הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ג – תורה וחסד

הוספת תורה וחסד בעשרת ימי תשובה

ג, א – תורה וחסד מכפרים עוונות

ויקרא רבה כה, א: "רב הונא אמר: אם נכשל אדם בעבירה – חייב מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה? אם היה למוד לקרות דף אחד – קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד – ישנה שנים, ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה? ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי. שאילו נאמר: ארור אשר לא ילמד – לא היתה תקומה, אלא: אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים (דברים כז, כו). אילו נאמר: עץ חיים לעמלים בה – לא היתה תקומה, אלא: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח)".

ראש השנה יח, א: "מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע? שנאמר (שמו"א ג, יד): וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה. אמר רבה: בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר: בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה – חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים – חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה (שם ב, לג): וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים – לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו" (עיין לעיל הרחבות לפרק א, ד, יב).

וכ"כ רבנו יונה בשערי תשובה ד, יא: "ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורים, כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצוות המגינות מן היסורים כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המות, שנאמר (משלי י, ב; שם יא, ד): וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. ומי שאין לו ממון לעשות צדקה – ידבר טוב על העני, ויהיה לו לפה לבקש אחרים להיטיב עמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ט, א): גדול המעשה יותר מן העושה.

וכן יעסוק במצות גמילות חסדים לעזור את חברו בעצמו והשתדלותו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוכה מט, ב): גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו, והצדקה לעניים בלבד וגמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים. וכן ידבר על לב העני ויכבדהו וינחמהו מצרתו, כענין שנאמר (ישעיהו נח, י): וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ט, ב) כי המפייסו בדברים גדול מן הנותן צדקה. וכן יעסוק במצות בקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ולשמח חתן וכלה, כי כל אלה מדרכי החסד. וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים. וכל המועצות שזכרנו הן בכלל מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז, ו): בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן, כי קנין התורה נקרא קנין האמת, כמו שאמר (משלי כג, כג): אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, ונאמר (תהלים קיט, קמב): וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה קדושים כה, א): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח) – עבר אדם על כריתות או מיתות בית דין, אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום – יקרא שני פרקים, אם היה רגיל לקרוא פרשה אחת – יקרא שתי פרשיות. ומשני פנים תגן עליו התורה מן היסורים: האחת – כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין לא, ב): תלמוד תורה כנגד כולם. והשנית – כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה, ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צט, ב): כל הגופים לעמל יולדו, אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה! ואמרו (שם כו, ב): למה נקרא שמה תושיה? שמתשת כחו של אדם".

ג, ב – התורה מצילה ומטהרת

מדרש משלי יא, ד: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה. ומה יועיל לו? דברי תורה שנמשלו בחיים, שנאמר אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס (שם ה, ו). וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וכי צדקה תציל ממות? אלא תציל מדינה של גיהנם. יש לך אדם שהוא נותנה למי שראויה לו ולמי שאינה ראויה לו, יכול אם נותנה למי שאינה ראויה לו, תהי מצלת אותו? הוי אומר אין לך צדקה אלא תורה, שנאמר (דברים ו, כה): וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וגו'".

ברכות טו, ב – טז, א: "ואמר רבי חמא ברבי חנינא: למה נסמכו אהלים לנחלים, דכתיב: (במדבר כד, ו, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע וגו', לומר לך: מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה – אף אהלים (בתי מדרשות, רש"י) מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות".

תנא דבי אליהו רבה יח: "דבר אחר: שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ (איכה ב, יט), מה מים הללו מקוה טהרה הן לכל באי העולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולם, שנאמר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא וגו' (במדבר לא, כג), כך דברי תורה מקוה טהרה הן לישראל בכל מקומות מושבותיהן. בוא וראה כמה גדולה כוחה של תורה, שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה, אפילו מעבודה זרה שבידן, שנאמר (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וגו', אין מים אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וגו', אין טהורים אלא דברי תורה, שנאמר (תהלים יב, ז): אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת".

