הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ט – דינם של ישראל

ט, א – ראש השנה הוא יום הדין לכל העולם

ר"ה, ח, א: "רב נחמן בר יצחק אמר: לדין (מה שאמרו במשנה שא' בתשרי הוא ר"ה לשנים, הכוונה לדין). דכתיב (דברים יא, יב): מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה – מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא? – דכתיב (תהלים פא, ד): תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, איזהו חג שהחדש מתכסה בו – הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב (שם ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלוֹהֵי יַעֲקֹב… תניא אידך: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? – תלמוד לומר מִשְׁפָּט לֵאלוֹהֵי יַעֲקֹב. אם כן מה תלמוד לומר כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל? מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין. כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מלך וציבור – מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר (מלכים א' ח, נט): מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ. מאי טעמא? – אי בעית אימא: לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף".

עוד למדנו מאיוב (א, ו) שיש אומרים שהיה מאומות העולם (עיין ב"ב טו, א-ב): "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלוֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם". פירש רש"י: "ויהי היום – אותו יום שהיה ר"ה, שהוא יום תרועה, וצווה הקדוש ברוך הוא לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות, הה"ד (שם א, ז) מִשּוּט בָּאָרֶץ".

וכ"כ בזוהר פרשת בא לב, ב: "וַיְהִי הַיּוֹם, דא ראש השנה, דקודשא בריך הוא קאים למידן עלמא, כגוונא דא (מלכים ב' ד, יא): וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה, ההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלוֹהִים, אלין רברבין ממנן שליחן בעלמא לאשגחא בעובדין דבני נשא. לְהִתְיַצֵּב עַל ה', כמה דאת אמר (מלכים א' כב, יט): וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, אבל לְהִתְיַצֵּב עַל ה', בהאי קרא אשכחנא רחימותא דקודשא בריך הוא עלייהו דישראל, בגין דהני שליחן דאינון ממנן לאשגחא על עובדין דבני נשא אזלין ושאטין ונטלין אינון עובדין כלהו, וביומא דקאי דינא למיקם למידן עלמא אתעבידו קטיגורין למיקם עלייהו דבני נשא.

ותא חזי, מכל עמין דעלמא לא קיימין לאשגחא בעובדיהון בר בישראל בלחודייהו, בגין דאלין בנין לקודשא בריך הוא, וכד לא אשתכחו עובדין דישראל כדקא יאות, כביכול אינון ממנן שליחן כד בעאן לקיימא על אינון עובדין דישראל, על ה' ודאי קיימין, דהא כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן כביכול מתישין חילא דקודשא בריך הוא, וכד עבדין עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקודשא ברוך הוא, ועל דא כתיב (תהלים סח, לה): תְּנוּ עֹז לֵאלוֹהִים, במה? בעובדין דכשרן".

ט, ב – זמני ואופני הדין לישראל ולאומות העולם

ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג: "אמר רבי לוי: וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים (תהלים ט, ט), הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ביום, בשעה שהן עסוקין במצות, ואת האומות בלילה, בשעה שהן בטילין מן המצות. שמואל אמר: מי שהוא דן את ישראל הוא דן את האומות, מה מקיים שמואל יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים? דנן ככשירים שבהן. מזכיר להם מעשה יתרו, מזכיר להן מעשה רחב הזונה".

פסיקתא רבתי מ, 'בחודש השביעי': "בחדש השביעי, פתח וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים (תהלים ט, ט). מהו בְּמֵישָׁרִים? אמר ר' אלכסנדרי: דן את האומות במישרים שלהם, ברחב, ביתרו, ברות. כיצד? אומר לאומות העולם: למה לא קרבת אצלי? והוא אומר: שהייתי רשע מוחלט והייתי מתבייש, והוא אומר לו: וכי יותר היית מרחב שהיה ביתה בקיר החומה והייתה מקבלת את הליסטים ומזנה מבפנים, וכשנתקרבה אצלי לא קיבלתיה והעמדתי ממנה נביאים וצדיקים?! אלא יתרו כומר היה לע"ז, כשבא אצלי לא קבלתי אותו והעמדתי ממנו נביאים וצדיקים?! אלא רות המואביה כשבאת אצלי לא קבלתי אותה והעמדתי ממנה מלכים?!

