תשמיש גם כן מצריכים בשם התנאי דקיים פו"ר, או במקרה אחר נדיר ביותר ולזמן קצוב, וכולי האי ואולי".
בתשובה אחרת (כ, נ) התיר הציץ אליעזר יותר. שם נשאל "באשה שיש לה צער נורא בשעת תשמיש, מפני שזרע אישהּ הוי כסם השורף בשרה מבפנים, ומטעם זה הם נמנעים מלשמש, הרופאים אומרים שלעת עתה אין לה תרופה אלא אם כן ישמש בעלה בכיס". וכתב להתיר למרות שאין בנידון סכנה לאשה: "אמנם כן, לפענ"ד אפשר להתיר בנידוננו שבעלה ישמש בכיס, וגם בהסתמך ע"פ הוראת הגרח"ע ז"ל (באחיעזר ח"ג סימן כ"ד). והגם דבשם המדובר בהיכא שנשקפת לאשה סכנה באם תתעבר, אבל זיל בתר טעמא, שמנמק שם דכל כהאי גוונא ליכא איסור תורה אלא מדברי סופרים ומשום מצות עונה התירו, וזה יש להחיל גם על נידוננו, ובפרט שהא המדובר ביסורים גדולים של האשה באשר שזרע האיש הוי כסם השורף בשרה מבפנים. ולא עוד אלא מבחינת מה זה יותר גרוע ממה שנשקפת לאשה חשש סכנה באם תתעבר, וכדאיתא בכתובות (לג, ב) דמלקות יותר חמור [ופירש"י: יסורין] ואילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא. והכא נמי הא צער שלה נורא".
והביא עוד פוסק שהיקל מטעם אחר: "כן הלום ראיתי בשו"ת צפנת פענח (הוצאת ניו יורק, תשי"ד) סימן קס"ד שהשיב להתיר השימוש בכיס גבי איש באופן שהכיס יהא מהודק על האבר, ובנימוק חדש בזה, דהיכא שהוא מהודק לא חל על זה שם שכבת זרע, כיון דעדיין לא יצא הזרע לחוץ, ולכן אין עליו שם זרע כלל, יעו"ש, אמנם זה חידוש גדול, אבל הזכרתי זה לסניף בעלמא על האמור לעיל מזה. והדברים הא הרי יצאו מפי גאון עצום כהבעל צפנת פענח ז"ל".
יז, ה – רוב הפוסקים אוסרים שימוש בקונדום
אמנם רוב הפוסקים אסרו להשתמש בקונדום. בשו"ת מהרש"ם ג, רסח (בהגה"ה) נשאל אודות אשה שיש לה סכנה להיכנס להריון, והיא לא מצליחה להשתמש בדיאפרגמה "כי ניזוז מפי הרחם", אם מותר לבעל להשתמש בקונדום. וכתב שאסור, ואינו דומה השימוש בקונדום לשימוש במוך, "דהתם (במוך) שופך זרעו בתוך גוף הרחם אלא שנופל על המוך, מה שאין כן בנידון דידן שמוציא זרעו לתוך כיס המכסה כל האבר, והכיס חוצץ מסביב ואינו נוגע בגוף הרחם כלל – הוי הוצאת זרע לבטלה ממש. ואין שום צד להקל אלא משום פיקוח נפש, ובנידון דידן אין זה בכלל פיקוח נפש, שהרי בידה שלא תשמש והבעל בידו לגרשה, לכן ח"ו להקל, והמיקל בזה עתיד ליתן את הדין. ואף שהתורה התירה למחוק את שמו יתברך לעשות שלום וכו' אין ללמוד מזה להתיר בנידון דידן, דשאני התם שהוא רק פעם אחת ולא להתיר לעשות כן בתמידות. וכבר כתב הר"ן פ' יוה"כ דלעבור על לאו כמה פעמים חמור מלעבור באיסור סקילה פעם אחת" (אמנם בסוף כתב שאם יעשו חור בקונדום אפשר להקל אם יסכימו עמו שני רבנים).
וכ"כ בשו"ת דובב מישרים א, כ, וכתב על המהרש"ם: "וידוע רב חילו ותקפו מהגאון שר התורה הזה בכחא דהתירא, ואם הוא ירא להחליט לקולא, על כן גם אני ירא להקל בזה".
וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ט, רסה, שמעולם לא התיר שימוש בקונדום אפילו אם יש סכנה לאשה להרות. וכ"כ בדבר חברון (אה"ע ח), שגם במקרה שיש לזוג שבעה ילדים וההריונות שלה קשים ומסוכנים, ואמצעי המניעה המותרים נתגלו כלא יעילים, אסור להשתמש בקונדום ויש להשתמש בדיאפרגמה.
וכ"כ רשז"א, ריש"א, הרב שלום משאש, ותפילה למשה, כמבואר באות הבאה. וכ"כ עוד רבים, עיין באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ד, ערך מניעת הריון, עמ' 802, הערה 311.
יז, ו – האוסרים שימוש בקונדום אפילו במקרים קשים
כתב בשו"ת מנחת שלמה ג, קג, טז, שאפילו במצב קשה שהאיש נגוע באיידס, אסור לשמש עם קונדום ואין מנוס מגירושין: "לבישת נרתיק לגבר הנגוע באיידס נחשב קרוב למוציא זרע לבטלה, והרי זה אסור בין אם הוא או היא נגוע, ואין זה שייך כלל לאמצעי מניעת הריון שהיא מותרת במקום הצורך, ולכן כשאחד מהם נגוע – אין מנוס מגירושין". וכ"כ ריש"א (מובא בנשמת אברהם ה, טז, 2, עמ' קמג), ותפילה למשה ה, מא.