ג, ג – יגיעה בתורה כתיקון לחילול ה'

כתב רבנו יונה בשערי תשובה ד, טז: "עתה נדבר על מי שיש בידו עון חלול השם, שלא יתכפר עונו בייסורים. והנה הקדמנו, כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השם יתברך תמיד. עוד תמצא לו כפרה, בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה יח, א): אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה (שמואל א, ג, יד): בזבח ובמנחה אין מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה. ואף על פי שהיה עון בית עלי מחלול מצות קדשים, כמו שנאמר (שם יג): בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו. והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד, על כן כתוב (משלי טו, ד): מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים".

ג, ד – עמל תורה במקום תעניות וסיגופים

כתב ספר חרדים (פרק סה): "מצאתי בתוך ספרי המקובל האלוהי חסידא קדישא הרב ר' יצחק לוריא אשכנזי ז"ל… מצאתי כתובה כל מה שתמצא בדברי הראשונים תוכחות על עון סגופים ויסורין קשין, שלג וחרולים והפסקות ענויים, לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ה', זאת היא תקנתו: לא יחלש ולא יתבטל מלימודו". 1 וכ"כ השל"ה (מס' יומא נר מצוה, צ), והביאו בבאו"ה תקעא, ב, 'תלמיד חכם'.

וכ"כ נודע ביהודה (קמא או"ח לה), והוסיף שעיקר ניצוח היצר על ידי לימוד התורה: "ואף שבארבעה חילוקי כפרה ארז"ל (יומא פו, א) שאם עבר על כריתות ומיתות בית דין, תשובה ויום הכיפורים תולים ויסורים ממרקים, הרי שהיסורים עיקר הכפרה ואי אפשר לגמור הכפרה בלי יסורים. אומר אני הן אמת שצריך יסורים, אבל כבר ארז"ל (ערכין טז, ב): עד היכן תכלית יסורים? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים, עיין שלהי פרק יש בערכין. הן אמת שדברי הרוקח דברי קבלה, והרי הוא נתן תשובת המשקל, אומר אני שודאי נחוץ הוא לבעל תשובה כדי לשבור לבו הזונה שיוכל להתחרט בלב שלם, וכל זמן שלא נשבר לבו אי אפשר להיות החרטה בלב שלם בלי ערמה, וכל זה מן הסתם. אבל מי שיוכל לזבוח יצרו ע"י התורה, שכבר העידו חז"ל (קידושין ל, ב) שאם אבן הוא – נמוח, וגם התורה מתשת כח, לזה אני מיקל מאוד בתענית וסיגופים. אבל החרטה ושבירת הלב והבכי – זה נחוץ מאוד, והמרבה בבכי במסתרים משובח".

ג, ה – עסק התורה מכפר על כל העוונות, מ'נפש החיים'

נפש החיים ד, לא: "עסק התורה היא מכפרת על כל העוונות של הנפש החוטאת, כמאמרם ז"ל (סוף מנחות): מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת כו', ומסיק שכל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם. וכן הוא בתנחומא פרשת צו ובשמות רבה פרשה ל"ח: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' (הושע יד, ג), לפי שישראל אומרים כו' עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות, אמר להם הקדוש ברוך הוא: דברים אני מבקש כו' ואני מוחל לכם על כל עוונותיכם, ואין דברים אלא דברי תורה כו'. ובתנחומא ויקהל (סי' י) בענין הארון אמרו שהוא נושא עוונותיהם של ישראל, שהתורה שבו נושא עוונותיהם של ישראל.