דבר אחר, אמר רבי לוי: דן אותם בישרות, דן אותם בלילה, אימתי? כשהם ישנים מן העבירות, שביום הם עוברים עבירות וגוזלים וחומסים, לפיכך הוא דנם בלילה בזמן שהם ישנים, באותה השעה שהם בטלים מן העבירות, כדי שיהא להם תקומה בעולם. למה? שאין הקדוש ברוך חפץ אפילו באבידתם של רשעים. למה? שהכל בריותיו ומעשה ידיו, איזה יוצר מבקש שישתברו קנקניו? לכך הוא דנן בלילה כדי שיעמדו בעולם, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. וכשהוא דן את ישראל הוא דנן ביום, שכשהם ישנים הם בטלים מן המצות, ניער משנתו – מיד הוא משכים לבית הכנסת וקורא קרית שמע ומתפלל, שומע את התורה, שומע את הזקן".

ט, ג – ישראל נידונים גם לפי מה שהועילו לתכלית הכללית

כתב מרן הרב קוק (מדבר שור, דרוש ראשון; מאורות הראיה עמ' קלא), שאפשר לדון כל נוצר בשני דרכי משפט: א. לפי מעשיו הפרטיים. ב. לפי מה שהועיל לתכלית הכללית של העולם: "שני דרכי משפט אפשר לדון כל נוצר, הדרך האחת על פי עצמיותו הפרטית, והשני מצד השתתפותו לתכלית הכללית. ודבר פשוט הוא, דאף כשלא יזכה האיש את ארחו ולא יהיה ראוי לזכות מצד עצמו, מכל מקום ראוי יהיה לזכות ותועלת מצד דבר מועיל היוצא ממנו מצד הצטרפו להתכלית הכללי. על כן ישראל שהם המאחדים את כל הבריאה כולה במעשה התורה והמצוה, יהיה דינם גם כן באופן זה. ועל העמים כשם שהם פרטיים כי אם מצד עצמן, כמו כן דינם וחלקם בעולמם, כי אינם מוכנים להתאחד מצד עצמם, כי מתעצמים כל אחד בטבעו המיוחד לו, וכמו כן הנהגתם בבריאה גם כן הוא בטבע המיוחד לכל בריאה".

ט, ד – אומות העולם אינן יכולות לשנות גזר דינן

עיין בשערי אורה, שער החמישי: "כל ר"ה שבעולם נותן ה' יתברך לכל שר ושר… עד שאין שום אחד מכל שבעים שרים יכול להוסיף לאומתו יותר מאותו פרס וחלק שנתנו לו בר"ה…".

ט, ה – ר"ה שייך גם לאומות ואילו יום הכיפורים מיוחד לישראל

עיין מועדי ישראל לרב גורן עמ' ג-ז, שביאר שר"ה הוא יום דין לכל העולם, ויום הכיפורים הוא יום ייחודי לעם ישראל, שנאמר (ויקרא טז, לד): "וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".

ט, ו – מרכזיותה של ארץ ישראל לעניין הדין

תענית י, א: "תנו רבנן: ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר (משלי ח, כו): עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת. ארץ ישראל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר (איוב ה, י): הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר (שם): הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וגו'. ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וגו'".

ט, ז – הגאולה מובטחת

זוהר אחרי מות ח"ג סו, ב: "תאנא, בכל זמנא דישראל בגלותא אי אינון זכאין קודשא בריך הוא אקדים לרחמא עלייהו ולאפקא לון מגלותא, ואי אינון לא זכאין מעכב לון בגלותא עד ההוא זמנא דאתגזר. וכד מטא זמנא ואינון לא אתחזיין, קודשא בריך הוא אשגח ליקרא דשמיה ולא אנשי להו בגלותא, הדא הוא דכתיב (ויקרא כו, מב): וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וגו'".

תפריט