והרב שלום משאש (שמש ומגן ד, עה) כתב: "על זוג בעלי תשובה שהבעל חלה במחלת הצהבתB , וכשלושה חודשים היה בבית חולים. וכעת חזר לביתו והרופאים אסרו להם להזדווג באופן ישיר מחמת הסכנה שתידבק באשה, ותגיע לידי סכנת נפשות. והאופן היחיד שהסכימו הרופאים הוא על ידי שיתן הבעל על אבר התשמיש כמין גומי, ונותן שם הזרע בשעת התשמיש באופן שלא תבוא אפילו טיפה אחת ברחם האשה, עוד שישה חודשים, מלבד שלושה חודשים שנתרחקו. והרב השואל ראה מה שכתבו בספר אגרות משה וציץ אליעזר, וגם שאל הרבה רבנים גדולים, ולא רצו להביע דעתם, ולכן פנה אלי לחוות דעתי בזה.
הנה ראיתי מה שכתבו הפוסקים, הרב אגרות משה וציץ אליעזר הנז', וראיתי שרוב הפוסקים שם אוסרים גומי אע"פ שהתירו במוך, ואמרו דהמיקל בזה עתיד ליתן את הדין. ואפילו המתירין לא התירו אלא אם הרופאים גזרו עליהם התשמיש לתמיד, אזי כדי לקיים מצוות עונה התירו לעשות זה. ובזה עצמו חולקים רוב הפוסקים, ואמרו שהם עתידים ליתן את הדין. אבל לזמן מוגבל כנידון דידן, שעדיין רק שישה חודשים ואפילו שנה שלימה, ודאי שהכל יסכימו לאסור. ובפרט אם בני הזוג דתיים מאד איך יקילו בדבר חמור כזה להוציא כל יום זרע לבטלה בשביל תענוג שלהם. חס וחלילה להתיר בזה, ויתנו תודה לא-ל שאינם חולים באופנים אחרים גדולים שלא יוכלו לשמש לגמרי מחמת עייפות גדולה שלה או שלו. ודעתי ברורה כהמחמירין בזה בכל אופן, והוא דבר דמסתבר, הן מן הסברא, הן מן ההלכה לעשות מצוות עונה, ותהיה מצוה הבאה בעבירה של הוצאת זרע לבטלה, ישתקע הדבר ולא יאמר, לחיות באיסור גדול כל ימיו. ולכן אם באמת הם דתיים ובאו לשאול, צריכים להרחיק הששה חודשים או אפילו שנה, וזה יעזור להם מן השמיים להיות בריאים. זה דעתי".
ועיין הרחבות לפרק ו, ד, ג, שחלק מהמחמירים בשימוש בקונדום, יקלו במקרים קשים של מחלות מין.
יז, ז – דעת האגרות משה בדין קונדום
בשו"ת אגרות משה (אה"ע א, סג) נשאל אודות אשה שסכנה היא לה להיכנס להריון, והתיר לה לשמש במוך, והוסיף: "והנה לשיטת הר"י ודעימיה שבמוך הוא כעל העצים ואבנים, ומכל מקום התירו, כיון שהוא לצורך מצות עונה אין זה לבטלה, יש מקום להתיר אף בכיסים שלובש האיש קודם התשמיש, דנהי שהוא כעל עצים ואבנים, מכל מקום כיון שמקיים בזה מצות עונה, הוא לצורך באשה שיש בה סכנה להתעבר ולא לבטלה ומותר כמו במוך. אבל לשיטה הב' שהיתר מוך הוא משום שהוא דרך תשמיש מסתבר שאסור לשמש בכיסים אלו, דהוא ודאי כעל עצים ואבנים וזה לא הותר לשיטה זו". ולמעשה סיים שאם האשה יכולה לשמש במוך או בדיאפרגמה, היא צריכה לעשות כן, "ואם יְרֵאה לסמוך על מוך וראבער שמכנסת האשה לרחמה מפני שחשש סכנה שלה גדול, יש מקום להתיר גם בכיס שלובש האיש כדהתיר באחיעזר אבל לא מטעמיה אלא מטעם שיטה א' שבארתי דכדאי הם רוב הפוסקים, והרמ"א בתוכם, לסמוך עלייהו בשעת הדחק גדול ועינוי נפש כזה וגם מקום עיגון ועשית שלום בין איש לאשתו שהתורה וחז"ל הקלו בהרבה דברים. אך עם כל זה בדין האחרון בהיתר כיס שלובש האיש אם יראה במוך ובראבער שבגופה בחשש סכנה גדול, יתיישב עם דודי הגאון ר' יעקב קאנטראוויץ שליט"א או עם אחר מגדולי הדור, ויראה להם תשובתי זאת שנתבאר בטוב טעם ההיתר בטעמים מוכרחים שנתיישבו הרבה דברים בעה"י".
אמנם בתשובה אחרת (אה"ע ג, כא) השיב לאשה שיש לה קרישיות יתר בדם, והרופאים אומרים שסכנה שתתעבר, והתיר להשתמש בדיאפרגמה או נרות, אבל אסר להשתמש בקונדום. וכ"כ גם בעוד תשובה (אה"ע ד, סז), ומשמע שאסר את הקונדום כמעט בכל מצב: "כי הכיסים שהאיש לובש אין להתיר למעשה".
ואולי האג"מ התיר להשתמש בקונדום רק במקרים מאד קשים, עיין הרחבות לפרק ו, ד, ג, כשאחד מבני הזוג חלה במחלת מין.
עיין עוד במאמרו של הרב ברוך פינקלשטיין (מציאות ורפואה בסדר נשים עמ' 251) בשיטת האגרות משה בדירוג אמצעי המניעה הנפוצים.