ובתנא דבי אליהו, סדר אליהו רבה פרק ה, אדם שעבר עברות הרבה וקנסו עליו מיתה כו', וחזר ועשה תשובה, וקורא תורה נביאים וכתובים, ושנה משנה מדרש הלכות והגדות, ושימש חכמים, אפילו נגזרו עליו מאה גזרות – הקדוש ברוך הוא מעבירן ממנו כו'. ובזוהר שלח קנט, א: רבי יהודה פתח כו' כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקודשא בריך הוא, כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקריב כל קורבנין דעלמא לקמיה קודשא בריך הוא. ולא עוד, אלא דקודשא בריך הוא מכפר ליה על כל חובוי, ומתקנין ליה כמה כורסין לעלמא דאתי.

וגם על אותן העוונות חמורים שאין הקרבנות מכפרים, עסק התורה מכפרת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבני עלי (ר"ה יח, א): בּזֶבַח וּבְמִנְחָה הוא דאינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. וכן אמרו (מגילה ג, ב): גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין.

ובזוהר צו לה, א: תא חזי כו', ועל דא, מאן דלעי באורייתא, לא אצטריך לא לקרבנין ולא לעלוון, דהא אורייתא עדיף מכלא, וקשורא דמהימנותא דכלא. ועל דא כתיב (משלי ג, יז): דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וכו', וכתיב (תהלים קיט, קסה): שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל.

ובפרשת קדושים עב (לפנינו פ, ב): בזבח ובמנחה כו', אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אמאי? בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא, כמה דאוקמוה דכתיב (ויקרא ז, לז): זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת כו', שקיל אורייתא לקביל כל קרבנין דעלמא. אמר ליה הכי הוא ודאי, דכל מאן דאשתדל באורייתא, אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא, ניחא ליה מכל קרבנין ועלוון, וההוא עונשא אתקרע. ותא חזי, לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במלין דאורייתא כו'. ואורייתא קדושה אתקרי, דכתיב (ויקרא כ, כו): כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', ודא אורייתא דהיא שמא קדישא עלאה, ועל דא מאן דאשתדל בה אתדכי ולבתר אתקדש כו'. תאנא, קדושה דאורייתא קדושה דסליקת על כל קדושין וכו', עיין שם.

ובמדרש הנעלם וירא ק, א אמרו: בטלו הקרבנות, לא בטלה התורה. האי דלא איעסק בקרבנות ליעסק בתורה ויתהני ליה יתיר, דאמר רבי יוחנן כו', אמר ליה יעסקו בתורה ואני מוחל להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם, שנאמר (ויקרא ז, לז): זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה כו', זאת התורה – בשביל עולה, בשביל מנחה כו'. אמר רבי כרוספדאי: האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ענינא דקרבנייא כו', ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרן חוביה לאבאשא ליה, דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו…

כי עיקר התשובה שלמה האמיתית שהיא מאהבה, הוא רק על ידי עסק התורה כראוי, כמו שכתוב במעלות התורה (אבות ו, א): אוהב את המקום, וכמו שכתוב: השיבנו אבינו לתורתך כו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ובזוהר ויקרא כא, א: כד בר נש אתרחיק מאורייתא, רחיק הוא מקודשא בריך הוא. ומאן דקריב לאורייתא, קריב ליה קודשא בריך הוא בהדיה.

כי על כל פשעים תכסה אהבת התורה, כמו שכתוב בתנא דבי אליהו, סדר אליהו רבה פרק ג, על זה הפסוק (משלי י, יב). וכן אמרו (פתיחתא איכה): המאור שבה מחזירו למוטב. ובפרק החליל (סוכה נב, ב): אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא – נמוח וכו'. וכעין זה אמרו בתנחומא האזינו, עיין שם. ובבראשית רבה פרשה כב: אם בא יצרך להשחיקך, שמחהו בדברי תורה. ובמדרש תהילים סוף מזמור לד: אם עמד עליך יצר הרע, האכילהו לחמה של תורה וכו'".


  1. . והמשיך שם: "אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו, ותתקשר מחשבתו בו כאילו כבר עומד לפניו ביום הדין, וידבר לא-ל ית' רכות, כאשר ידבר העבד אל רבו והבן אל אביו".

תפריט